קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עם היוודע האסון בהר מירון פתחתי את פרשת השבוע, שהייתה אז פרשת אחרי מות קדושים אמור. בפרשת אמור מצאתי פסוקים שתואמים את התחושות שדיברנו עליהן כאן, התחושות על הסטנדרטים הכפולים בנוגע לבטיחות במירון, ולא רק לבטיחות – בכלל להשקעה של מדינת ישראל במקום הזה ובאירוע מהסוג הזה שיש במירון, לעומת מקומות ואירועים אחרים של תרבויות אחרות, מקבילות.
ראיתי סרטונים על מה שהיה במירון לפני האסון. בסרטונים האלה הלב נפעם לראות שירת המונים של קדושה, שירת "אני מאמין" של עשרות ומאות אלפים ששרים יחד. אתה רואה את זה ואתה אומר: איפה יש עוד בעולם אירוע כזה, בסדר גודל כזה, שבו כל כך הרבה אנשים שרים ביחד? וכמה משקיעה מדינת ישראל באירוע הזה לעומת אירועי תרבות אחרים, של תרבויות מערביות, נגיד, לשם השוואה? ואז, כשאתה רואה את האסון ואתה קולט את גודל ההזנחה בהיבטים של בטיחות – בלתי נתפס, בלתי נתפס.
אני פותחת את פרשת השבוע, ואני רואה את המצווה שמצווה אהרן הכוהן להיטיב את הנרות, להיערך להדלקת הנרות, נר התמיד. וכך כתוב שם: "מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד. חקת עולם לדרתיכם. על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני ה' תמיד". ואומר רש"י: "יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר – יערוך אותו עריכה הראויה למידת כל הלילה. ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר, והן כדאי אף ללילי תקופת טבת. ומידה זו הוקבעה להם". כלומר, אהרן הכוהן, בתוקף האחריות שלו לערוך את הנרות, צריך להקדיש את אותה כמות שמן גם בלילות החורף הארוכים וגם בלילות הקיץ הקצרים. אין מידה שונה ללילות. בכל לילה, גם בקיץ וגם בחורף, אותה מידה של שמן.
ואני שואלת את עצמי: יש לנו מידה שונה של השקעה בבטיחות של בני אדם? יש בטיחות מסוג אחד לאירועים ממלכתיים ובטיחות מסוג אחד לאירוע של – אולי אפשר לקרוא לזה ישראל השנייה או השלישית? האם זה ראוי? אני רוצה לציין כאן: אני גרה בחברון. אני מתפללת כל יום במערת המכפלה. זכיתי, ברוך השם. במערת המכפלה, אדוני היושב-ראש, יכול לקרות בקלות אירוע דומה. בקלות. כי יש שם פתח יציאה אחד, ומספיק שיקרה אירוע כלשהו שגורם לבהלה – האסון הוא לפתחנו. ואת זה אני אומרת לא עכשיו; את זה אנחנו אומרים שנים לכל גורמי הביטחון, וגם מצביעים על הפתרון הפשוט והקל שקיים בהישג יד, ושום דבר לא נעשה.
אז אני שואלת שוב: יש לנו סטנדרטים שונים לסוגי אוכלוסיות שונות, לסוגי מקומות שונים? אנחנו חייבים לחכות שיקרה אסון? צריך מידה דומה וסטנדרט דומה של בטיחות, כמו גם סטנדרט דומה של השקעה מדינתית בכל אירוע של שמחה, בכל אירוע של המונים.
חרגנו מהזמן. אתה צודק, צודק. אבל אני חושבת שהחריגה הזאת הייתה שווה אם נציל בזכות זה חיים של אנשים במערת המכפלה. ואני קוראת מכאן לקחת את הדברים לתשומת הלב, ולתת פתרונות לפני אסונות. ואם צריך להקים ועדת חקירה, בין שהיא תהיה ממלכתית, בין שהיא תהיה פרלמנטרית, היא צריכה לקחת בחשבון לא רק את מירון אלא את השאלה האם יש לנו סטנדרט כפול של בטיחות במקומות שונים ובאירועים שונים ולאוכלוסיות שונות. תודה רבה.
481 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.