קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התעוררנו ביום שישי האחרון לבוקר קשה ומחריד שבו שמענו על האסון הנורא בהר מירון. ההלם והזעזוע הראשוניים הלכו והתעצמו. ככל שצפיתי בתמונות מהזירה. ככל שנודעו יותר ויותר פרטים, עם כל פרט נוסף הלב נמחץ ונקרע. במיוחד קשה היה לדעת שגם ילדים קיפחו את חייהם. העצב והכאב קשים הם. קשים לי כאדם, כאיש הארץ הזאת, המאמין שכולנו נבראנו בצלם האל. לכולנו החיים הם הערך המקודש ביותר. הם זכות עבור כולנו אך בעיקר חסד שניתן לנו על ידי הבורא. לכן אנו מצווים לשמור עליהם.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין את גילויי ההזדהות עם הכאב והאובדן של יושבי הארץ הזאת. לא הופתעתי מגילויי הנתינה והתמיכה של בני עדתי, בני העדה הדרוזית, בבית ג'ן, בחורפיש, בפקיעין, וביניהם גם חניכי תנועת הנוער הדרוזי וארגון הצופים הדרוזים בני מערוף, אשר עמדו בצידי הדרכים וניסו בכל מאודם להקל על היורדים מההר בדרכם הביתה. הם עשו זאת על ידי ארגון תחנות התרעננות. זוהי בעיניי אהבת חינם וישראליות למופת.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא מעל בימה זו לכל סיעות הבית להתאחד ולתמוך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו מחויבים לאותם 45 שקיפחו את חייהם. תודה.
181 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.