תודה רבה, אדוני היושב בראש, ותודה רבה, חברי הכנסת. אני הייתי מתייחס באריכות ובעומק לדברים הנכונים, בחלקם, של חברי חבר הכנסת מנסור עבאס, אבל באורח פלא, אני מתכוון להתייחס לגופו של הדיון היום סביב הצעת חוק הייעוץ המשפטי לממשלה.
חברי היושב בראש, יש לי כמה רעיונות להצעת חוק שאפשר להעביר כאן בניקוי השולחן כדי לשפר את המשילות. הרי אנחנו מציעים את הצעת החוק הזו כדי לשפר את המשילות במדינה, ואני מציע שנתחיל מהצעת חוק שחוות דעת מהנדס בבנייה של גשרים לא מחייבת. שרת התחבורה ורק היא תחליט היכן יהיה גשר כי כך היא חושבת שצריך. אני גם מציע, חבריי, שנבטל את החוק שמחייב לתת ימי מחלה בהתאם להנחיית רופא. כל שר או מנכ"ל במשרדו מספיק מוכשר לקבוע אם בן אדם חולה ואם הוא כשיר לבוא לעבודה. מה, אנחנו השתגענו, שאיזה רופא חיצוני מקופת חולים יקבל את ההחלטות בשביל השר? מה, הוא רופא נבחר? לא. השר – הוא נבחר. הוא יחליט מי בריא ומי לא.
חברים, הצעת החוק שמונחת בפנינו היא חלק ממסע בכיינות שיטתי של ממשלה שלא יודעת לעבוד, ממשלה של בכיינים ולא של אנשים פעילים. כשר הביטחון היו גם לי חילוקי דעות עם היועץ המשפטי לממשלה. אני למשל חשבתי – ואפילו קיבלתי לכך גיבוי מהיועץ המשפטי של משרד הביטחון, ובניגוד לדעת חבריי האחרים בממשלה – שבסמכות הרמטכ"ל לסגור את גלי צה"ל. היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט חשב אחרת. לא אהבתי את ההחלטה שלו, מה לעשות? כיבדתי אותה. ישראל היא מדינת חוק, והייעוץ המשפטי לממשלה הוא חלק מהמבנה שנוצר פה, ובצדק, טוב שכך, לאורך שנים. כל ממשלות ישראל ידעו לעבוד איתו, גם אם לא תמיד אהבו את זה, וגם אם זה לא תמיד היה נוח להם, עד שאתם הגעתם.
נכון, יש מקרים שבהם הייעוץ המשפטי שוגה. בעיניי, היועצת המשפטית הנוכחית שגתה בכמה מקרים שבהם הייתה צריכה להגן על עמדת הממשלה. אבל חבריי, מקרה פרטני וויכוח קונקרטי אינם חזות הכול. אפשר וצריך לבצע רפורמה מקיפה בכל הנושא החוקתי, אבל לא על ידי הרס המערכת, וגם לא בשיטת הסלאמי כפי שנעשה פה בחודשים האחרונים. נדרשת רפורמה שמטרתה לשמור על החוק ולשפר את השירות לאזרח, ולא רפורמה שתפגע במינהל התקין, תעודד שחיתות ועריצות של כוח. רפורמה מתוך רצון לתקן ולא מתוך מנהג להתבכיין. אני סבור שאפשר וצריך לקצוב את כהונת היועצים המשפטיים. אפשר לבחון גם את פיצול תפקיד התביעה והייעוץ לממשלה בדרך שתשמור נכונה על מעמד שני הגופים. יש לכך גם היבטים בעייתיים, והראשון שבהם דווקא בתחום המשילות, שהופך את התובע ללעומתי לממשלה. כשהצעות החוק האלה תתקבלנה, אנחנו נראה שמתוך מצב מאוזן של יועץ משפטי של ממשלה שצריך לשקול את הדברים לכאן ולכאן, נראה תובע שכל תכליתו היא להגיש תביעות ולהכשיל אנשים, ככל שרק יצליח.
כל הסוגיות האלה צריכות לעלות על שולחן הכנסת באופן רציני כחלק מרפורמה רחבה ובהסכמה רחבה, ולא כחלק מהפיכה משטרית בשיטת הסלאמי.
לסיום, חברי הקואליציה, מעבר לעובדה שהמטוטלת הזו פשוט תזוז לכיוון ההפוך ותתהפך עליכם יום אחד, אתם עושים פה הפוך ממה שאתם מבקשים להשיג.
אני מסיים, ממש משפט סיום.
במקום להקטין את השפעת מערכת המשפט, אתם רק מגבירים אותה. במקום לקצר תהליכים וביורוקרטיה, אתם מכבידים אותה, כי מה יקרה? הייעוץ המשפטי ייתן חוות דעת שלא מחייבת, אתם תעקפו אותה, זה יגיע לבג"ץ, השבועות יחלפו, ובסופו של דבר, אם עשיתם משהו לא חוקי, בג"ץ יגלגל אתכם מכל המדרגות. אז מה יצא מכל זה? פתח לשחיתות, עיכובים, ובסוף תחזרו לאותה נקודה. לא חראם, מה שנקרא? לא חבל? ממשלה רצינית, ציונית ורחבה תערוך רפורמה משפטית בהסכמה לאומית רחבה, תשפר את המשילות ולא תעשה זאת על חשבון האזרחים. בעיקר נעבוד ביחד וניקח אחריות כדי שהמדינה תוכל לחזור לתפקד במקום להתבכיין ולחפש אשמים. תודה.
570 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.