קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב, באופן טרגי זה הנאום הראשון שאני עושה פה.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בפתח דבריי אבקש להביע תנחומים למשפחות ההרוגים והחלמה מלאה לפצועים. לפני כמה ימים התרחש אסון אזרחי מהקשים שידעה המדינה. עשרות בני אדם שהלכו לחגוג את דתם ואמונתם מצאו את מותם על לא עוול בכפם. הם לא נהרגו כי בחרו שלא להישמע להוראות, הם לא נהרגו כי קרה אסון טבע שלא ניתן היה לצפות אותו; הם נספו כתוצאה ממחדלים, הם נספו כי אנחנו הישראלים דוגלים בתרבות "יהיה בסדר", תרבות "הסמוך".
אין לי ספק שכמדינה אנחנו נלמד מהאירוע הנורא הזה, ונשתפר על מנת שאירוע קשה כגון זה לא יתרחש בהילולה הבאה. אבל אני שואל אתכם, חבריי חברות וחברי הכנסת: למה אנחנו תמיד צריכים ללמוד מאירועים כאלו כדי שהם שלא יקרו? למה אנחנו לא יודעים לזהות אותם מבעוד מועד, על אחת כמה וכמה כאשר הכתובת הייתה על הקיר? למה, כמדינה עם הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בעולם, מדינה שמצטיינת בפיתות ובייצור פתרונות יעילים לכל בעיה – ביטחונית, בריאותית, עסקית – אנחנו לא מצליחים למנוע אסונות עתידיים, במיוחד כאשר היה ניתן לצפות אותם מראש? למה אנחנו אף פעם לא לומדים את הלקח? האסון הנורא במירון הוא נורת אזהרה לנו, מקבלי ההחלטות וקברניטי המדינה. על הנוגעים בדבר לבחון כעת אילו אירועים נפיצים עשויים להתרחש בישראל אם לא יטופלו לאלתר. ההילולה במירון הייתה צריכה להתנהל אחרת, וכעת זו החובה שלנו לוודא שתקום ועדת חקירה ממלכתית שתרד לשורש העניין.
אין לנו את הפריבילגיה להיות בעד או נגד ועדת חקירה ממלכתית; זו החובה שלנו לאותם 45 הרוגים על ההר ההוא. אני רוצה לומר פה: אסור לנו לאפשר בריחה מאחריות, אסור לנו לאפשר את הסטת האחריות. זה הזמן שעל כולנו יחד לחתור לחקר האמת, עלינו להסיק את המסקנות הדרושות על מנת שהתנהלות כזאת לעולם לא תהיה חלק מקבלת החלטות.
282 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.