תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר האוצר, יש מי שמציג את המאבק על מערכת המשפט כוויכוח משפטי, יש מי שמציג את המאבק כוויכוח פוליטי, אבל האמת פשוטה הרבה יותר. זה קודם כול ויכוח כלכלי, ובאמת טוב ששר האוצר כאן – הזדמנות לשוחח, כי הכלכלה לא בנויה רק על כסף; כלכלה בנויה קודם כול על אמון – אמון של משקיעים, אמון של יזמים, אמון של עסקים, אמון של אזרחים, שהכללים לא ישתנו לפי מצב הרוח של השלטון. כששוברים את האמון, שוברים את הכלכלה. בהקשר הזה, מערכת משפט חזקה היא קודם כול מנוע צמיחה. אין מדינה מתקדמת בעולם בלי מערכת משפט עצמאית. משקיע לא שואל רק כמה מס הוא ישלם; הוא שואל אם האחוזים שלו יכובדו, אם תהיה הגנה בפני השלטון, אם יש שופט עצמאי, אם יש שומרי סף שלא הולכים להתקרנף. כאשר המענה לכל השאלות האלה לוט בערפל, הכסף מתחיל לחפש מקום אחר, כי כסף מפחד מחוסר ודאות. החלשת מערכת המשפט היא בדיוק יצירת חוסר ודאות, וזה ההפך הגמור מהטענות של שר האוצר על ודאות בדיני חוזים במהלך ההפיכה המשפטית.
הכלכלה שונאת סיכונים פוליטיים. כשהמדינה מחלישה את מוסדות הביקורת שלה, המשקיעים דורשים פרמיית סיכון, פרמיית סיכון גבוהה יותר, והמשמעות היא פשוטה: יותר יקר למדינה לגייס כסף, יותר יקר לעסקים לקבל אשראי, יותר קשה ליזמים לגייס השקעות, ובסוף, יותר יקר לחיות כאן. זו אינה תיאוריה, כך פועלים שווקים בכל העולם, וזה מה שקורה בישראל תחת ממשלת נתניהו-סמוטריץ': המוסדות נחלשו, הסיכונים התגברו, דירוג האשראי ירד, פרמיית הסיכון עלתה, והינה, השנה אנחנו נשלם, אדוני שר האוצר, 78 מיליארד יותר על החובות שלנו ביחס למה ששולם ב-2022. אתה יודע כמה זה יהיה בשנה הבאה? קרוב ל-90 מיליארד שקלים. כי חיסול הייעוץ המשפטי זה חיסול הוודאות במשק. יש מי שמציג את הייעוץ המשפטי לממשלה כמכשול, אבל בעולם העסקי יש לזה שם אחר. קוראים לזה ניהול סיכונים. ייעוץ משפטי עצמאי לא נועד לעצבן שרים, הוא נועד למנוע מהממשלה לקבל החלטות בלתי חוקיות שיגררו עתירות, ביטולים, פיצויים, נזקים כלכליים. כשהייעוץ המשפטי הופך להיות משרת אמון, הוא מפסיק להיות שומר סף, וכשאין שומר סף, הסיכון גדל, וכשיש יותר סיכון, העלות הכלכלית עולה.
ומי משלם את המחיר, אדוני שר האוצר? לא אתה, לא השרים של הממשלה ואפילו לא חברי כנסת. מי שמשלם את המחיר זה המשפחה שעושה קניות בסופר, בעל העסק, החברה שמגייסת עובדים, הזוגות הצעירים שלוקחים משכנתה. כל עלייה באי-ודאות מחלחלת בסופו של דבר אל כיסו של הציבור. זו לא שאלה של ימין או שמאל, זו שאלה של כלכלה אחראית, וזה מה שהיוזמים של החוק הזה וגם שר האוצר שתומך בחוק הזה, זה מה שהם לא מבינים. כי אין כלכלה בלי מוסדות חזקים. אפשר להתווכח על מדיניות המס, אפשר להתווכח על תקציב וסדרי עדיפויות, הכול לגיטימי. אפשר להתווכח על רמת הרגולציה במשק. אבל אי-אפשר להתווכח על עיקרון מאוד בסיסי: כלכלה מצליחה חייבת מוסדות אמינים, בית משפט עצמאי, ייעוץ משפטי מקצועי, שומרי סף שלא חייבים את תפקידם לפוליטיקאי כזה או אחר, כי ברגע שהכול הופך פוליטי, גם הכלכלה הופכת לפוליטית, וזה בדיוק מה שמבריח משקיעים.
מי שבאמת אוהב את מדינת ישראל אמור לרצות שהיא תהיה חזקה לא רק צבאית, גם כלכלית, והחוסן הכלכלי שלנו לא נבנה רק בסיסמאות. הוא נבנה באמון, באמון בשלטון החוק, במערכת משפט עצמאית, בידיעה ברורה שלכל אדם, לכל עסק, לכל משקיע, יש כתובת מקצועית בלתי תלויה והוגנת. אפשר להעביר חוקים – אנחנו רואים את זה כאן בשבוע האחרון – אפשר להשיג רוב; אי-אפשר לחוקק אמון. זה לא עובד. אמון בונים במשך שנים ומאבדים ברגע.
הלילה פורסם עוד דוח של מודי'ס. באופן כללי אני מציע לקרוא את הדוחות של מודי'ס, של פיץ', של P&S, ותראו כיצד מדינת ישראל, תחת הממשלה הזאת, איבדה אמון, והציבור משלם את המחיר הכבד. ולכן כל מי שחושב שהחלשת מערכת משפט וחיסול מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה – וזה מה שהחוק הזה מדבר עליו – זה רק שינוי משפטי, הוא טועה ומטעה. זה מהלך שיש לו מחיר כלכלי מאוד מאוד כבד. אנחנו כבר רואים את זה. המחיר מתבטא כבר היום בפחות ודאות, בפחות צמיחה, בצמיחה שלילית ב-2023, שלילית ב-2024, זניחה ב-2025, ב-2026 כבר פעמיים עודכנה כלפי מטה, והמחיר הזה מתבטא גם ביותר עלויות למשק.
ולכן, אם באמת אכפת לכם מהעתיד הכלכלי של המדינה, עליכם לחזק את מוסדות השלטון, מוסדות שלטון החוק, ולא להחליש אותם. הבעיה האמיתית היא שלחברי הקואליציה לא אכפת מהמדינה, לא אכפת מהכלכלה, לא אכפת מהביטחון – אכפת רק מעצמם, מהתקציבים הקואליציוניים, מהמשרדים המיותרים, מהפוליטיקה המגזרית, שמפרקת אותנו. זו קואליציית "לא אכפת".
אבל להבדיל מקואליציית לא אכפת, לנו כן אכפת. ולכן, בעוד ארבעה חודשים, אדוני היושב-ראש, אחרי ניצחון סוחף בבחירות, אנחנו נרכיב כאן ממשלה חדשה, שתחזק את הביטחון, תחזק את הכלכלה, תחזק את מוסדות המדינה, תחזק את מערכת המשפט ותחזיר את האמון, כי ביחד אנחנו נתקן. תודה רבה.
748 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.