תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא יודעת אם שמתם לב, אבל – יבגני - - -
לא יודעת אם שמתם לב, נתניהו מודאג מהסקרים, וכשהוא בלחץ, אז הוא מנסה לארגן איזו נסיעה לBFF- שלו בארצות הברית, לטראמפ, בשביל לחזק את הדימוי, לשפר את הסקרים. כשנתניהו מודאג מהסקרים והוא בלחץ, הוא בדרך כלל שולף גם את קלף הקסמים של ממשלה לאומית רחבה. זוכרים שהוא אמר את זה ב-2019, כשקמה ממשלת השינוי? והוא הבטיח את זה ב-2022, כשקמה הממשלה הזו, הנוראה בתולדות המדינה. אבל מה לעשות, אחרי ארבע שנים של הפיכה משטרית ומלחמה בלתי נגמרת, הקלף הזה כבר לא עובד על האזרחים, לא עובד עלינו. הציבור לא ייפול שוב למלכודת הזאת.
נתניהו יוצא וקורא באיזו מסיבה מצולמת, מסיבת עיתונאים מצולמת: די לחרמות. אבל האופוזיציה לא באמת מחרימה את נתניהו רק כי הוא לא נחמד. הסירוב לשבת איתו בקואליציה נובע ממניעים ערכיים, אלה שהיו לו פעם ואבדו לו, אלה שאינם עוד. נתניהו מודאג מהסקרים אבל יודע שהממשלה הזאת תיזכר כממשלת האין-מה-לעשות. הוא מנסה לשכנע אותנו, את הציבור, פעם אחר פעם, שאין מה לעשות – אין מה לעשות בגיוס חרדים, אין מה לעשות כדי לפרק את חמאס ואת וחיזבאללה מנשקם, אין מה לעשות מול איראן, אין מה לעשות מול יוקר המחיה, אין מה לעשות מול האלימות הגואה, אין מה לעשות מול הנידוי הבין-לאומי. אין מה לעשות.
אבל הקואליציה עושה, עושה מה שמתאים לה ולא למדינה. בשבוע הזה אנחנו קיבלנו עוד הוכחה שהקואליציה וראש הממשלה מייצגים תפיסת עולם מופקרת, קיצונית ומושחתת, תפיסת עולם שהלכה למעשה מסכנת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ערב פיזור הכנסת בעוד יומיים, הקואליציה הכריזה על מכירת חיסול: מקדמת בטירוף חוקים, מקדשת את הברית עם החרדים על חשבון המדינה – חוקים שמפרקים את המדינה מבפנים, משאירים אחריהם חורבן, קיטוב, שנאה.
אנחנו דנים עכשיו בחוק לחיסול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, חיסול האיזונים והבלמים; חוק לחיסול הביקורת והתקשורת החופשית; העברנו חוק לחילול השם, להכשרת האי-שוויון תוך ביזוי תורת ישראל; חוק למתן חנינה גורפת למשתמטים, עריקים, עבריינים; חוק להכשרת הג'ובים בשם הכשרות העברנו אתמול; חוק להשתקת והעלמת נשים מהמרחב הציבורי באקדמיה יבוא מחר לדיון – עוד ועוד חוקים לחיסול הדמוקרטיה הישראלית, לחיסול העתיד לילדינו. אווירת סוף קורס עם דיל מסריח מלא על מלא. נתניהו מוכר את הציבור המשרת והעובד בנזיד עדשים בעבור עוד כמה ימים עלובים בשלטון. אז נתניהו מודאג מהסקרים. הוא יודע שעל כישלונות ואסונות משלמים, יודע שהקואליציה הנוכחית תפסיד בבחירות הקרובות ומדינת ישראל תינצל.
אז מה נשכח מסדר-היום בכל הטירוף הזה שאנחנו נמצאים בו? על מה הם לא מדברים? על ההבטחה לניצחון מוחלט; על יותר מ-2,000 חללים ונרצחים. גם אחרי יותר מ-1,000 ימים, מר ביטחון לא מתכוון לסיים את המלחמה הארוכה בתולדות המדינה. מעל 1,000 ימים הממשלה מדברת איתנו על חיסול, מיגור, כיבוש אל מול אויבינו בכל החזיתות, מספר לנו שרק בכוח צבאי ניתן לנצח, שזה עוד לא הזמן לתהליך מדיני. אז די, הגיע הזמן להפסיק לסכן את ביטחון אזרחי ישראל, את ביטחון לוחמינו. כמה נצטרך לשלם בדם החיילים כדי שהקואליציה סוף-סוף תבין את זה? לצה"ל חסרים יותר מ-12,000 אלף לוחמים. נתניהו ודרעי, גולדקנופ וסמוטריץ', עסוקים בעוד דיל מושחת שיבטיח שהציבור המשרת יישאר לבד מתחת לאלונקה, שאף אחד לא יחליף אותו. בהיעדר אסטרטגיה מדינית, לא תעזור שום שליטה, שום שליטה בתא שטח או ציר או גבעה או מבצר. כל מערכה צבאית חייבת, חייבת להסתיים ברגל מדינית. רק כך האזרחים שהופקרו בצפון, שהופקרו בדרום, יזכו לביטחון בר-קיימא.
נתניהו יודע שאי-אפשר להביס ארגוני טרור בכוח בלבד, אבל הוא לא עושה כלום, כי הוא כבר לא יכול. נתניהו הבטיח לנו ניצחון מוחלט, אז הוא חושש להצטייר כתבוסתן בעיניי הבייס. הוא יודע שמחדלי הממשלה שלו יעלו בהפסד בבחירות. נתניהו יודע שהמחיר שנידרש כמדינה וכאומה לשלם בעקבות המלחמה הוא בלתי נתפס ויהיה אתגר לאומי לעשרות שנים קדימה. נתניהו יודע שילדינו ונכדינו ייאלצו להתמודד עם השלכות מלחמת הנצח. הוא יודע שאנחנו נקים ממשלה הגונה שדואגת לאזרחים. הוא יודע שאנחנו נרפא את החברה, נאחה את השברים בכלכלה ונשקם את יחסי החוץ. הוא יודע שנעבוד עבור אזרחי המדינה.
בקרוב, כמובן, נחליף אותם. ביחד נתקן וגם נגייס את כל חייבי הגיוס. ביחד נתקן את כל מה שהממשלה הזאת קלקלה בארבע שנים כל כך רעות. ארבע שנים כל כך רעות, ונראה לי שדווקא, או במיוחד בשבועות האחרונים, הקואליציה פועלת פשוט על סטרואידים. קואליציה שהחליטה להרוס הכול, לחרב הכול, הולכת על זה בכל הכוח. חרבו דרבו על המדינה.
ברשותכם, בשתי הדקות הנותרות, אני רוצה משהו אופטימי עם הרבה תקווה. קצת דמיון מודרך, תלכו איתי עם זה: התאריך הוא ינואר 2027, שלושה חודשים אחרי הבחירות הגורליות בתולדות המדינה. לפני כמה ימים הושבעה ממשלת שינוי חדשה, בעיקר שרות וגם קצת שרים, ממשלה שאכפת לה, ממשלה נקיית כפיים, ולשם שינוי, שרות ושרים שלא מתנהלים נגדם חקירות: שר ביטחון פנים שנאבק בפשיעה ומחזק את הביטחון האישי של האזרחים; שרת חינוך שלא עסוקה בגימיקים אלא בדאגה לקידום מערכת החינוך הממלכתי, בגיוס מורים טובים ובחיזוק ההישגים של התלמידות והתלמידים; שרת תחבורה שבמקום לדאוג ליהלומים ולפרשת השבוע דואגת לאזרחים, משפרת את התחבורה הציבורית ומוציאה אותנו מהפקקים; שרת אוצר שמוודאת חלוקה הוגנת של תקציבים, שלא מפנקת מגזרים מקורבים, ויוקר המחיה בירידה; שר חוץ שפועל לשיקום הנזק הרב שהממשלה הזו גרמה ליחסי החוץ של מדינת ישראל; שר ביטחון שבראש מעיניו קידום השוויון בנטל, עצירת ההשתמטות וחיזוק צה"ל כצבא העם. ועוד שרות ושרים, הרבה פחות מאשר בממשלה הנוכחית, שעובדים קשה, הופכים את המדינה הזו לטובה יותר, לראויה יותר לילדיה, לבטוחה יותר לאזרחיה, שכבר לא נאלצים לשהות ימים במקלטים, בלי הפחד המצמית להסתובב ברחוב. ומעל הכול, יש למדינת ישראל ראש ממשלה ליברלי, דמוקרטי, כזה שאכפת לו מהאזרחים, לא כזה שנאשם בפלילים ולוקח מדינה שלמה כבת ערובה בניסיון להימלט מאימת הדין.
ממשלת התיקון הזו באה לעבוד, באה לתקן, נאמנה לכל האזרחים, מאחה את הפצעים, מקימה ועדת חקירה ממלכתית. אחרי ארבע שנים שחורות, כנסת ישראל, הכנסת העשרים-ושש, מבטלת את חוקי הדיקטטורה. הממשלה הופכת את הפירמידה – מי שמשרת יקבל הכול; מי שלא משרת, לא יקבל שקל מהמדינה.
אזרחי ישראל, הטוב קרוב. ביחד נתקן.
941 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.