אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה שלפנינו פה, והמחוקקים שלו שגם לא טרחו להגיע לישיבות הוועדה כמעט אף פעם, החוק הזה בעיקרון מובא על ידי אנשים שבהגדרה הכי פשוטה הם פורעי חוק. כששר המשפטים אומר בקול רם, עם שר אחר, עם שלמה קרעי: לא נקיים החלטות בית המשפט העליון – הם פורעי חוק בהגדרה. ואין דבר ששנוא יותר על פורעי חוק מאשר שומרי סף. זה נכון בתנ"ך, ששם היו שומרי סף, לוויים וכוהנים בבית המקדש, שומרים על הכסף מפני גזל, וזה נכון גם אצל שומרי סף בברים, רחמנא ליצלן, שזורקים עבריינים החוצה. אתם שונאים שומרי סף כי אתם פורעי חוק בהגדרה, והחוק הזה הוא חוק של פריעת חוק, הוא חוק של עבריינים, ואני אגיד לך מדוע. כי בחוק הזה אתם אומרים שאם יועץ משפטי לממשלה יגיד לממשלה לא, אתם יכולים להפוך את דעתו ולהגיד: אנחנו היועצים המשפטיים. אנחנו, אנחנו, הממשלה, אנחנו הפרשן המוסמך של החוק. עכשיו אני עוצם עיניים ורואה את הפרשנים המוסמכים של החוק שלכם: בן גביר, סמוטריץ', בנימין נתניהו, לוין, קרעי – חבורת פורעי חוק בהגדרה, כי הם מעידים על עצמם.
קחו את הדוגמה של אתמול. קיבלתם עצת זהב מהייעוץ המשפטי ומחברי כנסת שאמרו לכם: החוק הזה של שחרור עריקים ממעצר הוא חוק שלא עומד בשום מבחן משפטי. אמרו לכם את זה בכנסת. מה עשיתם? צפצפתם. מה קרה היום? התהפך על ראשכם. אני רוצה לעשות בשידור חוזר עכשיו את גולדקנופ מגיע מפה ולוחץ את היד לשר הביטחון, גם שלי. עכשיו בשידור חוזר הוא הולך אחורה. מה שלא ילך אחורה זה התמונה הזאת. שר הביטחון יושב. גולדקנופ, עם הכובע שלא היה לו היום – כתוב למטה: נמות ולא נתגייס – הולך ולוחץ את ידו. אומר פה חבר הכנסת אלעזר שטרן מהצד: תגידו אם יש לכם נגיעה בחוק הזה – מגישים איזשהו מכתב פחדני. יש איזושהי נגיעה. מה נגיעה? שלושה נכדים של דרעי, שהוביל את הסיפור הזה כאן מולכם, ואתם שותקים; ניר ברקת, שיושב פה, שותק; אבי דיכטר, שהיה פה שר לביטחון פנים, שותק ומצביע. אין הגדרה במילון לפחדנות, לראות אתכם פה.
אחרי שאמרתי את הדברים האלה, בזמן שנותר – יהיה תיקון לדבר הזה, והתיקון יהיה בכל תחום: בדברים הכי בסיסיים של שמירת חוק ואכיפת חוק, של תמונת עתיד למדינה, לילדים של כולנו; שיהיה פה מקום שבו מותר, שאנשים יהיו רגועים ללכת ברחובות, לא כמו היום. יש שיר נפלא, אומנם ישן, של טונה: גם זה יעבור. אני מרגיש שאתם ממש כמו הקרוקס. כמו הקרוקס, אתם תעברו, עם הריח הרע שהבאתם לכאן, עם הריח המסריח – אין מילה אחרת – של חוקים שאין הגדרה אחרת חוץ מזה שילכו לפח הזבל של ההיסטוריה. אבל התקופה הנוראה הזאת מ-7 באוקטובר היא על ראשכם.
על כל הכיסאות הריקים האלה, על כולם, יושבים אנשים שהם חלק מממשלת החורבן וקואליציית החורבן. זה אתם, ולא יעזור שום דבר, את ההיסטוריה לא תוכלו לתקן. וכן תהיה פה תמונת עתיד, תמונת עתיד שבראשה יהיה ראש ממשלה, ויהיו פה שרים שאכפת להם, וחברי כנסת שמנהלים דיון. ואתם תראו בהמשך הדרך גם עוד משהו אחד שיקרה – גם בוועדת החוקה, חוק ומשפט של כנסת ישראל, נזר החקיקה של כנסת ישראל, ייפסק הביזיון הזה שכאן, שזורקים אנשים החוצה; שאנחנו, חברי הכנסת, צריכים להתחנן שיגיעו לפה אנשי אקדמיה להביע את דעתם, כי לא נעים להגיע לפה, כי גועל נפש להגיע לפה. זו התמונה. גם זה יעבור. בזה טונה צדק.
528 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.