דיון אבל בעקבות האסון במירון

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון, כנסת נכבדה, אנו עומדים ארבעה ימים לאחר האסון הנורא במירון והלב עדיין פצוע ומיוסר. הוא מתקשה להכיל את השרפה הגדולה, את השבר הענק. אני מגיע לכאן עם חבריי מישיבת אבל עם מרן חכם הרב שלום כהן שליט"א, נשיא מועצת חכמי התורה, אשר שפך דמעות כמים על הנפטרים ועורר אותנו לחשבון נפש. הבוקר השתתפתי בלוויית אחד הנספים, אחרון הנספים, בחור צעיר בן 21 מארגנטינה, אברהם דניאל אמבון ז"ל, שגלה למקום תורה כבר כמה שנים, והוריו נחתו היום בבוקר מארגנטינה הרחוקה כדי לקבור אותו בקבר ישראל, כאן בירושלים עיר הקודש.

במהלך סוף השבוע ניחמתי משפחות, ופעלנו, כל מי שיכול, להביאם בהקדם לקבר ישראל. בניחום אבלים אנחנו נוהגים לומר: "מן השמיים תנוחמו"; האשכנזים אומרים: "המקום ינחם אתכם". השאלה המתעוררת – הרי מצוות הניחום מוטלת על המנחמים, אם כך, מן הראוי היה שהמנחמים עצמם יאמרו שהם מנחמים את האבל. מדוע אומרים שהנחמה תבוא מהשמיים? הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', הסביר שהדגשה זו באה ללמדנו שדווקא הקדוש ברוך הוא יכול לנחם, רק הוא. כי אף אדם אינו מסוגל לאמוד נכונה את גודל השבר והצער של הזולת, ולכן לעולם לא ידע במה לנחם וכיצד לרפא שבר ליבו של חברו. לכן אנחנו מדגישים שהקדוש ברוך הוא – המקום, מקומו של עולם, שהוא נתן את המכה ויודע נכונה מהו שיעור השבר וכובד היגון – רק הוא יכול לנחם.

אחים יקרים, הקדוש ברוך הוא נתן לנו מכה קשה וכואבת מאוד. שתקתי כמה ימים כדי לסיים את מסע הלוויות של הרוגי מירון. עברתי הרבה בחיים, ראיתי כאב, אסונות ואובדן, אבל אסון נורא כזה, 45 קדושים וטהורים, ש-25 מהם ילדים, נערים, בחורים, שחלקם לא זכו לעשות בר-מצווה וכולם לא זכו להקים בית בישראל, שמתעלים לשמי מרומים מתוך דבקות ושמחה בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בציונו הקדוש – זה מעל להשגתנו, להבנתנו; זה בבחינת "וידם אהרן". אין בפי מילים המסוגלות לתאר את ההלם והטלטלה שעברנו, אני אישית וכמובן כלל הציבור. מאז האסון אנחנו עסוקים רק בשאלה אחת: מה ה' אלוקיך שואל מעימך? מה – כמניין הנספים. על מה עשה השם? למה ככה? מהו חשבון הנפש האישי והציבורי שאנחנו צריכים לעשות?

אני מכיר לא מעט מההרוגים הקדושים. אני רוצה לספר לכם על ידידי הטוב הרב נחמן אלחדד, שאיבד את שני ילדיו, משה מרדכי אלחדד בן ה-12 ויוסף דוד אלחדד בן ה-18, זכרם לברכה, שני ילדים פרחים, צדיקים שעלו בסערה השמיימה יחד עם עשרות בני עליה קדושים. אני גם רוצה לספר לכם על חברי הטוב זה עשרות שנים הרב יום טוב רובין ורעייתו היקרה יהודית, שאיבדו באסון הזה את בן זקונם, האברך הרב יהודה רובין ז"ל, שהיה באמצע לימודי דיינות והרביץ תורה בצעירים – עילוי ממש. התמונה שחברי הרב יום טוב רובין מלמד בשעת הלוויה את נכדו בן הארבע לומר קדיש על אביו – מחזה קורע לב. יחד עם עשרות הקדושים בני העלייה, מאחורי כל נשמה קדושה וטהורה יש סיפור בפני עצמו: מאחורי כל נפטר יש משפחה עם הרבה אמונה וביטחון שהכול מאיתו, יתברך שמו. די לקרוא ולשמוע על אותם הורים יקרים ומשפחות הנפטרים המקבלים את הדין באהבה כדי לקבל תובנה, שיעור ודרך לחיים על אמונה תמימה וטהורה וביטחון מלא בבורא יתברך.

המוות אינו מבחין בין עדות וחוגים; כך צריך להיות גם בחיים. כולנו בניו של הבורא יתברך. רבותיי, הימים שלפני ההילולה הקדושה היו ימים של התרוממות רוח. הקורונה דעכה, ברוך השם, ההגבלות הוסרו, מערכות החינוך חזרו לפעילות וכולנו היינו בתחושה שהימים הקשים מאחורינו, וברוך השם ישראל, מהראשונות בעולם, חוזרת לחיים תקינים. רצינו לחגוג את יום ל"ג בעומר, שהוא אחד הימים הכי שמחים בלוח השנה העברי, היהודי, כמו יציאה מחושך לאור גדול. כולנו זוכרים את ההילולה בשנה שעברה: מאות בודדות, הילולה כואבת ביותר; רצינו השנה שתהיה הילולה בציון של רבי שמעון, זו הייתה מבחינתנו שמחה כפולה ומכופלת.

בל"ג בעומר פסקה מגפה שהרגה 24,000 מתלמידי רבי עקיבא משום שלא נהגו כבוד זה בזה. כשראיתי את המוני בית ישראל, בעיקר את תושבי תל אביב והסביבה היקרים, מתייחדים עם אבל המשפחות, תורמים דם, נותנים צדקה, מדליקים נרות, שרים שירי רגש, התרגשתי עד עומק ליבי. עם ישראל מאוחד זה צורך השעה. מי ייתן ונמצא את המאחד גם בשגרה ולא רק באסונות. בואו ננהג כבוד זה בזה גם כאן בכנסת, ברמה הלאומית, וברמה האישית המשפחתית. בואו נשנה את שיח החרמות וההתקפות. בואו ניתן כבוד גם מול מי שלא מסכים עם דעותיך.

האסון הנורא שקרה הוא גזרת שמיים, אבל הוא לא פוטר אותנו מבדיקה וחקירה, בעיקר, כמו שאמר ראש הממשלה החליפי, לגבי ההשתדלות שלנו, בני האדם, כל אחד לפי תפקידו ואחריותו, כדי שלא יקרה שוב אסון כזה. הרצון שלי, כמי שנמצא בממשלה בשליחות הציבור הגדול שמגיע למירון, ולצערנו הגדול גם נפגע כל כך קשה באסון שם, הוא להבטיח שתתקיים בדיקה וחקירה מקיפה ויסודית כדי להבטיח שחס וחלילה, חס ושלום, לא יקרו עוד אסונות כאלה. יש המון בעיות יסוד שנמשכות כבר עשרות שנים באתר הקדוש של קבר הרשב"י במירון. העובדה שאנחנו איננו יכולים לעשות כל מה שצריך באתר הרשב"י בגלל בעיות משפטיות ואחרות – מצב זה חייב להיפסק. הגיע הזמן לטיפול שורש בבעיות יסוד אלו. עלינו לקחת אחריות מלאה על כל המתחם, כולל תקצוב נאות ובניית תשתיות מתאימות כפי שראוי לאתר קדוש כמו קבר הרשב"י, שבמשך השנה מיליונים היו מגיעים לשם. אני אתמוך בכל פעולה כזאת, ואין לי ספק שמרבית הציבור החרדי יברך על כך.

לצערי, שמעתי שישנם גורמים, אומנם לא רבים, שהחליטו להאשים את הקורבנות עצמם באסון; את הציבור – על כך שעלו להר, ואת נציגי הציבור, כולל אותי – על כך שפעלנו לקיים את ההילולה עצמה. אני רוצה להבהיר בצורה הכי ברורה, ויעידו על כך כל הגורמים הרשמיים שהשתתפו בהכנות להילולה: כל הפעילות של נציגי הציבור הדתי והחרדי ושלי היו כדי שהגבלות הקורונה, והקורונה בלבד, לא יחולו בשטח הפתוח, כפי שהמוני עם ישראל חגגו ביום העצמאות לפני כשבוע וכפי שחוגגים בחופים ובפארקים תחת אוויר השמיים. למרות זאת, צריך לזכור שהשנה הגיעו שליש ממספר החוגגים לעומת ההילולה לפני שנתיים ושלוש. אסור בשום אופן לחבר בין הסרת ההגבלות על הקורונה, כפי שקורה בכל הארץ, להסרת ההגבלות של צפיפות.

שמעתי על המסירות של השוטרים, של אנשי מד"א, כוחות הביטחון, איחוד הצלה, זק"א ועוד, שפעלו בזירת האסון במסירות, ועל כך הם ראויים להוקרה והצדעה. אנחנו מתפללים מעומק ליבנו לרפואת כל הפצועים, כולל הפצועים אמש מפיגוע הטרור בצומת תפוח. יהי זכרם של חללי מירון הקדושים ברוך.