אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להחזיר את כולנו לישיבת האבל ולכבד את זכר הנספים. ברצוני לומר דבר תורה לרפואת הפצועים ולעילוי נשמת הנספים באסון מירון: במסכת שבת נאמר על ידי האמורא רבי יוחנן: "אחד מן האחים שמת, ידאגו כל האחים כולם. אחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה". והובאו שם שתי אפשרויות: אם מת הגדול שבאחים או בחבורה או הקטן שבהם. מסביר מרן הרב קוק זצ"ל בביאורו עין איה ששפע החיים שמופיע בחברה האנושית, מעבר לחיים של כל פרט ופרט, מתגלה בשני סוגים של קשר בין אנשים: הקשר הטבעי, שיסודו הוא המשפחה, והקשר המלאכותי, שבני אדם מתקשרים זה עם זה על ידי כל מיני קשרים מעשיים שהופכים אותם להיות חבורה אחת מאוגדת. מה שמעמיד את אותן התאגדויות, של המשפחה ושל החבורה, הם שני דברים: האחד הוא האידיאל והתוכן הפנימי של ההתאגדות, והשני זוהי ההוצאה לפועל, היישום במציאות המעשית של אותו תוכן אידיאלי על ידי כל אחד מהפרטים של אותה משפחה או חבורה. כאשר כל אחד משני הדברים האלו נפגע – התוכן הפנימי מחד, וההוצאה לפועל – כל מי שנשאר מהאחים או מהחבורה צריך לדאוג, אבל לא דאגה שהיא דאגה מפני מה שיבוא אלא לדאוג ולבדוק מה מוטל עליו כעת להשלים במציאות שחסרה.
אנחנו כולנו, המשפחות, החברים, עם ישראל כולו, עברנו טלטלה נוראית בעקבות האסון הנורא שבו איבדנו 45 נפשות יקרות, תלמידי חכמים, אברכים, בחורי ישיבות ונערים רכים. עלינו מוטלת החובה לעשות, כל אחד כלפי עצמו וכחבורה אחת גדולה, בדק בית פנימי: איך אנחנו משלימים את התוכן הפנימי שנחסר ואיך ממלאים את החלל של כל אחד ואחד מהכוחות שאבדו לנו. רק באחדותנו ובהתמלאות ובהתרוממות מתוך השבר הנורא נמלא את המוטל עלינו בשעה קשה שכזו, ומקומו של עולם ישפיע שפע נחמה על המשפחות בתוך שאר אבלי ציון וירושלים וינחמנו ויאמר לצרותינו די.
282 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.