קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, השבת בבית הכנסת, לפי חלק מהמנהגים, יאמרו: "חזק חזק ונתחזק". אני חושב שאחרי שבוע כל כך עמוס – יצא לי ביממות האחרונות ללכת לכמה בתי אבלים ולראות אלמנות ויתומים, כמויות, יושבים על הרצפה וממררים בבכי, אבל באמת עם מכנה משותף אחד: איך הם מקבלים על עצמם את הדין באמת באהבה – אני חושב שזה באמת זמן לומר: עם ישראל בשעתו היפה; לראות איך אין מחנאות ואין פלגנות, וכולם ביחד מבינים שיש כאן אסון לאומי וכולם מתאחדים.
ומילה אחת טובה על כוחות הביטחון, על המשטרה, זק"א, איחוד הצלה, כל ארגוני החסד הענקיים. לא מעט נשמעת ביקורת, כולל כאן במליאה ובתקשורת, על ידי חברי כנסת ועוד על ההשקעה הרעועה במירון, ואין לי אלא לומר שהם צודקים. מי שרואה איך המדינה משקיעה במקומות אחרים – להבדיל, כשהאפיפיור הגיע לאיזשהו מקום, עשרות מיליוני שקלים הושקעו שם, והר מירון, שמיליוני יהודים מגיעים אליו מדי שנה, הושקע בפרוטות. אני חושב שכן כדאי ונכון וצודק לומר מילה טובה על משרד הפריפריה. מי שמכיר את מירון של לפני ארבע וחמש שנים, לפני שהשר דרעי הגיע למשרד הפריפריה, והיום, יודע שאלה שני מירון שונים לגמרי: הרבה יותר מטופח, הרבה יותר בטיחותי. ואף על פי כן יש את האסון. אני חושב שזה הזמן באמת להתאחד כולנו בדרישה אחת מאוחדת, הקואליציה והאופוזיציה, ימין ושמאל, להשקעה מרבית במירון.
אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להעלות נושא חדש. אין לי ספק שכל הבית הזה היו עסוקים מיום חמישי בלילה ועד שישי, עד כניסת שבת, בלוויות, בשחרור גופות מאבו כביר. רבותיי, ההתנהלות שהייתה למדינה, לאבו כביר, מול המשפחות, מול זיהוי הגופות, זו שערורייה שאי-אפשר להבין אותה. עשרות אנשים עמדו שם בשמש בחוץ, והכול התנהל לאט, הכול התנהל בצורה מסורבלת. כל כמה דקות קצין אחר מגיע ואומר הנחיה חדשה. אחד פתאום אומר: לא, נשחרר כמה ביחד – למה? אנשים רוצים קבורה לפני שבת.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בשווייץ יש תשעה אבו כביר; באוסטריה יש חמישה; ברשות הפלסטינית, שהיא קטנה מאיתנו פי כמה, יש שניים; במדינת ישראל הגדולה יש אבו כביר אחד, מונופול אחד. ובמשך שנים הבית הזה רעד: למה? למה יש מונופול אחד על הגופות שקוראים לו אבו כביר? וכל פעם יש איזושהי תאונה ורואים במצלמה איך האדם נדרס, קורה לו מה שקורה לו, ושוב פעם דורשים נתיחה, והם מפסידים פעם אחר פעם בבתי משפט.
רבותיי, אני, ביושבי כיושב-ראש ועדת משנה בוועדת חוץ וביטחון לנושא העורף, הולך לקיים, בעזרת השם, כמה דיונים על ההתנהלות בזיהוי גופות. אין שום סיבה בעולם שבכל בית חולים במדינת ישראל לא יהיה אבו כביר משל עצמו לזיהוי גופות. המונופול הזה שזיהוי גופות נמצא במקום אחד – אדוני היושב-ראש, דיברתי עם נציגים במשטרה. הרב אלחדד קבר שני ילדים; זיהו אותם במירון, והוא קובר אותם במירון, קבר אותם בבית העלמין במירון. לוקחים אותם לאבו כביר ומחזירים אותם בחזרה למירון כי איזה קצין, לא יודע באיזה דרג, החליט שאין זיהוי במקום. זה זלזול בגופות, זלזול במשפחות. אני מקווה שאני אמצא הרבה חברים במשכן הזה שנעשה סדר ונתקן את הנושא הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
479 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.