דיון אבל בעקבות האסון במירון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אני שמח שאצלי אתה מתחיל להקפיד. זה חשוב. אני רוצה לשמש דוגמה ומופת.

בסדר גמור, אני מקבל את זה באהבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, הגעתי לכאן היום – פעמיים ביקרתי את המאהל של נכי צה"ל, חלקם הלומי קרב. יש שם מקרים קשים, והאירוע הזה צץ וצף בגלל איציק סעידיאן. אותה מציאות קשה – אנחנו מכירים אותה רק בגלל שמישהו פגע בעצמו והעיר אותנו, נתן לנו סטירת לחי על מה שמתרחש. ולצערי כך דברים במדינת ישראל מתרחשים, כך אנחנו מתעוררים. רק אסון בהילולה מזכיר לנו את דוחות מבקר המדינה, את העוול שבהזנחה, את חוסר הרצינות, את הטיוח, את המעורבות הפוליטית ועוד ועוד.

אתמול הייתי בלוויה של דניאל מוריס מניו ג'רזי, בחור צעיר, בחור ישיבה משעלבים, שהגיע לכאן מטעמים של ציונות, רצה ללמוד תורה בארץ ישראל. קהילה ציונית – באמת הגיע לכאן מתוך אהבת הארץ, אהבת התורה, אהבת המדינה, ואפילו חשב להשתקע כאן. זה קורע את הלב לראות את התוצאות של אותו אסון.

בעיניי, כשמסתכלים על האסון הזה אפשר לעשות שני דברים: או להוריד את הראש, להרכין את הראש, לטמון את הראש בחול, או ללמוד ממנו ולהפיק ממנו לקחים. רוב היושבים כאן באולם הזה שירתו שירות צבאי ולמדו בצבא שבסיום פעולה, בסיום תרגיל, עושים תחקיר: לומדים מה היה חשוב, מה הכשלים שהיו, איזה לקחים צריך להפיק – לקחים על אמינות, על אומץ. תחקיר שמטרתו לבדוק ולשפר. אי-אפשר לבדוק ולשפר את מה שקרה בהר מירון ללא ועדת חקירה ממלכתית. אין שום סיבה להתנגד להפקת לקחים; אין שום סיבה להתנגד לבדוק את עצמנו, לדעת איפה טעינו וללמוד לעתיד לבוא. אנחנו רוצים שההילולה הזאת תמשיך, ואנחנו רוצים להפיק את הלקחים ורוצים לחסוך בחיי אדם. זה לא עריפת ראשים – ואני יודע שיש כאלה שרואים ועדות חקירה כצורך לערוף ראשים – זה הצלת ראשים, הצלת חיי אדם. זה לא מעשה פוליטי אלא מעשה אנושי. זה הדבר הנכון שאנחנו צריכים לעשות בבית הזה כדי לדאוג לאותם חוגגים בשנים הבאות, כדי לכבד את אלה שנהרגו באותו מקום. זו לא תרומה לכאוס הפוליטי שאנחנו נמצאים בו לצערנו, אלא עידוד היציבות. יש לקחים, ויש לנו חוב: להציל את אלה שמגיעים לשם.

אין ואסור שיהיו בישראל אוטונומיות, שיהיו בישראל מקומות שאותם אנחנו לא בודקים; אין ואסור שיהיו בישראל מגזרים, קבוצות, שלגביהם אנחנו פחות קפדניים או מוותרים או מזלזלים בחיי האדם שלהם. אסור שזה יהיה. ולכן חובה עלינו, על כולנו, מכל הקבוצות, מכל המגזרים, מכל המפלגות, לוודא שקמה ועדת חקירה ממלכתית, לוודא שיש לקחים, שאנחנו מפיקים את הלקחים ויודעים ליישם אותם. ואתם יודעים איזה לקח קטן יש לי מהאירועים האלה? עם זה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. הוא לא קשור לאירוע: לקח האחדות. לא משנה מה אנחנו אומרים כאן, לא משנה מה אנחנו קוראים ברשתות החברתיות, כשמסתכלים על התורים שהיו בתל אביב ובירושלים ובערים אחרות כדי לתרום דם, אתה רואה את עם ישראל במיטבו. "כמו רקפות בין הסלעים" – שיר שנכתב על המילואימניקים בעופרת יצוקה, של אריאל הורוביץ – אתה רואה איך הישראלים צצים ברגעי מצוקה, למרות השנה הקשה ולמרות הברדק שאנחנו עושים פה במקום הזה ולא מצליחים לכונן ממשלה יציבה, למרות הכול ולמרות שנאת החינם שיש פעמים רבות מדי; איך כל הישראלים מתגייסים כדי לתרום דם ולהציל חיים ולעזור למי שהוא לא כמוך, מתוך מחויבות ומתוך אהבה ומתוך רצון שיהיה פה משהו ביחד. זה הלקח הראשון, וזה לקח חיובי, ואיתו אני מבקש מכולכם לתמוך ולעזור כדי שנפיק את כל הלקחים ונציל חיי אדם. תודה.