דיון אבל בעקבות האסון במירון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישנם רגעים שבהם המילים נעתקות. לילה שהיה מלא שמחה, ריקודים ומחולות, תפילות ותחנונים לכבודו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי הפך בין רגע ללילה של כאב, בכי ותמרורים.

מסופר בחז"ל על התנא רבי יוחנן בן זכאי כי בזמן שמת בנו נכנסו תלמידיו לנחמו. אמרו לו: אדם הראשון היה לו בן ומת, איוב היה לו בן ומת, אהרן הכוהן – שני בניו מתו, דוד המלך – היה לו בן ומת, וכולם קיבלו עליהם תנחומים, אף אתה קבל עליך תנחומים. ענה להם רבי יוחנן בן זכאי: לא די שאני מצטער בעצמי, אתם מוסיפים לי את צערם של אחרים? נכנס רבי אליעזר בן עזריה, ישב לפניו ואמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה – לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון ובכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר: אוי לי, אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום? אף אתה, רבי, היה לך בן, קורא תורה, מקרא, נביאים וכתובים, משנה, הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא, ויש לך לקבל עליך תנחומים שהחזרת פיקדונך שלם. אמר לו: רבי אליעזר, בני, ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמים.

חבריי חברי הכנסת, בל"ג בעומר החזיר עם ישראל 45 פיקדונות יקרים, שלמים וטהורים: ההורים שהחזירו זוג פיקדונות, האבא והאימא שהחזירו את בן הישיבה הצעיר, הילדים שהחזירו את האבא; אבות, אימהות, אחים, אחיות, בנים ובנות, שהחזירו כל אחד את הפיקדון היקר לו מכול. תנחומיי למשפחות השכולות ואיחולי החלמה לנפגעים ולפצועים. כולנו נמשיך להתפלל לרפואתם ולשלומם, ללוות אותם ולסייע להם.

בהזדמנות זו ברצוני לציין ולשבח את אזרחי ישראל, שהתלכדו סביב האסון המחריד וסייעו כל אחד בדרכו. חבל, חבל שאנו יודעים להתאחד רק בשעת צרה. מי ייתן והאחדות הזו תימשך ותלווה אותנו לאורך זמן.

חברים יקרים, מדובר באסון האזרחי הגדול ביותר בישראל. לא ניתן להתמהמה, ועוד קודם שנקבל תשובות לשאלות הקשות מי אשם, איך זה קרה ושל מי המחדל, צריכים לקבל החלטה עוד היום על הקצאת משאבים הולמים לפיתוח האתר הקדוש, שבו מבקרים שני מיליון איש בשנה. חייבים להתאים אותו מההיבט הבטיחותי, התחבורתי, דרכי הגישה, לא רק לל"ג בעומר אלא לכל השנה כולה.

נסתרות דרכי אלוקים, אך אין ספק שזה גם איתות כואב משמיים. אחת מקרובות המשפחה של הרוגי האסון ביקשה ממני להעלות את העובדה כי המוות הטרגי נגרם מחוסר נשימה. בואו, אם כן, נקבל על עצמנו לקחת נשימה לפני כל דבר שאנו עושים; בואו ניקח נשימה לפני שאנו מדברים על מישהו; בואו ניקח נשימה לפני שאנחנו חורצים גורל של מישהו; בואו ניקח נשימה לפני כל מעשה שאנו עושים, ויהי זה לזכרם. יהי זכרם ברוך.