דיון אבל בעקבות האסון במירון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לך על דיון הזיכרון הזה, הקשה מנשוא. 45 קורבנות, אנשים, נערים וילדים נהרגו בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי במירון. אני עצמי, בבית הכנסת שאני מתפלל בו, סביבי התפללו ומתפללים שלושה אנשים שבן ונכדים שלהם נהרגו. זה היה דבר בלתי אפשרי מבחינת הטרגדיה, האסון הגדול הזה, שהוא נורא ואיום. אני באתי ביום שישי בבוקר, אחרי שנודע לי כל האסון הזה – אני ידעתי כבר על כמה שנהרגו – ולידי יושב בתפילה מישהו שלא ידע שהנכד שלו נהרג. זה משהו נורא ואיום. אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחות האבלות ושולחים איחולי החלמה ורפואה שלמה לפצועים.

אני מבקש גם, בהזדמנות הזאת, אדוני היושב-ראש: תודה על ההזדהות של כל החברה בישראל – אגב, לא רק יהודים; יהודים וערבים – בתל אביב ובכל מקום בארץ. בהזדהות הזאת, תרומות הדם שניתנו, אף על פי שהנפגעים הם בעיקר אנשים דתיים וחרדים, אבל לא רק, ראינו את עם ישראל במיטבו, את עם ישראל בצורה הכי יפה שלו. אנחנו מתפללים שזה לא יהיה רק בזמן אסון כזה כבד אלא גם בימים רגילים. המציאות הזאת היא מציאות שמחממת את הלב בתקופה, ביום, בימים הקשים מאוד, שקשה לעמוד בהם.

אני מבקש, אדוני היושב-ראש – מכיוון שהיו גם כמה פרשנים מכוח עצמם שהסבירו או מנסים להסביר שמי שאשם במצב הזה זה הציבור החרדי עצמו; הוא לא רוצה פתרון, הוא לא רוצה. הם באים לשם, להר מירון, ולא אכפת להם מה שהמדינה אומרת, מה שהמדינה לא אומרת. מכיוון שאני נמצא כאן הרבה שנים, בכנסת, אני מבקש וביקשתי מהעוזרים שלי להוציא את כל המלחמות ואת כל המאבקים שאני ניהלתי במשך שנים על מנת שיהיה פתרון במקום הזה. ובין יתר הדברים אני הבאתי לכאן אחד מהפרוטוקולים, אחד – וזה מלא – מיוני 2008, שבו אני מבקש להקים ועדת חקירה פרלמנטרית על הנעשה במירון. זה היה ב-11 ביוני 2008, אני מדבר במליאת הכנסת, ואני אומר ליושבת-ראש שאני קיבלתי מכתב ואני רוצה להקריא אותו.

"שלום לחבר הכנסת גפני. אדון נכבד, עליי להבהיר מראש כי איני נמנה עם קהל בוחריך. אני יהודי חילוני לחלוטין, החש כבוד גדול למסורת ישראל וליהדות". הוא אומר: "מאחר שראיתי אותך ביום שישי בקבר הרשב"י" – זה לא היה בל"ג בעומר, אני בל"ג בעומר לא נוסע למירון בגלל הצפיפות וכו' וכו'. ראיתי אותך בטקס חלאקה שעשית לנכד שלך – זה נכון, עשינו ביום שישי, באחד מימי שישי, ימי החול הרגילים – "והחלטתי לכתוב לך", כך אני קורא במליאת הכנסת, "אולי זה ישנה דבר מה. פעם ראשונה בחיי שהייתי באתר, וכך גם אשתי. היינו ממש מזועזעים ממראה המקום ובעיקר מהכניסה אליו, וזאת החל מהכניסה למושב ועד לאתר עצמו. הזנחה, לכלוך וזוהמה בכל מקום. האם כאדם דתי", כך הוא כותב לי, "וכנציג ציבור אין הדבר מפריע לך?" ככה הוא כותב לי. "האם כך צריך להיראות אתר מורשת של עם ישראל? כך מכבדים אותו באי המקום? טיילתי בכל העולם והייתי באתרים מקודשים לדתות שונות ומשונות, ועליי לציין בצער ובבושה, כיהודי וישראלי, שמעולם לא נתקלתי בתופעה כה מבישה. מאוד עצוב לי, ולא אצטט את דברי אשתי על מה שהיא ראתה – – –" אני ביקשתי ממנו אז, אני זוכר, באותו זמן, אם אני יכול להגיד את שמו, הוא אמר לי שכן ואני אמרתי את זה במליאת הכנסת. אני אומר שאני חושב, אחרי שאני מדלג – אני לא רוצה להטריח סתם – "אני חושב לעצמי – אני לא רוצה לפתוח פה לשטן", אני אומר במליאת הכנסת, "ואני מתפלל לקדוש ברוך הוא שחס וחלילה זה לא יקרה", אבל אם זה יקרה, זה יהיה אסון נורא. אני אומר את זה במליאת הכנסת.

עכשיו, שנים רבות בכנסת דנים על העניין הזה. פעם דנה ועדת הכלכלה על ההיסעים, פעם דנה ועדת הפנים על המקום עצמו, פעם דנה הוועדה לביקורת המדינה, כפי שהיא גם דנה לאחרונה, וכו'. מליאת הכנסת הצביעה על ההצעה שלי, של הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, על מנת שיטפלו בבעיות, שכולנו ידענו מהן. לא היה צריך פה חקירה גדולה. ידענו, ופה אחד מליאת הכנסת אישרה את זה והקמנו את הוועדה. דא עקא, מדובר על ממשלת אולמרט. זה היה ב-10 באוגוסט. יצאנו מייד אחרי זה לפגרה, אחרי זה הממשלה נפלה, הלכו לבחירות ב-10 בפברואר 2009, ולאחר מכן אני נבחרתי להיות יושב-ראש ועדת הכספים.

אבל מה שאני מבקש לומר – כל הזמן, כל השנים, ביקשנו, אנחנו, נציגי הציבור החרדי – – –

ביקשנו כל – אני.

מה זה אני? ביקשנו.

ביקשנו – – –

ביקשנו.

אני לא רוצה להתווכח, זה גם לא נושא – – –

זה גם לא לכבודו של – – –

זה גם לא לכבודו של אף אחד. אדוני היושב-ראש, זה גם לא לכבודו של אף אחד. כולם מכירים את הפעילות שלי כבר הרבה מאוד שנים. הרבה מאוד שנים שאני ביקשתי ואמרתי. זה לא לזרוק 5 מיליון שקלים לפני ל"ג בעומר, או 10 מיליון שקלים, או אפילו 30 מיליון שקלים. שם צריך לשנות את המקום, שם צריך להשקיע, ואני הבאתי חשבון לשר האוצר אז, אצל אולמרט, הבאתי חשבון אז לשרים שעסקו בעניין הזה. צריך לשנות את המבנה, את כל הצורה שם. אמרתי שמי שנוסע למירון, מי מביניכם שנוסע למירון – אני נוסע, לא בל"ג בעומר, אבל אני נוסע – אתה נוסע בכביש צר ומפותל. כל הכבישים במדינה הורחבו, הכול השתנה. שם אתה נוסע כמו בהרי ההימלאיה, מתפתל בכביש. ואני אמרתי אז, באחד משידורי התקשורת, אני אמרתי: אם חס וחלילה קורה אירוע ביטחוני ונוסעים למירון בכביש הצר הזה, המפותל הזה, איך מפנים נפגעים, איך מוציאים אנשים משם? מישהו חשב על העניין הזה?

עכשיו, זאת אותה מדינה שלקחה על עצמה את הכותל המערבי, שגם הוא אתר מתויר, הגדול ביותר בארץ. עשו שם רחבה מכובדת, נורמלית, עם סדרים מסודרים, הכול בסדר. למה במירון, שזה אתר התיירות השני בגודלו, ואנשים באים – ראינו את זה, לצערנו הרב, גם עכשיו בין הנפגעים, בין ההרוגים – מקנדה, מארצות הברית, מכל העולם מגיעים למירון. היום אנחנו כבר מגיעים כמעט לשני מיליון איש שמגיעים מהארץ ומחו"ל. כלכלית זה חשוב למדינה. אני כבר לא מדבר על כך שזה מקום קדוש, אני לא מדבר על המסורת היהודית, אני לא מדבר על כל זה. אני מדבר על הנושא הכלכלי עצמו.

למה המדינה – ואני לא מאשים איש, אני לא חושב שזה הנושא בכלל. בסוף, בוועדת חקירה, אם יעשו עכשיו, ימצאו איזה שוטר שהוא אשם. זאת לא הבעיה. הבעיה היא שהממשלות, מאז קום המדינה – אולי קצת אחרי זה, בגלל שבקום המדינה לא הרבה נסעו, אבל אחרי זה נסעו מאות אלפים. הממשלה, אם היא מקבלת החלטה שהיא נכנסת לעניין הזה, היא שמה מנהל והיא משקיעה כסף, והרבה – שאלו אותי אתמול בתקשורת: מה, לא יכולת? אתה, יש לך כוח, יושב-ראש ועדת הכספים, אתה אומר: 200 מיליון שקל. מה זה, אם אני הייתי אומר שקיבלתי 200 מיליון שקל – אמרתי להם – אתם הייתם כותבים שאני חרדי סחטן, שעל המירון שלהם הוא הביא 200 מיליון שקל. מה זה "המירון שלהם"? זה המירון של עם ישראל, זה המירון של המדינה כאן.

אם מקבלים החלטה, ובאמת זה המצב, לא לחכות לוועדת חקירה בעוד שנה-שנתיים, מה יהיה איתה. עכשיו צריך לקבל החלטה שנכנסים לעניין הזה, משקיעים כסף. זה לא ילך בלי זה. צריך לקחת את הניהול הזה, צריך לעשות אותו. אמרתי את זה פעם אחר פעם, בכל פורום, בכל הזדמנות. אפילו בהיותי יושב-ראש ועדת הכספים קיימתי דיון על זה, והלכתי אז גם כן לשרים הנוגעים בדבר. אמרו לי: בסדר, בסדר, בסדר, ובסוף אמרו, המינהל לא מסכים – או לא חשוב מי, מה זה משנה בכלל.

אם לא תהיה ההחלטה של מדיניות שמירון הוא חלק ממדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – מה זה אוטונומיה, אדוני ראש הממשלה החלופי, שר הביטחון? אני לא רוצה אוטונומיה, אני רוצה מדינה. בל"ג בעומר הזה, כמו בל"ג בעומר קודמים, המדינה לא הייתה במירון; עשו טובות, מפעם לפעם נתנו גם כסף. המדינה לא הייתה שם, היא לא הייתה בממשלת אולמרט, היא לא הייתה בממשלת שרון, היא לא הייתה בממשלות אחרות, היא לא הייתה בממשלת רבין, היא לא הייתה. אז אומרים: מה, אתם לא יכולים? אתם החרדים מקבלים הכול. הגיע הזמן שתדעו שאנחנו לא מקבלים.

תנחומיי למשפחות. אי-אפשר לתאר את זה. אני מכיר חלק גדול מהמשפחות – אי-אפשר לתאר את הכאב, אי-אפשר לתאר את הצער. הם בכלל לא מאשימים אף אחד. הם מקבלים את זה כגזרת שמיים. אנחנו, הנציגים שלהם, תובעים: תיכנסו למירון. זה שלנו. תודה רבה.