בוקר טוב. גברתי היושבת בראש, כנסת ממש לא נכבדה, חברי חבר הכנסת גלעד קריב, השבוע הסתיים המושב של הכנסת הכי מופרעת, הכי מסוכנת שהייתה אי פעם במדינת ישראל. השבוע הסתיים גם מושב שהתחיל לפני כמעט ארבע שנים עם ממשלה שניתן לשים את אות הקין שהיא שמה על עצמה, ממשלת החורבן. אתמול פניה המכוערות ניבטו עוד פעם כאן, בכנסת ישראל. הממשלה הזאת ופניה המכוערות לא מתחבאות לא מאחורי וילון ולא מאחורי חרכי התריסים; הן מביטות אלינו, כולנו כאן, אזרחי ישראל, מפניהם של חברי הממשלה.
התמונה שהייתה כאן אתמול, של חוק שעבר על ידי ממשלה שמכנה את עצמה פטריוטית וציונית – הממשלה אתמול הצביעה וחברי הקואליציה הצביעו על זה שישוחררו עריקים משתמטים מגיוס. היה צריך לראות במקום נאומים שלוש תמונות שמסבירות מדוע לממשלה הזו מגיע התואר של ממשלת החורבן, ואני כבר לא מדבר על האסון הנורא של 7 באוקטובר. לבוא לכאן בזמן שכל החזיתות פתוחות – בעזה, בלבנון, באיראן – כשהחזית הפנימית פתוחה ומדממת ורימונים נזרקים בכל מקום ואנשים נהרגים בכל מקום, ולראות כאן את בנימין נתניהו מגיע להצביע כמי שכפאו שד, כמי שיושב בראש הקבינט ושולח חיילים למלחמה, ואז יוצא בבושת פנים לקריאות בוז מוצדקות של אופוזיציה שאומרת לו: לך מכאן, איש דמים. ותמונת הסיום – לראות את שר הביטחון של מדינת ישראל, ישראל כץ, יושב עם חיוך משונה ומוזר על פניו, וגולדקנופ ניגש אליו ולוחץ את ידו בשמחה, כשכולנו יודעים מה נמצא מלמעלה: נמות ולא נתגייס. וכל חברי הכנסת, רובם בקואליציה, מצביעים בעד חוק בזוי, מושחת, עברייני, של ממשלת חורבן, ולא עושים את זה בהסתר – עושים את זה בקול רם, עם חיוך זחוח, כשיושב כאן אריה דרעי שמתגאה ששלושת נכדיו עריקים ומצביע בעד, ואז אומרים גילוי נאות וכותבים מכתב, שכן, יש איזו השפעה על חברי הכנסת של החרדים, ומסתפקים בזה ומוחים כפיים בסוף הדיון. אלו פניה של הממשלה הנוראה ביותר של מדינת ישראל – לא מאחורי וילון, ולא מתחבאת; בקול רם, כשהיא יורקת בפרצופם של לוחמים, של אזרחים, ועוד קוראת לעצמה ממשלה ציונית ופטריוטית.
יכולים לעשות 700 דיונים על חוק שקוראים לו או קראו לו "פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה". זה לא פיצול, גם פה ירדה המסכה, כי גם במקרה הזה, מדובר כאן על "חוות דעת, ייצוג ופיקוח", כמו שכתוב. וגם פה אפשר לראות את פרצופה הנורא של הקואליציה המופרעת ביותר שהייתה אי פעם. מספר המציעים להצעת החוק הזו, לדעתי הם יותר מ-12. אף אחד מהם לא הגיע לדיונים. אף אחד מהמציעים לא הגיע לדיונים. רובם ככולם יעלו היום בערב ויצביעו בלי שיש להם מושג ירוק על מה מדובר בהצעת החוק. הם פשוט לא הגיעו, כי לא אכפת, כי החוק הזה ראוי יותר לכותרת – לא פיצול חוק היועץ המשפטי לממשלה; צריך לדבר עליו בלשון בני אדם. לחוק הזה צריך לקרוא: החוק כי מתחשק לנו, כי בא לנו, כי אנחנו יכולים, כי יש לנו את הכוח. זה שם החוק הזה.
והדוגמה של חברי כנסת שיעלו פה למליאה, והם יעלו בשצף-קצף, וידברו על היועצת המשפטית לממשלה, ומה היא עשתה לנו, ואי-אפשר למשול, והם לא יודעים מה יש בפנים כי הם לא הגיעו אפילו כמציעים – מעולם לא הייתה בושה פרלמנטרית כל כך גדולה. הפער בין מה שמדברים גבוהה-גבוהה מעל הדוכן הזה לבין רמת ההבנה של מה שיש בחוק הזה – אין קשר בין הדברים. ואנחנו נשמע את הנאומים האלה, ונשמע אותם במערכת הבחירות, וידברו פה על משילות בזמן שאזרחים נרצחים ברחובות ובתאונות דרכים. ידברו איתנו על משילות.
ממשלה פורעת חוק. מדברים פה על "חוות דעת, ייצוג ופיקוח" באיזשהו דיון תיאורטי, כאילו, בזמן ששר המשפטים ושרי ממשלה אומרים שלא יקיימו החלטות של בית המשפט העליון. זאת המציאות – מאותו מקום, כי בא לנו או כי מתחשק לנו, כי יש לנו את הכוח. כי אלוהים בחר בנו? במי הוא בחר? בחדלי אישים שלא יודעים על מה הם מדברים. והמליאה הריקה הזאת של הבוקר הזה מדגימה יותר מכול את הריקנות שיש בליבם ובראשם של חברי הקואליציה הזו, קואליציה של אנשים ערלי לב, שלא יורדים לפרטים ולא אכפת להם מדבר.
ויש חוט מקשר בהתנהגות שאני רואה, שומע – משתדל כמה שפחות – את שלמה קרעי מדבר פה על הדוכן. מי מלהק אתכם לתפקידים האלה? מי? להעלות את שלמה קרעי לדבר על העריקים שאתם הולכים לשחרר? את שלמה קרעי מכולם? זה הליהוק שלכם? זו גאוותכם? מפיץ גלולת הרעל שלמה קרעי, אין לי מילה אחרת לומר. ואתם יושבים ושותקים. ויושב פה אבי דיכטר אתמול ומצביע על זה שישחררו עריקים. אבי דיכטר, ראש שירות הביטחון הכללי, שר ביטחון הפנים לשעבר, יושב כאן ומרים את ידו, אותו אבי דיכטר שהיה צריך להסיר את החסינות או לתת חסינות לחברת כנסת פורעת חוק ששמה טלי גוטליב. ראש שירות הביטחון הכללי מרים את ידו בעד מתן חסינות למי שחשפה לוחם שב"כ, וזאת בשם הפטריוטיות. המילה פחדנות כבר מאבדת לעצמה את הפרשנות שלה במילון כשרואים אתכם. אבל לדבר גבוהה-גבוהה על אומץ לב – זה שמענו את כולם, את גיבור ישראל כץ, שלוחץ את ידו של גולדקנופ אתמול: לא נשחרר שטחים, ויהיה לנו פרימטרים, וננצח את כולם. עם מי תנצח, עם חבורת משתמטים עלובה? עם מי?
החוק הזה שנמצא היום על שולחן הכנסת – הרבה פעמים בפסיקה מחפשים השופטים, מחפשים המשפטנים, את כוונת המחוקק. פה לא צריך לחפש, היא נאמרת בריש גלי. ובאמת, בכמה רגעים של גבהות לב וגם טמטום, כי אין מילה אחרת, יושב יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן בדיון המסכם עם כוס שכתוב עליה: ניתנת להדחה. באמת, תחכום רב שכתוב על הכוס, העניין הזה. קח את הכוס כמו שהיא, ושייקחו העותרים את הכוס הנלוזה הזאת איתם לבג"ץ. זאת כוונת המחוקק, וכל המילים וכל התיאורים וכל הסיפורים הם הבל.
יושב שר המשפטים לשעבר גדעון סער בוועדת החוקה, חוק ומשפט ומסביר על הפיצול, כמה זה חשוב שהתובע והיועץ המשפטי – כי היועץ המשפטי, קשה לו להעמיד לדין נבחרי ציבור, שרים שהוא עובד איתם צמוד. מה הקשר בין זה לחוק הזה? כלום ושום דבר. אבל הוא יצביע בעד חוק מושחת, רע וקרימינלי. קרימינלי – מדוע? כי לא מדובר על חוות דעת של יועצת משפטית או יועץ משפטי לממשלה – היא תהיה הפרשן המוסמך של החוק, לפי החוק הזה. דיברו על זה שיהיה ייצוג לממשלה, לאחר מכן יהיה מי שישמור על האינטרס הציבורי, ויהיה תובע כללי – מזה לא נשאר כלום. מהעץ המפואר שניסיתם לנטוע נשאר ענף תלוי באוויר, בלי כלום, בלי שורשים. אבל יש לו דבר אחד משותף: אנחנו יכולים, יש לנו הכוח ונעשה מה שאנחנו רוצים, כי שרירות הלב היא הבסיס לחוק הזה. רוצה יועץ משפטי ואומר לממשלה: עד כאן. הממשלה תגיד: לא לא לא, זה יעלה למליאת הממשלה והממשלה תחליט. היא הפרשן המוסמך של החוק. מי הפרשן, בנימין נתניהו, לוין, שלמה קרעי? הם יהיו הפרשנים המוסמכים של החוק? סמוטריץ', בן גביר? הם יגידו מה המותר והאסור לממשלה? על זה אתם הולכים להצביע. על זה אתם הולכים להצביע היום.
ובשני נושאים התעקשנו, אני וחבריי לאופוזיציה, שנקבל תשובות ברורות, שני נושאים שהם בליבת העיסוק הדמוקרטי: בנושא בחירות ובנושא שירות הביטחון הכללי. היה דיון חסוי. לדיון הראשון לא הגיעו נציגים של שירות הביטחון הכללי. אחרי מהומה שעשינו כאן הגיע נציג של שירות הביטחון הכללי, אבל לא לא לא, לא נציג של הייעוץ המשפטי – הגיע מישהו שנשלח על ידי ראש שירות הביטחון הכללי. שלחתי שאלות בכתב לשירות הביטחון הכללי לגבי הסכנה של חוסר ריסון לגוף חשוב כמו שירות הביטחון הכללי אל מול החברה האזרחית; מהן מגבלות הכוח אל מול הלכות עבר, אל מול עובדות שכתבנו להם שהיו בעבר, ומי מחר ומוחרתיים ישמור עלינו מפני שרירות לב, כל שרירות לב. תשובות לא קיבלנו. העלינו את הדברים האלה פעם, פעמיים ושלוש – תשובות לא קיבלנו.
ואני אומר לאזרחי ישראל: מחר או מוחרתיים יחליט ראש ממשלה שהוא נותן הנחיה לשירות הביטחון הכללי לפעול בניגוד לחוק – אתם לא תדעו על זה. וכבמטה קסם, יומיים לאחר מכן אנחנו קוראים שיש פה דיון שלם על חקירה של ערוץ 12. מי ישמור עלינו מפני שרירות הלב? אני אומר לכם מניסיון – אני מכיר את העבודה: אף אחד. ואני אומר לכם, לכל חברי הקואליציה הזאת: אתם הראשונים שצריכים לדאוג. כי מי שנמצא בקצה הפוליטי צריך לדאוג משרירות הלב של שלטון, כל שלטון.
ודיברנו על חוקי הבחירות, ואמרנו: מי יגיד "עד כאן" לממשלה בזמן בחירות, כשיש לה אינטרס מובהק להשתמש בכוח שיש על מנת לנצח? זה טבע האדם וטבע העולם. גם שם חוות הדעת של יועצת משפטית או יועץ משפטי לא תהיה מחייבת. הממשלה, ברצותה תקבל, ברצותה תגיד לא, היא תגיד לא – לא מתאים לי, לא בא לי, לא מתחשק לי.
ייצרתם פה חוק בצלמו ובדמותו של כל מי שרוצה לפרק כל מוסד וכל מוסד ממלכתי במדינת ישראל. אבל גם את זה עשיתם ברשלנות, אפילו את זה, עד כדי כך שיועץ משפטי לוועדת חוקה, חוק ומשפט אמר, כששאלנו, שיש פה חלקים בלתי חוקתיים. אבל מה אכפת לכם? הרי שר המשפטים לוין אומר שלא יציית גם להחלטות בג"ץ, ואף אחד לא אומר לו: עד כאן. אז ממשלה של עבריינים בכוח ובפועל, שלא רואה ממטר ועושה מה שהיא רוצה, זאת הממשלה שפניה ניבטות מהשולחנות והכיסאות הריקים. אבל במובן מסוים הרבה יותר נוח לי לדבר אל כיסאות ריקים מאשר לראות את פרצופו של דיכטר, את פרצופו של בנימין נתניהו, את פניהם של בן גביר, של סמוטריץ', שמחרבים פה כל חלקה טובה. אני מודה על ההזדמנות שהייתה לי לנאום היום במליאה על החוק הנורא הזה מול כיסאות ריקים על מנת שלא אראה את פרצופם של מחריבי מדינת ישראל, כי 7 באוקטובר ניבט פה מכל כיסא בממשלה ומכל כיסא שנמצא פה בקואליציה.
ובסיום דבריי אני רוצה להודות לחבריי לאופוזיציה, היחידים שהיו בדיונים האלה – נמצא פה איתנו חבר הכנסת הרב גלעד קריב – על מאבק מקצועי, ענייני, שנתקל בחומה בצורה של אדישות וחוסר אכפתיות של ממשלה שאין מילה אחרת – ואני אומר מילים קשות – היא ממשלת זדון וחורבן. תודה רבה.
1,536 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.