אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים מאז האסון הנורא במירון, צמד המילים "חשבון נפש" נזרק לאוויר בקלות דעת ואף בהתנשאות מסוימת. כמיטב המסורת הישראלית, כל אחד שולח את השני לעשות חשבון נפש; כל אחד מכה על החזה של חברו אבל לא על שלו.
האסון במירון, שהמיט חורבן נורא על עשרות משפחות, חייב לעורר אותנו, חברי הכנסת. כן, דווקא אותנו בראש ובראשונה. חשבון נפש. כי לפני שיושבי הבית הזה מתחילים להשליך חיצים זה בזה רק כי זה משרת איזה אינטרס פוליטי או אישי, אני מבקשת מכם, מכולנו, לעצור רגע. חשבון הנפש החשוב מכולם הוא שלנו: האם אנחנו ממלאים את תפקידנו ביושר, בהגינות, מתוך רצון כן לטפל באזרחי ישראל? האם כולנו, ולא משנה מאיזו מפלגה או מגזר אנחנו, שמים את טובת האזרחים לפני טובתנו האישית? יודעים מה, אל תענו לי.
אתמול ביקרתי בבית החולים זיו בצפת. נפגשתי עם הפצועים ושמעתי מאנשי הצוות המדהימים איך ללא שום היסוס קפצו מהמיטות בבתיהם לעזור ולטפל בפצועים שצבאו על דלתות בית החולים. בבית חולים של 1,800 עובדים, קרוב ל-1,000 מהם – יהודים, ערבים, דרוזים וצ'רקסים – היו שם ממש מהרגע להרגע לטובת המטופלים, לטובת האזרחים. מיום שישי האחרון עשרות אלפי אזרחי ישראל הביעו סולידריות יוצאת דופן, מילאו עד אפס מקום את מתחמי תרומות הדם, במטרה אחת: לתת משלהם לטובת אחיהם שנפגעו באסון. שוב, אזרחים למען אזרחים.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, עלינו להיות ראויים לאותם אזרחים – חרדים, חילונים, דתיים, יהודים וערבים – שפעם אחר פעם מגלים חוסן נפשי וערבות הדדית מופלאים ברגעי משבר. עלינו למלא את תפקידנו, ואם יש צורך בתיקון – ויש – הרי שעליו להתחיל כאן במליאת הכנסת. אסור לנו להמתין לאסון הבא. והאמינו לי, אם כל אחד ואחת מאיתנו, חברות וחברי הכנסת, יעשה את עבודתו ברצינות, במקצועיות וביסודיות, ללא עיגול פינות, אולי נגלה שלא נותר זמן להאשמות, לחרמות ולהטפות מוסר. זוהי זכות עצומה לשרת את העם הזה, בואו נעשה את עבודתנו ביחד. תודה.
301 מילים של עידית סילמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.