דיון אבל בעקבות האסון במירון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת, בראשית דבריי אבקש לשלוח ניחומים ואיחולי החלמה למשפחות האבלות ולנפגעים. כפי שכבר בא לידי ביטוי פה בדברי הנואמים הקודמים, ודאי שבלתי אפשרי להביע ולהכיל את הטרגדיה האישית של ההורים השכולים, של האלמנות, של היתומים, ואת הטרגדיה והאבל הפרטי והקולקטיבי שיש. מיום של שמחה והתעלות רוחנית ובקשות לישועות ורפואות נגזרה הגזרה, חרון אף, ו-45 קורבנות ציבור נאגדו בסערה.

צריכים לחזור ולהגיד שאותם אנשים, אותם נפגעים, אותם הרוגים, לא באו לבילוי, לא באו להתפרקות, לא באו לבצע איזה אקסטרים. הם באו לתפילה, להתעלות רוחנית. הם הלכו בדרך לא בדחיפות, לא בצעקות, לא בהיסטריה, לא בפניקה. הם הלכו בדרך שהייתה אמורה להיות דרך המלך. הם לא חשבו שהם מסכנים את עצמם. הם לא חשבו לרגע שהם הולכים בדרך אל מותם. הם גם לא הוגבלו ולא הוזהרו מכך. מהמשפחות, מרוב אצילותן וגם אמונתן, לא שמענו לא הטחות ולא האשמות, לא בלוויות ולפני הלוויות ולא בימי השבעה. ואני גם רוצה לכבד את זכרם בנושא הזה, אבל אין ספק שגם אם אנחנו מתרכזים באבל, יהיה צורך בהפקת לקחים. אנחנו צריכים להתחייב ולהכריז ולפעול: מה שהיה וקיים לא יכול להיות יותר. צריך ליצור ולהשקיע וליזום פתרונות, תוכניות, פעולות ישימות, באומץ ובנחישות, כדי לשנות את המצב. זה כל כך מתבקש מהמקום, שהוא גם מקום קדוש וגם מקום מתויר מאוד, זה ברור מאליו שזה מה שצריך להיות.

כל אחד מחברי הכנסת, ודאי הוותיקים שפעלו ופעלו במשך כל שנות כהונתם בכנסת, יודע בדיוק את המורכבות של מירון, את הבעייתיות שיש שם. הרבה הרבה ניסיונות לפתרונות היו כבר ונכשלו, מחוסר סמכות ומחוסר – בגיבוי שקיבלו מהרשויות עצמם. לזה אנחנו היום מחויבים, לזה אנחנו קוראים את הקריאה: היה לא תהיה יותר. מירון צריכה להיות אחרת. מירון צריכה להיות מקום הראוי לתפילה ולבקשות ולהכיל את האנשים הרבים שבאים מהארץ ומהעולם.

אולי מסר קטן: אנחנו באמת צריכים לציין, ולהודות על האחדות, האחדות הקולקטיבית, על ההזדהות, על השותפות באבל הגדול הזה. אני חושב שזה דבר מאוד נכון. זה חלק מהנחמה גם למשפחות, גם לכולם, חלק מהחיזוקים שאנחנו מקבלים. אנחנו צריכים לדעת שהמקום מירון, ודאי בל"ג בעומר, הוא מקום שכולם, ודאי חרדים ודתיים מכל הגוונים – גם אצל החרדים הדתיים יש גוונים שונים, עדות שונות, זרמים שונים, חצרות שונות – בכולם זה פגע. בכולם זה פגע מכיוון שלא היה הבדל.

אני רק רוצה להוסיף שאנחנו צריכים לדחות בשאט נפש גלגולי האשמות על ציבורים, על מנהיגים, על נציגי ציבור, כפי שנעשה היום בכנסת בישיבת סיעה עם יושב-ראש סיעה שבא ומנסה לגלגל את האשמה על נציגות ציבורית. זה חלק שמכניס ארס מחלחל בקולקטיב הציבורי, שאנחנו כל כך – זה אולי המסר היחיד שאנחנו צריכים לקבל, כל אחד שלא שייך למשפחה ולא קשור לעשייה הזאת. אני רק רוצה להגיד לכם. אני רוצה להקריא לאותו יושב-ראש סיעה – להגיד לו מה הביאו לי היום ממה שנעשה ברשתות חברתיות מסוימות, ולצערי הדברים ברובם בשפה הרוסית, חלקם מתורגמים ואת חלקם תרגמו לי. אני רוצה לציין את בוריס סנדלרסקי, שכותב: השתוללה שם מאסה בלתי נשלטת של מטומטמים. התנהגות של קהל מימי הביניים והתנהגות פנטית בטירוף דתי – זה אחד מהדברים; לרי טלנסקי אומר: כאן הרבה יותר אני מצטער על הנמלה, אלפי נמלים בנו אותו וכאן אוכלי חינם מתו. יותר פאותניק – פאותניק מלשון פאות – יותר ויותר פאותניק – כאלה שיש להם פאות, כך הוא קורא להם – לא שווה יריקה; אז הינה הם, הנבלות; טרגדיה בלה; את האמת, לא מצטער בכלל. יתר על כן, חבל שמדובר בארבעה תריסרים ולא באלפים, זה היה שיעור עבורם; מעט פאותיקים, בעלי פאות, נהרגו, חבל, פחות אנשים יותר חמצן; אלה הפאותניקים ולא אנשים נורמליים, אכפת לך מקן נמלים הרוס; אני יכול להרחיב את זה למה שכותב גרשון קונין: תראו כמה טפילים תפסו מקומות בבתי חולים, בגללם אזרחים שומרי חוק לא יקבלו טיפול. שוטרים ופרמדיקים נאלצו להתעסק עם טפילים כאלה. לא יאומן, לא יאומן.

למה אני כאן? שקלתי אם להגיד את זה ולצטט את הדברים האלה, אבל אני רוצה להגיד לכם, אדוני היושב-ראש, זה ארס שמחלחל. דווקא בימים האלה זה כן בולט, אותם קיצונים, ואולי לא כאלה שאנחנו חושבים שזה המרכז וכלל האנשים – דווקא בזמן כזה, שכולם מתאחדים, זה בולט מאוד כמה אנחנו צריכים להוקיע ועכשיו לעקור את הדברים האלה כדי שנוכל באמת להמשיך עם האווירה הזאת, עם הטרגדיה הקולקטיבית, שהיא באמת צריכה לאחד אותנו.

מכיוון שהוזכרו גם כאלה שפעלו, בתי חולים ופרמדיקים, אני רוצה להודות. אני רוצה להודות לכל אנשי ההצלה, לכל אנשי זק"א, לכל אנשי המשטרה, לכל כוחות הביטחון שפעלו. אני הייתי בשטח מתחילת האירוע עד סוף האירוע וראיתי את ההתמסרות, ראיתי את הקשיים הגדולים מאוד.

מכיוון שכאן הוזכרה קודם, אדוני היושב-ראש, על ידי קודמיי, ביקורת גם על המכון לרפואה משפטית באבו כביר – אני חושב שזה לא נכון, זו ביקורת שלא במקומה. ודאי שזה לא מחזה נעים שעשרות נמצאים בחוץ, אבל צריך להבין שזה אירוע שלא רגילים לו, בזמן קצר. מי שיודע את סדר הזמנים – אין מדינה בעולם שהייתה משחררת כל כך הרבה גופות בכזה זמן קצר. ינון נמצא פה ואחרים, שהיו פה – – –

אז לכן, לא להעביר ביקורת. עשו את זה באחריות. אנחנו יודעים שזה דבר מאוד – אוי ואבוי, כאלה טרגדיות שיש, שאנחנו מחליפים. לכן דווקא גם אותם, גם על הבמה הזו צריך לחזק אותם ולהגיד לכולם תודה רבה.