קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ראשית, ברכות לאדוני. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולנו בימים אלו עטופים בצער, יגון ואנחה על מותם הטרגי של 45 אנשים וילדים זכים וטהורים שנהרגו בהר מירון. כולנו אבלים, ומבמה זו אני שולח תנחומים למשפחות היקרות, שאל חלקן הספקתי להגיע ולנחם ואל חלקן עוד אגיע, בעזרת השם, לחלוק עימן את הכאב הרב, כי בעצם זה כאבו של עם ישראל כולו. כולנו קומת אדם מושלם וכל אחד מישראל הוא כפאזל, חלק מתוך חלקים רבים, ואחד קשור זה בזה בקשר בל ינותק. הזהות והלבוש החיצוני לא מפרידים את הלבבות היהודיים, וזכינו וראינו כיצד כולם נרתמים לסייע לחזק את המשפחות, וגם כאן בכנסת תורמים כעת דם למען הפצועים והחולים, שה' הטוב ישלח להם רפואה שלמה, אמן.
אנו כאנשים אמוניים יודעים ומבינים שזו גזרה קשה מאת ה' יתברך, ונסתרות דרכי הבורא, ועל כגון זה כבר נאמר: מי שיודע לא מדבר ומי שמדבר לא יודע. דבר אחד אנחנו כן יודעים, שבמקום שישנה אמונה שכל נברא נמצא כאן בעולם כפיקדון – כאשר אנו נמצאים באמונה אז אין שאלות, ואז אנו, כעם חזק, עם שרידי חרב, יודע איך לשמר ולשמור על האמונה גם כאשר קשה לנו והדברים לא מובנים. ודברים דומים שומעים ממשפחות הנפטרים, שמקדשים שם שמיים באמירותיהם הרוחניות, המחזקות גם את צוותי התקשורת והצלמים שמגיעים אליהם לבית – דברים שהם לא רגילים לשמוע, דברי אמונה וחיזוק מסוג זה לאחר אסונות בהוויה הישראלית.
כואב הלב שבזמן שעוד לא סתמו את הגולל על ההרוגים קמים אנשים – פוליטיקאים, אנשי תקשורת קטנים – שעסוקים רק בדבר אחד: מי האשם, ומנסים בכל הכוח למתוח ביקורת על שרים, משרדי הממשלה ופקידים בלי לבדוק, לחרוץ גורלות בהבל פה. שלא יובן, גם אני בעד חקירה ובדיקה של מבקר המדינה, כמקובל, מה בדיוק היה בהר, כדי לתקן עוד ועוד להבא. אבל חובה להצמיד לבדיקה צ'ק ותקציב, כדי לפתור את הקשיים ואת בעיות הבטיחות והנגישות. בדיקה ללא הצמדה ושיוך סעיף תקציבי לתיקון הקשיים והליקויים שכבר קיימים שם עשרות שנים, זוהי בדיחה תפלה שתשוב על עצמה, חלילה. המדינה יודעת, כשהיא רוצה, להשקיע מיליונים בתרבות, בספורט ועוד ועוד, אך כשזה מגיע למירון כל הדלתות נסגרות, תרתי משמע – למרות שזהו מקום שמגיעים אליו כלל ישראל, מכל העדות והחוגים, להילולה. אז הכי קל לחפש מי אשם.
אני, כאדם שמאמין שכל דבר זה מאת ה', מודיע לכם: מי האשם? ברוך השם. יש לו, לבורא עולם, את החשבונות שלו למה דווקא אלה נהרגו, ולמה דווקא בהילולת רשב"י במירון. מספרים שכאשר הקדוש ברוך הוא רצה למנות את מלאך המוות להיות שליחו לקחת נשמות לעולם שכולו טוב מלאך המוות התנגד ולא רצה, בטענה שכולם יקללו אותו, כולם ישנאו אותו. הוא ניסה לסרב לשליחות. הבטיח לו הקדוש ברוך הוא: אל דאגה, אנשים לעולם לא יאשימו אותך, הם יאשימו בפטירה את הרופאים, את בית החולים, את קופות החולים, את משרדי הממשלה, את כוחות הביטחון וההצלה – את כולם חוץ ממך. צריך להביט עמוק פנימה, ולא מבט שטחי כאותו כלב, להבדיל, שכאשר זורקים עליו משהו – איזה מישהו זורק עליו מקל מעץ – הוא ניגש למקל ומנסה לנשוך את המקל. הוא לא מביט עמוק מי זרק עליו את המקל.
כמו המוני בית ישראל, הייתי בהר בזמן האסון. הכאב, הצער, הזעקות והשבר, הדמעות מחד גיסא וארגוני ההצלה וכוחות הביטחון מאידך גיסא, אצים רצים להציל עוד ועוד יהודים – הם הערובה שלנו להמשיך להיות עם חזק ונפלא. אסור לתת למחסלי החשבונות את התענוג להפריד את העם הזה. כולנו יחד נמשיך את מסע החיים.
לאבלים היקרים אומר בשם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהסביר: כאשר אנו מנחמים את האבלים ואומרים להם "המקום ינחם אתכם", מיהו המקום? כולם מבינים: המקום ברוך הוא, בורא עולם. מסביר מרן במתק שפתיו, שהמקום שבו כעת נמצאות אותן נשמות הנפטרים, כמו אלה 45 הקדושים, הנמצאים כעת ליד רבי שמעון בר יוחאי, ליד רבי מאיר בעל הנס, ליד האבות הקדושים, בצל כנפי השכינה, זה המקום היקר והחשוב הזה. הוא ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. אמן ואמן. תודה.
613 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.