קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה והשרים, חברות וחברי הכנסת, בפתח הדברים, ומעט לפניהם, אני מבקש לשאת גם תפילה לשלומם של הפצועים מהפיגוע אתמול בצומת תפוח שבשומרון. אני מבקש להודיע לכנסת שכוחות צה"ל והשב"כ, יחד עם משטרת ישראל, פועלים כדי לשים את ידם על המחבלים – וישימו עליהם את היד מוקדם ככל האפשר, עליהם ועל שולחיהם.
ולענייננו – מדינה צעירה, ישראל; צעירה ומרובת אסונות. ידענו רבים מדי כאלה ב-73 שנות קיומנו, אסונות צבאיים ואסונות אזרחים. חיים של רבים כל כך שנקטפו. לא פעם נשאתי בנטל הבשורה והתנחומים למשפחה שכולה – פעם אחרי לחימה הרואית בקרב, פעם בתאונה טרגית, ולעיתים גם באסון. אצרתי בליבי את כל אותם הרגעים עם המשפחות, וכל פעם הבטחתי לעצמי לעשות את כל שניתן כדי למנוע את האירוע הבא, בשביל לחסוך את המוות הבא.
ביום חמישי האחרון, בערבו של יום שישי, בהר מירון, נוספו לרשימה הארוכה מדי עוד 45 נערים, צעירים ומבוגרים זכים וטהורים, שביקשו לחגוג את המסורת ארוכת השנים. בימים שחלפו מאז קראתי את סיפוריהם, שיננתי את שמותיהם, הבטתי בתמונותיהם. אני רוצה לומר לכם, מכובדיי, שהאסון הקשה הזה איננו מגזרי; זהו אסון לאומי, הנוגע בכל אחד ואחד מאיתנו, בכל אחת ואחת מאיתנו, כעם וכחברה.
שוב, כמו באירועים לאומיים אחרים, ממלחמות דרך אסונות טבע כמו אסון הכרמל, ראינו אחריו את ההתגייסות של כל אזרחי המדינה, שמחבקים את המשפחות השכולות ונרתמים לסייע למאות הנפגעים בגוף ובנפש. ראינו את החיילות והחיילים, צוותי הרפואה, צוותי זק"א, השוטרים בשטח, האזרחים מסביב – כולם, כל מי שהגיש יד וסייע, כולם בבחינת שבט אחים גם יחד, ברע אבל גם בטוב. כולנו חייבים להם חוב גדול, ורבים חבים להם את חייהם.
כעת עלינו לגייס את הסולידריות הזאת כדי לתקן. את הנעשה אין להשיב, אבל בכוחנו להציל חיים – שלא נדע, שנעשה זאת. זוהי משמעותה של אחריות. זוהי משמעותה של מנהיגות. אין תפקידה של חקירה בהכרח רק למצוא אשמים, אלא חובה – בעיקר חובה – לממש את המחויבות שלנו ללמידה מערכתית שלנו מתוך האירוע הזה ודומים לו. זוהי חובה לאומית, וזהו גם צו מוסרי עבור הקורבנות, שמותם לא יהיה לשווא. חובתנו להפוך את האסון הלאומי מנקודת שבר לנקודת שינוי. עבור כולנו האסון הזה הוא גם קריאה דחופה להחזרתה של הממלכתיות. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתפרק לאוטונומיות שבהן איש הישר בעיניו יעשה. עם אחד אנחנו, והדרך לשמור על החיים ועל המרקם המשותף שלנו כאן היא בבחינת דינא דמלכותא דינא – ממלכה אחת לכולם, חוק אחד לכולם, וכולם זכאים לממש את אמונתם ומנהגם בבטחה תחת חסותה של המדינה.
לכן, בימים האלו לא ביקורת דרושה לנו אלא הפקת לקחים; לא הלקאה עצמית אלא חיבוק לאומי ואישי מתוך הסתכלות קדימה; ערבות הדדית, שפירושה שכפי שאסונות משותפים לכולנו כך גם הפקת הלקחים חייבת להיות משותפת לכולנו ולזכות לאמון הציבור כולו. חובתנו לתקן; זהו הצו שהותירו לנו בלא לדעת זאת ההרוגים שבאסון. זוהי חובתנו כלפי כל אזרחי ישראל שאבלים.
רשב"י אמר: "קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג", ואני הקטן אוסיף שאם נהיה חזקים בתוכנו נהיה חזקים גם מול אויבינו. אם נרצה לתקן, נצליח לתקן. נעשה זאת ביראת כבוד ובחרדת קודש לזכרם של הנופלים. רפואה שלמה לפצועים, ויהי זכרם של ההרוגים ברוך.
496 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.