קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
"ראה, הינה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה. / פנינו שונו, המוות נשקף מעינינו, איננו נושמים. / כבים נגוהות אחרונים, והערב צונח בהר. / ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה. / – – – לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער. // ראה, אימותינו שחוחות ושותקות, ורעינו חונקים את בכיים./ – – – האומנם תטמינונו כעת? / – – – נדדה איומים וגדולים ואצים לעזרה, / כי הכול בקרבנו עוד חי ושוצף בעורקים ולוהט".
יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, מצמרר ומפעים לא פחות. המילים הללו נכתבו לפני 73 שנים, בינואר 1948. המשורר חיים גורי כתב אותן לאחר נפילת שיירת הל"ה שעשתה דרכה להגנה על גוש עציון, והן מתארות, אדוני היושב-ראש, בדיוק מרבי את שאירע בשעת לילה בהר מירון לפני ארבעה ימים בלבד, ואיך רק במדינה שלנו מילים שנכתבו עוד לפני קום המדינה, במלחמת העצמאות, תוך כדי מלחמת העצמאות, מתארות באופן חד כל כך את שאירע בהר מירון ב-2021, איך הפכה חגיגה גדולה לעצב עצום, ליגון עמוק, לאבל לאומי.
חברות וחברי הכנסת, עם נבחן בשעת כאב. רבים העמים בתולדות האנושות שכשלו בו. אנחנו הצלחנו ועודנו מצליחים, עמנו עומד ויעמוד במבחנים קשים, ומבחנים קשים עוד נכונו לנו גם בעתיד.
חברות וחברי הכנסת, בסוף השבוע ראינו מפגן מרהיב של אחדות לאומית רחבה; זה היה ניכר בכל יישוב ובכל עיר. בימים הללו, אדוני היושב-ראש, לא היו חרדים ולא היו חילונים, לא היו יהודים ולא ערבים, לא היו דרוזים, מוסלמים, נוצרים או צ'רקסים – היו ישראלים. הייתה ערבות הדדית שאינני זוכר כמותה שנים ארוכות. זוהי סולידריות, חבר הכנסת מרגי, של עם במיטבו, דווקא ברגעי משבר, כשנפשותינו נקרעות מצער ומתדהמה.
זוהי לא העת להטלת האשמות. אנחנו עדיין, אדוני היושב-ראש, בשבוע שבו 45 משפחות בישראל יושבות שבעה על יקיריהן. זו ודאי לא העת להטלת האשמות זדוניות, ובטח שלא נמהרות. זמן הבדיקה בוא יבוא, אך לפני הכול נכבד את מתינו, אחינו, שחייהם נגדעו בדרך כל כך קשה וכל כך אכזרית. זוהי עת, אדוני היושב-ראש, זמן שמוטב שכולנו ללא יוצא מן הכלל ומכל צידי הקשת הפוליטית, מכל סיעות הבית הזה, נפסיק עם השיח הירוד, הגס והאלים שהשתלט על חיינו. לצערי, השיח הישראלי, שביום-יום מפיץ שנאת חינם – בשיחות בינינו, ברשתות החברתיות, באולפני הטלוויזיה – השיח הזה הוא ההפך הגמור ממסורת ל"ג בעומר, שנועדה להפיץ אהבת חינם, ובראשה ההילולה במירון, שתימשך בעזרת השם בשנים הבאות בצורה בטוחה יותר וכמובן חגיגית הרבה יותר.
"הינה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה, ואיננו נושמים. / אך הרוח עזה בהרים ונושמת. / והבוקר נולד, וזריחת הטללים רוננה. / עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים." יהי זכרם הטוב של מ"ה הנופלים ברוך.
407 מילים של אופיר אקוניס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.