אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אילו היה אמ"ן רואה נכון את ריכוזי הכוחות של האויב, אפשר היה להתכונן כראוי לקראת הבאות. אמ"ן התעלם מכל הסימנים תוך שהוא מוצא פרשנות מקילה לכל ההתרעות. לא ניתן ערך רב מצד ראשי אמ"ן לסימנים חד-משמעיים. התרעת המלחמה שלא התממשה הייתה במאי 73'. אדוני היושב-ראש, ההתרעות שהיו זה אפס – מה ששמענו ביום כיפור. פה היו פי אלף יותר התרעות מאשר אלה שפספסו במלחמת יום כיפור. הרי שמענו פה את כולם – קואליציה, אופוזיציה, ציטוטים של מבקר המדינה, של ועדות הכנסת. בשפה שלנו זו התרעה על מלחמה, התרעה עם יומינט ועם סיגינט ועם מה שאתה רוצה, ואנחנו מתעלמים. אם זה לא מחדל שדורש ועדת חקירה, אז מה כן דורש?
אבל עמיתיי חברי הכנסת החרדים, שכאבכם הוא כאבנו, ופנים הם פנים שמדברים אלינו – אני לא עושה תחרות כמה פעמים חצינו את סף ביתן של משפחות שכולות. כמה פעמים נכנסנו למשפחות שכולות שנהרגו בהן ילדים כתוצאה מטעויות אנוש, לעיתים על גבול המחדל? ומה אמרנו להן: תגידו תהילים? גם. תלמדו משניות? למדנו איתן. האם הסתפקנו בלומר: זאת הנחמה? לעולם לא. מה אמרנו להן? אמרנו להן: נקים, נחקור, לא נשאיר אבן על אבן. זאת ההנצחה. וזאת הנצחה לא פחות מלימוד משניות, בגלל שזו הנצחה שחוסכת חיי אדם. ולכן, כל ניסיונות הטיוח ו"בוא נכבד את הקדושים" – דווקא בגלל שאנחנו מכבדים אותם, דווקא בגלל שאולי אולי אנחנו לא יכולים להגיד "ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, כפר לעמך ישראל" – היינו בסביבה.
אני אגלה לך, אדוני היושב-ראש: אליי הביתה, ב-2010, באו שני אנשים בעלי תפקידים; הציעו לי להיות אחראי למירון. דיברו איתי רבע שעה, אמרו לי: אתה צודק, אבל אי-אפשר. אבל אני הייתי חייל משוחרר. אני אומר את הדברים האלה, חבריי חברי הכנסת – גם הממשלה, לא יכול להיות ששרים עולים פה אחד אחרי השני ואומרים על מנכ"לים, אומרים על שופטים: הם לא נבחרו, אנחנו נבחרנו, אז אנחנו נחליט, ואתם תעשו מה שאנחנו נגיד לכם בגלל שאתם לא נבחרתם. לא נבחרו קציני המשטרה, לא נבחר המפכ"ל, לא נבחרו השופטים, לא נבחר מנכ"ל משרד האוצר או הממונה על התקציבים – אנחנו נבחרנו. עד מתי? עד שמגיע הרגע שבו הלב שותת ובו הלב בוכה, ואנחנו, כמו שאמרתי קודם, אדוני, מצווים שדמם של הנספים לא נשפך לשווא. ואם אנחנו רוצים להנציח אותם, ימצא כל אחד את הדרך שלו. תמצא המדינה את הדרך, נכתוב ספרי תורה, נבנה אנדרטאות, אבל הכול הכול קטן לעומת הפקת הלקחים שתחסוך חיי אדם. תודה, אדוני.
390 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.