גברתי היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, אורחים נכבדים שלנו ביציע, קשה. הבוקר הזה קשה. ביום שני נפתחה המליאה, בשעה 12:00, היא תינעל ביום שישי בשעה 14:00 בצוהריים. כשהגעתי לפה קודם הייתי בטוחה שיום שלישי, אבל אז הבנתי שאנחנו כבר ביום רביעי. אנחנו ביום אחד ארוך, ומסיבת הסיום הזו של הממשלה, של הכנסת, היא מסיבת הסיום הכי עצובה שאני ראיתי.
כל הכותרות, בכל מקום, כל מה שקורה בבית הזה, הכול – כל עיני הציבור נשואות למה שקורה פה. כמות ההודעות והפניות שאנחנו מקבלים דווקא בימים האחרונים מכל חלקי הציבור, אני חייבת להגיד, פשוט שוברת את הלב. מייאש מאוד מאוד לצפות מהבית במה שקורה ועובר פה בימים האחרונים האלה. אתמול עבר חוק אחד שדווקא היה חוק טוב, וכולנו, אופוזיציה וקואליציה, ברגע נדיר, נדיר, של הממשלה והכנסת הזו, הצבענו ביחד. זה היה חוק למען הלומי הקרב. היינו בוועדות, בוועדת הכנסת, כשהממשלה רצתה להביא חוק-יסוד: לימוד תורה, וחשוב להגיד את זה, הלומי הקרב הגיעו יום-יום לוועדת הכנסת, בגרון ניחר, מדם ליבם, מראות שאני לא חשבתי שאנחנו כיהודים נראה בכנסת שלנו. חיילים שלנו מתחננים לקבל מענה על חוק-יסוד: לימוד תורה. זו הייתה הצעת החוק של הממשלה. רצו לתת למשתמטים מעמד יותר גבוה משל החיילים שלנו.
גם אני הייתי חיילת – אגב, חיילת בודדה. אני מניחה שסטטיסטית גם ביניכם יש. זה מה שמחנכים אותנו: לקום, ללכת, להתגייס לצבא, לעבוד, ללמוד, לתמוך במדינה הזו. ואז באה ממשלת הכול הפוך. הם היו צריכים לזעוק מדם ליבם, ואז הקואליציה עשתה להם טובה – הביאה להם חוק. היא באה להשוות אותם למשתמטים. תודה רבה. החיילים הם פי עשרה יותר מהמשתמטים שלכם. אתם לא מסוגלים לגייס את הילדים שלכם? אתמול גברתי עשתה גילוי נאות. מביך, מצעד הבושה שהיה פה לכל – את עשית, נתנו לך לעשות את הבושה שלהם.
אריה דרעי, שלושת הנכדים שלו משתמטים. כולם פה אחד-אחד. היה צדיק אחד בסדום מש"ס, יעקב מרגי, שהתראיין ואמר על אלה שצועקים: נמות ולא נתגייס – אז הוא אמר להם: אז תמותו.
מה זה הדבר הזה? מי שמתגייס מת, לא מי שלא מתגייס. החובה של הבית הזה היא קודם כול החיילים, אבל מה, אילו חוקים עברו פה אתמול? חוק פטור ממעצר לעריקים חרדים, ספציפית, זה החוק. זה החוק שעבר פה אתמול. איזה חוק יעבור פה מחר בבוקר? חוק הארכת השירות הסדיר לחיילים. איזה עוד לא חוקים, אבל צווים מעבירים כל היום בוועדת החוץ והביטחון? להאריך ימים של מילואימניקים.
בני הזוג שלנו, הילדים שלנו, קורסים תחת הנטל, ופה מיליארדים, מיליארדים עפים באוויר לטובת המשתמטים. זו לא טעות, זו מדיניות. זו המדיניות של הבית הזה, ובמסיבת הסיום שלכם אלה החוקים שאתם מביאים. אתמול הגיע לפה ראש הממשלה בנימין נתניהו – שהוא בהצבעות על העריקים, והוא ברח, כי לא היה לו נעים. אז הוא השאיר פה אנשים מכובדים. יושב פה גם אדוני השר אבי דיכטר. סיפרתי לכם שהייתי חיילת, אני שירתי בשב"כ, ואני זוכרת, השר, שאתה היית מגיע כראש השב"כ, בזמנו – היינו נעצרים, הייתה לנו יראת כבוד: ראש השב"כ מגיע, הוא נכנס עכשיו למתחם, למטה.
חלפו 22 שנה מאז. אתמול אני הייתי פה בבית הזה, מגיע ראש ממשלה, שמילה טובה אין לי להגיד עליו, אחת אפילו, ומה שקרה לו פה אתמול זה מה שיהיה לראש הממשלה ולכל חברי הממשלה לדיראון עולם. הם תמיד ילכו כשקולות הציבור יהיו עליהם: לך, לך. קולות הציבור ירדפו אותם: בושה, בושה. לא יעזור לאריה דרעי, שעמד פה אתמול ועשה ככה, ניסה לעשות ככה, כאילו אנחנו לא מעניינים אותו, כאילו הוא מנקה אותנו מעליו. הוא לא מנקה אותנו מעליו, הוא מנסה להוריד את הכתם, את הכתם שדבק בו. האריה שאהב כסף, כוח וכבוד, זה אריה דרעי. לילדים שלי אני מקריאה את האריה שאהב תות – קצת יותר מוצלח. את מכירה את הספר, גברתי?
האריה אהב כסף, כוח וכבוד או האריה אהב תות?
האריה שאהב תות. תות זה טעים, אבל הממשלה הזו - - -
לא, הם אוהבים תות, תות זה טעים.
זה ספר ילדים. אגב, את יודעת משהו, גברתי? הילדים שלנו הם הסיפור. אני פה לפחות בשביל הילדים שלי.
אני קמה בבוקר כי אני באמת מודאגת מהעתיד שלהם.
אני שמחה לשמוע, גברתי. אני שמחה לשמוע שגם את כאן בעבורם. ואני הבאתי את הבת שלי, כי זה חופש גדול, אז אין ברירה, צריך לג'נגל בין הורות לקריירה. אתם עוד נראים צעירים, אני לא יודעת אם יש לכם את הבעיה הזאת, שם למעלה ביציע, אבל זה לא פשוט. זה לא פשוט. ועוד חוקים שעוברים פה – ממש היום בערב תעלה, במקביל להצעת החוק הזו של פיצול היועמ"שית – שאני באמת לא יודעת אם כל מי שנמצא פה יודע מה זה אומר פיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, אז נספר לכם על קצה המזלג.
זו הצעת חוק מאוד גדולה שהביא שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. החוק הזה בא להגיד שמחסלים את תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה. מה זה הייעוץ המשפטי לממשלה? ממש על קצה המזלג. זה תפקיד שהיום הוא בלתי תלוי. ממנים אותה או אותו לשש שנים. היא מחויבת להגן על האינטרס הציבורי. מה זה האינטרס הציבורי? למשל חוק גיוס חובה לכולם. כולם צריכים להתגייס, זה האינטרס הציבורי. יכולה להגיע ממשלה ולהגיד: אחלה האינטרס הציבורי, לא מעניין אותי. תתקדמו, אני רוצה לעשות פטור לאלה, אני רוצה שלא יעצרו את העריקים האלה, אני רוצה להאריך לאלה את השירות, להאריך לאלה את צווי המילואים, ואלה – החיים שלהם טובים, שייהנו.
תבוא היועצת המשפטית לממשלה – אם היה במקרה סצנריו מופרע שבו ממשלה, חלילה, רוצה לעשות דבר כזה, לא עלינו, תבוא היועצת המשפטית לממשלה ותגיד: סליחה, לא, אתם לא יכולים. תבוא הממשלה ותגיד: סליחה, אבל אנחנו הרוב, אנחנו נבחרנו, מה זאת אומרת? אתם לא נותנים לנו לעשות את מה שלשמו נבחרנו. אז תבוא היועצת המשפטית לממשלה ותסביר להם: רוב בלי בלמים זה סתם רוב. גם סטלין וגם היטלר עלו והיה להם רוב. רוב זה יכול להיות סתם רוב. רוב דמוקרטי זה רוב שיש לו איזונים ובלמים אינהרנטית בתוך שיטת המשטר. זה רוב שיש לו הפרדת רשויות - - -
עמית הלוי, לצערי, שמעתי אותך מספיק בוועדות. הספיק לי.
ישרפו את הפרלמנט? אתה רוצה שגם פה? למי לא היה? אתה יודע איך היטלר עלה לשלטון?
אז כשתעלה אחר כך, אחריי, תספר לכולנו, שכולנו נלמד היסטוריה.
איזה כותרת?
אני עוד לא הגעתי לפואנטה, הוא מפריע לי.
לא.
לוקחים לי את הזמן.
אמרתי לך שאני צריכה לעשות קורס גם במגדר וגם בהיסטוריה. יש לנו הרבה קורסים להעביר בבית הזה.
אז אני מאוד שמחתי דווקא כחברת ועדת החינוך שהפלנו לחבר הכנסת עמית הלוי את ההצעה שלו לסיפוח יהודה ושומרון ולקחת שוב מכספי הציבור שלנו במקום לתת.
כמו שגם אמרתי קודם לחבר הכנסת ביטון, לתת את זה לדיור בר-השגה ולדיור הציבורי במקום לתת את זה לעתיקות בשטחים.
סדר עדיפויות קלוקל. בכל מקרה, מה שקרה זה שהתפקיד של היועצת המשפטית לממשלה הוא להגיד לממשלה: חבר'ה, לא, יש אינטרס ציבורי. האינטרס הציבורי הוא שבחורים צעירים ובחורות צעירות שמסיימים את השירות שלהם – זכותם ללכת ללמוד, להשתלב בכלכלה. אתם יודעים מה? עזבו רגע ללכת ללמוד. זכותם לטוס לחו"ל, לעשות כיף, ליהנות. די, קרעו את התחת שנתיים-שלוש. סעו, תיהנו, תבלו, רק תעדכנו את ההורים שהכול בסדר, אבל תעשו חיים. אחרי שאתם חוזרים, החובה שלנו היא לאפשר לכם להתחיל ללמוד. זו לא רק חובה – זו גם זכות וזה גם הכרחי לכלכלה, כי אתם גם אלה שיחזיקו את הכלכלה.
אז היועצת המשפטית תתנגד לזה, אבל מה תגיד הממשלה? לא. היא תתחיל להילחם בה, ואז תתחיל לעשות לה דה-לגיטימציה: היועמ"שית המודחת. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט מגיע עם כוס שכתוב עליה: היועמ"שית, ניתן להדחה. את צוחקת, גברתי? אני חושבת שאת צריכה להתבייש אם את צוחקת על דבר כזה. זו בושה וחרפה. דיברנו על ילדים. הילדה שלי, בת 11, אם היא תעז לעשות כוס כזאת על מישהו - - -
לא, לכתוב - - -
אני איתך, אבל אני אגיד לך שזה לא הסיפור.
קודם כול, זה לא הדחה. אפשר לפטר. אני אגיד לך יותר מזה, על הכוס שלו הייתה תמונה של מדיח עם כלים.
בבקשה.
התפקיד של היועצת המשפטית לממשלה, שעכשיו הם בעצם מחסלים אותו – מה המשמעות? המשמעות היא שכבר לא ממנים אותה לשש שנים. היא תהיה תלויה רק בשר המשפטים בגיוס שלה ובפיטורים שלה. היא כבר לא תהיה עצמאית. היא לא תוכל לתת חוות דעת על האינטרס הציבורי, כי את האינטרס הציבורי בעצם מוחקים, הוא כבר לא יהיה קיים. בעצם במשמעות הכי הכי פשוטה, אם להסביר את זה במילים הכי פשוטות, היא תהפוך להיות שכירת חרב של הממשלה הזו, וזה מה שהממשלה הזו רוצה. הממשלה הזו רוצה חוק-יסוד: לימוד התורה, הפרדה מגדרית באקדמיה, הפרדה מגדרית במדרכות בבני ברק, חיסול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, פטור לעריקים, להרחיב לכם את השירות, ולגמור את כולנו. זה נראה מייאש, אבל אני אסיים בזה שאני אגיד שהתקווה מאוד מאוד קרובה.
אני לא אגיד את השם של חבר כנסת שפגשתי הבוקר במקרה והיו לידו חברי מרכז הליכוד, לא אגיד את שמו ולא את שמם. בא חבר הכנסת, נתן להם חיבוקים, אז אמרו לו: יופי, חבר הכנסת, אנחנו איתך וזה. והיה אחד שככה עמד ולא דיבר, גם חבר מרכז ליכוד. אז הוא אמר לו את השם שלו, והוא אמר לו: מה, איפה, למה אתה לא שמח? מה, אנחנו לא עובדים מספיק קשה? אז הוא אמר לו: לא, אדוני, אני כבר לא איתכם. אז הוא אמר לו: לא, אז אני צריך לעבוד יותר קשה, אנחנו כנראה לא עובדים מספיק קשה. אז הוא אמר לו: לא, פשוט תפסיקו, אל תעבדו. פשוט תפסיקו. אני כבר לא איתכם.
אנחנו נחזיר את התקווה ואנחנו נשנה ביחד. מה שאמרת על הילדים שלנו – עבור הילדים שלנו, גם עבור הנכדים שעוד יהיו לנו. ומדינת ישראל והבית הזה עוד יראו ימים טובים, הם יראו מחיאות כפיים מטוב, הם יראו קואליציה ואופוזיציה עובדות ביחד, הם יראו ראש ממשלה זקוף קומה בלי כתם על המצח.
1,531 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.