אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני – אדוני השר, צוהריים טובים לך. בדקות הקרובות שיש לי, אני פונה לחברים שלי, המאוד-טובים, שאני אוהב אותם, חברי הליכוד בנתניה, כל החבר'ה – אלון אלרואי, רונן מנטין, אמיר סיני – כל אלה שמחזיקים בכל הקולות של הליכוד בנתניה. אני פונה אליכם ואני מסתכל לכם בעיניים ואני בטוח שאתם מתביישים. אני בטוח שכל מי שמתפקד בליכוד ושילם את ה-100 שקלים האלה, מתבייש במפלגה הזאת, מתבייש במפלגה – גם אני עד 2012 הייתי מחלק פליירים, הייתי עוזר למרים פיירברג, זיכרונה לברכה; הייתי רץ בשביל המפלגה הזאת, מפלגת הליכוד. אני אומר לכם כמי שהיה ליכודניק בעבר, אני מתבייש במפלגה הזאת שנקראת הליכוד. אני בטוח שמנחם בגין, זיכרונו לברכה, מתהפך בקבר כשהוא רואה מה עשתה המפלגה הזאת בשלוש וחצי השנים האחרונות, והגיעה לפיק שלה בשבוע האחרון.
אפס חקיקה לציבור הישראלי, אפס חוקים של הליכוד. הליכוד הפך להיות הצינור של החרדים, של עוצמה יהודית, של סמוטריץ'; שום דבר לא בשביל הליכודניקים האמיתיים. אני לא יודע אם אתם מבינים מה קרה פה בשבוע האחרון, אבל ביומיים האחרונים עבר פה חוק-יסוד: לימוד תורה, כדי להרים מעל העם את לומדי התורה, ולא רק את אלה שלומדים, אלא בעיקר את אלה שלא לומדים; אלה שמסתובבים פה כל הזמן, אלה שכל הזמן מסתובבים ברחובות, אלה שלא לומדים מהבוקר עד הערב – אותם הם מחזקים.
עבר פה חוק הכשרות כדי לחלק ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים, כסף, כסף, כסף, למקורבים של דרעי בעיקר. לא דבר שיעזור לעם ישראל – רק למקורבים. חוק ביטול מעצרים, שזה חוק ההשתמטות הכי גדול – זה אתם, אנשי הליכוד, אתם העברתם, כדי שלמי שמשתמט מהצבא היום לא יבואו הביתה, לא יעצרו אותו, ואז יהיו יותר משתמטים. את זה הליכוד העביר. הליכוד העביר את חוק ההשתמטות הכי גדול. והיום בלילה עולה חוק הזוי לגמרי – חוק הפרדה מגדרית באקדמיה, הפרדה מגדרית באקדמיה לתארים שני ושלישי. זה מה שמעניין אותם, רק החקיקות האלה. אתם, הציבור, לא מעניין אותם. אלון, רונן, אמיר, אתם לא מעניינים אותם. אפילו פריימריז כבר לא יעשו. הקול שלכם לא שווה שום דבר.
אבל מה שאני הכי מתפלא עליו, ואני חושב על זה יום-יום, הוא אם אנשי קריית שמונה, שבאמת זו ההזנחה הכי גדולה שיש מצד הליכוד, הכי גדולה, האם הם עדיין ישימו פתק מחל, מחל, מחל, מחל, מחל, בקלפי? האם אתם, האנשים שבאמת השפילו אתכם, רמסו אתכם, חיים זה לא חיים, האם אתם עדיין תלכו ותשימו את הפתק מחל בקלפי? האם עד כדי כך אתם לא שמים לב? האם עד כדי כך אתם שקופים?
תראו מה קורה במדינת ישראל. יוקר המחיה – לא טיפלו בו, אפילו לא פגישה אחת, ישיבה אחת, רפורמה אחת, שום דבר. שלוש וחצי שנים עברו, ולא הייתה רפורמה אחת מצד שר האוצר ושר הכלכלה בנושא יוקר המחיה. הביטחון האישי – אני אספר לכם סיפור על נתניה. שלשום חבר טוב שלי משכונת אגמים מתקשר – זרקו להם רימון לתוך הבניין, בכניסה, בלובי, רימון באמצע הלילה, בנתניה, בשכונה טובה. זה ביטחון אישי? זה ביטחון אישי?
יושב פה השר וסרלאוף מהמפלגה של בן גביר. וסרלאוף, תקשיב טוב, הכישלון הכי גדול בהיסטוריה של מדינת ישראל זה הבוס שלך. הבוס שלך בן גביר זה הכישלון הכי גדול.
איך בן אדם יכול לבחור בקלפי בן גביר? איך? איך?
תפסיק לבלבל את המוח.
איזה כיתות כוננות? שום דבר לא נעשה.
תראה מה קורה כאן ברחובות. תראה מה קורה ברחובות.
בסוף, מבחן התוצאה, מבחן התוצאה הוא שאין ביטחון אישי במדינת ישראל.
אין ביטחון אישי במדינת ישראל. אתם כישלון אדיר.
בן גביר זה כישלון אדיר.
רגע, נשאר לי עוד משפט. בן גביר זה הכישלון הכי גדול בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית. ואני אגיד לך דבר נוסף - -
- - זה לא נעצר אצל החברה הערבית.
מה הוא עשה?
תגיד לי מה הוא עשה חוץ מלחלק נשקים.
שום דבר הוא לא עשה.
איפה השוטרים? איפה השוטרים?
וסרלאוף, תקשיב טוב.
אתה יכול להגן עליו, ואתה יכול לשמור עליו - -
- - אבל בסוף, בסוף, רואים לכם.
הוא יכול לעשות טיקטוק - -
- - והוא יכול להסתובב עם מצלמה - -
- - אבל זה לא שווה כלום, אחי. אתם לא עשיתם כלום.
ביטחון אישי אפס. ביטחון אישי אפס.
655 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.