אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אסון כבד. 45 בני אדם נהרגו באירוע קשה, אירוע טרגי, אירוע דתי במקום קדוש. ליבי עם המשפחות השכולות. כל אחד, כל אובדן, הוא עולם ומלואו. תנחומיי למשפחות השכולות, ואיחולי החלמה לפצועים.
אדוני היושב-ראש, מפלגת יש עתיד הגישה היום הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אי-אפשר אחרת אלא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית על מנת להסיק את המסקנות ולהגיע לחקר האמת. אני מניח כי נוח למקבלי ההחלטות, הפוליטיקאים, לבטל את האפשרות לוועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את האירוע הטרגי. הפחד, הפחד הוא שמניע אותם, שמא ועדת החקירה הממלכתית תגיע גם אליהם.
הטלת החקירה על מח"ש, המחלקה לחקירת שוטרים, אינה במקומה. מח"ש אינה יכולה לחקור פוליטיקאים, משרדי ממשלה, גופים אזרחיים האחראים על מירון וכדומה. האירוע אינו מתמקד רק במשטרה, ולכן חקירת האירוע על ידי מח"ש היא טעות איומה, אדוני היושב-ראש. זה אירוע רחב היקף, שמעורבים בו משרדי ממשלה, מערכות ביטחון, חילוץ והצלה, גורמים אזרחיים האמונים על ההר בימי שגרה ועוד. פועל יוצא הוא שהמערכת הפוליטית, לצערי, הולכת להטיל את כל האחריות על המשטרה. המערכת הפוליטית – השרים, ראש הממשלה, כל אלה שהתגאו בכך שהם הסירו את כל ההגבלות מהאירוע, פשוט ברחו, נמלטו על נפשם, השאירו את השוטרים והקצינים והמשטרה בכלל לשאת באחריות. המשטרה – ארגון חזק שיודע לקבל אחריות, אבל אחריות היא גם אחריות של הדרג הפוליטי, של ראש הממשלה, של השרים. מפקד המחוז הצפוני ניצב שמעון לביא, קצין מוסרי ואמיץ, עמד מול המצלמות ואמר: אני נושא באחריות לטוב ולרע. אין הדבר מקובל במחוזותינו, אדוני היושב-ראש. המהלך הזה ראוי להערכה, אולם חושש אני כי באמירה הערכית של מפקד המחוז הצפוני שמחו הפוליטיקאים – יש את מי להאשים. האמירה של מבקר המדינה כי הוא פותח בבדיקה אינה עניינית. אין זה תפקידו. רשימה ארוכה ארוכה של דוחות ומהלכים שננקטו חייבו את המדינה לקחת אחריות, אך מקבלי ההחלטות לא עשו כן.
"האחריות יצור מוזר – חסרת פנים וגוף, קשה לזהותה ברורות – הן מופעה שקוף. גם הלשון שבמאזניים לא תנוד מכובד משקלה, ואלם תדבר – שפה שנועדה ליחידי סגולה. רק מפקד אחד אמיץ זיהה אותה במעלה ההר, והוא אימץ אותה מייד. אפשר היה נמהר, אך אל לנו לדון אותו לכף חובה או זכות עד תקבע ועדת חקירה ממלכתית מי אחראי לטעות." הכותב – ניצב בדימוס אליק רון. תודה רבה.
358 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.