קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עשר דקות? אני לא אשתמש בכל עשר הדקות.
אותי תמיד צריך להגביר בשביל שישמעו. רגע, אדוני היושב-ראש, תצטרך לאפס לי את הזמן, כי אני – לא שומעות אותי. אמרת. יש לי קול חלש.
הצעת החוק הזאת היא פשוט בקליפת אגוז מה שהממשלה הזאת עושה הכי הרבה והכי טוב, וזה ההפך מכל מה ששלטון אמור לעשות. העיקרון של ממשלה ושל שלטון הוא לאתר כל מקום שיש בו בחברה סדק, פצע, ולמצוא את הדרך הכי טובה להחלים את הפצע הזה, לרפא אותו, לסגור את הסדק. הממשלה הזאת יודעת היטב לזהות כל סדק ומייד להרחיב אותו, להדליק אותו ולהפוך אותו למריבה איומה ומחרידה, לקרע, לשסע. הפרד ומשול. צריך להגיד שזאת המומחיות של נתניהו מקדמת דנא. מתחילת דרכו הוא זיהה כל סדק כזה, הוא גאה בזה – את הסדק בין ישראלי ליהודי, בין חילוני לדתי, בין מזרחי לאשכנזי או בין ספרדי לאשכנזי, בין מרכז לפריפריה, בין תל אביב לפריפריה. בכל סדק כזה הוא מייד נכנס וטפטף רעל והסתה ועוד ועוד דברים שגרמו לפצע הזה להפוך להיות דלקת איומה ונוראית שעושה שמות והורסת את החברה הישראלית.
תראו, הטבע האנושי הוא הטבע האנושי. הוא לא משתנה, ויש בו הכול – יש בו צדדים נשגבים ונפלאים שאנחנו רואות ורואים במעשי גבורה, אצלנו, למרבה הזוועה, במלחמות רבות, בהתנדבויות, במסירות, בנתינה, ויש בו צדדים אפלים ומחרידים שאיתם אנחנו מתמודדות ומתמודדים, בטרור, בשחיתות, ברוע, שיכול לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות מספור. התפקיד של ממשלה הוא לייצר את הנסיבות שבהן בנות ובני אדם ירגישו את עצמן בטוחות ובטוחים ויוכלו להרשות לעצמם להיות טובות וטובים. כי כשאנשים מרגישים בטוחים, כשאנשים מרגישות בטוחות, אז אפשר להיות רגוע, אפשר לעשות מקום לאחרות ואחרים, אפשר לא להיבהל בקלות. אבל כשהממשלה מפחידה, משסה ומסיתה, היא גורמת לזה שיוצאים מהאנשים הדברים הכי רעים, הכי מסוכנים, הכי אלימים; שהאנשים הופכים להיות אדם לאדם זאב על כלום – על מקום חניה, על שתייה בבר ובטח ובטח על לאום, על דת; שאנשים לא מהססים לגנוב אחד מהשני; שאנשים לא מהססים לקחת לעצמם, לחמוס לעצמם זכויות יתר ולא לראות בכלל על חשבון מי ובאיזה מחיר.
זאת ההתמחות המושלמת של הממשלה הזאת: לפצוע, להדליק, להרוס, להשמיד ולאבד את החברה הישראלית. זאת המורשת הכי איומה ונוראית, הכי גדולה ומשמעותית של בנימין נתניהו, מ-1993 של "רבין לא לגיטימי כי הוא נשען על קולות הערבים", מ-1996 של "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים" מאז ועד היום, צעד אחרי צעד, ביטוי גאוני אחרי ביטוי גאוני והצעת חוק הרסנית אחת אחרי השנייה.
הצעת החוק הזאת באה בסוף הכנסת, אחרי שבתחילת הכנסת הזאת הם באו ושמו על השולחן את ההפיכה המשטרית, שהציפה את הפצע בין אלה שהרגישו שמערכת המשפט שומרת עליהם לבין אלה שהרגישו שמערכת המשפט מתנכלת להם. את הפצע הזה הן מלבות ומלבים מאז במשך ארבע שנים וחצי, ובדרך איבדנו כל כך כל כך כל כך הרבה. זה אקורד סיום יוצא מן הכלל לסוף דרכה של הממשלה הזאת ולסוף דרכו של נתניהו בחיים שלנו. תודה.
466 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.