תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר - - -
תודה רבה. אדוני השר, היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – יש לי נוסחה, ככה: בימי ראשון, שלישי וחמישי, הקואליציה שונאת את היועץ המשפטי לממשלה, ובשאר הימים הם שונאים את בג"ץ. היום יום ד', נכון? בג"ץ, כי עכשיו הוא הוציא צו ארעי נגד החוק ההזוי הזה של המעצרים, מה שעבר פה אתמול בלילה; אבל ביום שישי, זה הרי לקראת שבת, שונאים גם וגם – גם את בג"ץ וגם את היועמ"שית, כאילו שהשולחן יהיה מלא, שיהיה בכיף לכולם. זה האירוע.
אלה שלא יודעים לעבוד, אלה שלא יודעים לקבל החלטות, שרי ממשלה הזויים שמחפשים רק את הטובה המגזרית, שונאים בסוף אנשים אחרים שאיכשהו מפריעים להם לקלקל את המדינה. תקשיבו, הייעוץ המשפטי לממשלה לא מושלם, מערכת המשפט צריכה תיקונים – מסכימה לגמרי. אני לא אוהבת אותם, אבל אני לא שונאת אותם. הם בסוף חלק מעם ישראל וחלק מהמערכת של המדינה.
כן צריך רפורמות, כן צריך התייעלות, אבל לא לטובת פוליטיקאי כזה או אחר שלא יודע לעבוד אלא לטובת המדינה; לא לטובת פוליטיקאי כזה או אחר שרוצה רק טובת הנאה האישית שלו אלא לטובת האזרחים. בכל הרפורמה המשפטית הגדולה הזאת שהתחילה – איך זה היה עובד, עוזר לאזרח? זה היה עוזר לו יותר לקבל סעד בבית משפט? זה היה עוזר לו פחות לעמוד בתור? המערכת הייתה יותר יעילה? כל מה שעניין הוא: נפרק את הבג"ץ. הבג"ץ הוא אויב העם, קמפיין שלם. אגב, החוק הזה של המעצרים שעבר פה אתמול – הם ידעו מראש שזה ייפסל. הם אמרו לי את זה. הם אמרו לי: יוליה, אנחנו יודעים שזה ייפסל בבג"ץ, אבל אנחנו עושים את זה כדי להראות לציבור שלנו שאנחנו נלחמים. ועכשיו יהיה קמפיין של הקואליציה שבג"ץ לא בסדר כי הוא פסל חוק, או נתן צו נגד חוק שהעבירה הכנסת.
אז אני פונה לאזרחי ישראל: אל תקנו את הלוקשים האלה. יש הרבה מאוד מצבים בכנסת שבהם עושים דברים הזויים מראש, בכוונה, כדי שזה ייפסל בבג"ץ. ואני שמעתי את זה לא פעם מח"כים: אני אעשה מה שאני רוצה, שזה ייפסל בבג"ץ. ויש מצבים, כאשר לפוליטיקאים לא נוח לקבל החלטה כי זה לא מתאים אלקטורלית, ואז מפילים את התיק על יועצים משפטיים: לא, היועץ המשפטי לא מאפשר. אני בסדר, אני מאוד רוצה, פשוט היועץ המשפטי ההזוי הזה לא נותן לי.
אני אגיד לכם ככה: אני כבר יכולה להרשות לעצמי, חוקקתי הרבה מאוד חוקים, מקלים עד קשים, והאמת, כל חוק זה אירוע. כשאתה יודע לעבוד, כשאתה מכיר מערכות, כשאתה גם כן יודע את האיזונים והבלמים שלך, כשאתה יודע להקשיב לאנשי מקצוע – לא תמיד להסכים אבל למצוא פתרונות – אז לא בג"ץ ולא היועצת המשפטית לממשלה, שום דבר לא מפריע לך. אז החוקים עוברים ועובדים, והכול בסדר. עכשיו המציאו את הפיצול הזה. אני אגיד לכם ככה ברוסית.
יופי. אתה בטח תכיר, ואני אתרגם את זה, מרגי, אולי זה יעניין אותך. ברוסית יש כזה פתגם: (אומרת ברוסית ומתרגמת:) בתרגום חופשי: אם בברז אין מים - - -
לא.
מדויק: אם בברז אין מים, היהודים שתו. החוק הזה בדיוק.
כן, אנטישמי, אבל זה בדיוק זה. אנחנו אפסים, אנחנו רוצים לשדוד את המדינה, אנחנו מוכרים הכול לטובת הכיסאות והדילים המלוכלכים, ומי אשם? היועמ"שית. היועמ"שית היא האשמה. מי אשם? בג"ץ אשם. אז לא, תקשיבו: כן רפורמות, כן תיקונים, כן התנהלות, כן הידברות עם מערכות, אבל לא הדברים ההזויים שקורים פה. והדוגמה שקיבלנו – ברכות, חבר הכנסת אזולאי, על הצו הארעי שקיבלתם בבית המשפט. נבטל גם את החוק ההזוי הזה. תודה רבה.
546 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.