קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
האירוע שהתרחש בהר מירון ביום חמישי הוא טרגדיה אנושית קשה. אני רוצה להביע צער עמוק ותנחומים למשפחות ההרוגים, וכמובן החלמה מהירה לפצועים. אבל זו גם הפקרות ברמה הלאומית. מותם הבלתי-נתפס של 45 אנשים זהו המחיר הנורא של הרשלנות, הטיפשות, הזחיחות והיעדר עמוד השדרה של הרשות המבצעת, של הממשלה.
אלה שרק לפני זמן קצר רצו לתקשורת כדי לקחת את הקרדיט על הביטול של כל ההגבלות על מספר המשתתפים בהילולה היום סותמים את הפה ורק מחפשים על מי להפיל את האשמה. השר לביטחון הפנים התגלה כאמיץ מכולם כאשר הצהיר שהוא לוקח אחריות, אבל בטח לא נושא באשמה. ומה עם האצנים הנוספים אחרי הקרדיט? דרעי, ליצמן, רגב, נתניהו – איפה הם היום? שותקים. פתאום לא דחוף להם להתראיין ולהתרברב. אני ממש מדמיין איך זיעה קרה נוטפת מהם רק מהמחשבה שמישהו יחשוב להפנות אליהם אצבע מאשימה.
תחשבו מה היה קורה אם אסון דומה היה קורה באצטדיון או בפארק במהלך אירוע ספורט או במהלך אירוע תרבות. עוד באותו לילה האחראים לאירוע היו מתייצבים לחקירה ונעצרים עד תום ההליכים. כך קרה אחרי קריסת גשר המכבייה וגם אחרי האסון באולם ורסאי. ומה קורה כאן? המחלקה לחקירות שוטרים פותחת בבדיקה, לא בחקירה – בבדיקה; להב 433 אוספת מסמכים; מבקר המדינה מכנס מסיבת עיתונאים. חולפים ארבעה ימים אבל אף אחד עדיין לא זומן לחקירה, ואפילו לא לתשאול.
הרי זה לא מתקבל על הדעת שבמדינה יהודית יהודים דתיים לא יכולים לקיים פולחן דתי בבטחה בגלל הפוליטיקאים החרדים, אותם פוליטיקאים שלא מתביישים לאיים על קציני משטרה, ולרמוז שיעכבו להם את הקידום. חברים, זו מאפיה. מאפיה שמחזיקה את נתניהו ולהקת הסובבים שלו במקום הכי רגיש שלהם – בכורסאות הנוחות שבהן הם יושבים. נתניהו יעשה הכול כדי שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית; כדי למלט את עצמו, את ראשי הלהקה שלו ואת ראשי המאפיה של הפוליטיקאים החרדים מהדין. הוא יעשה הכול כדי שהציבור הכללי, הציבור החרדי ומשפחות ההרוגים לא ידעו את האמת. אבל יש משהו שכולם יודעים: כולם יודעים שאתם מתים מפחד. אף אחד מכם לא אזר אומץ לקחת אחריות על המחדל הנורא הזה, על מותם של אנשים, על מותם של ילדים שנמחצו ונחנקו למוות.
לכן, רבותיי השרים, דרעי, ליצמן, אוחנה, גברתי השרה רגב וראש הממשלה נתניהו – אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית. כי הציבור הישראלי זכאי לניהול תקין ושקוף, למנהיגים אחראים, ולא לנמושות שנעלמות עם זנב בין הרגליים במקום להסתכל בעיניים של הציבור ולקחת אחריות. אנשים קטנים בכורסאות גדולות הם הצרה הגדולה ביותר של המדינה שלנו; האיום העיקרי על עצם קיומה. היום, להציל את המדינה זה להחליף את השלטון. אני מאוד מקווה שנוכל לעשות את זה בקרוב.
404 מילים של אלכס קושניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.