קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי, חברותיי, השר, נתן, אלון נתן שוסטר, על שם סבא, שנפטר צעיר, שנה, שנה וחצי לפני שנולדתי, מנהיג קהילה קטנה, מקומית, בגרמניה, שנכלא בבוכנוולד בליל הבדולח והספיק לברוח עם משפחתו הקטנה ונפטר בדלות, ובגיל צעיר, כאמור.
אני רוצה לבסס כמה עקרונות יסוד שעליהם אנחנו מבססים את המאבק, מאבק האיתנים שאנחנו חשים בקרבות-קרבות, אבל כדאי לעלות קצת למעלה ולהבין מה קורה. עיקרון ראשון, אדוני היושב-ראש – אין פוסק אחרון בלעדי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט עליון ובשבתו כבג"ץ. האמירה הזאת אינה מובנת מאליה בימים אלו. אמירה שנייה – בג"ץ פוסק על פי חוקי הכנסת. הינה, חוקים פשוטים, כמו שילדים לומדים לשחק משחקים. בג"ץ הוא הקובע. בג"ץ פוסק על פי חוקי הכנסת. הממשלה, שהכנסת מכוננת, והכנסת עצמה, לא רשאיות לפעול בניגוד לפסיקת בג"ץ. אני רוצה שזה יהיה ברור לדוברי העברית בגילים הצעירים, לדוברי האנגלית שבקהל, לחברי הכנסת שסוברים כך או אחרת. אין קיום לחברה שלא תקבל את כללי היסוד הללו. ואגב, אני לא מכיר במונח איזושהי לקונה חוקתית. אין שום לקונה חוקתית במציאות שבה שרים מודיעים שהם לא יכבדו או קוראים לא לכבד את פסיקות בג"ץ. יש פה פשוט הפרת חוק וזלזול בפסיקה מחייבת.
מה כן אפשר לעשות? אפשר, לגיטימי, ואנחנו הולכים לעשות את זה בתוך כמה חודשים – במדינה הדמוקרטית שלנו, אפשר לשנות את הרכב הכנסת, ובאמצעותה אפשר לשנות חוקים. אפשר לכונן ממשלה ראויה יותר, שתפעל טוב יותר לכיוונים שדורשים חקיקה או חקיקת משנה או שלא דורשים. אפשר אפילו לעסוק בשינוי פניו, הרכבו של בית המשפט, ובכלל זה בית המשפט העליון – לגיטימי לגמרי. אי-אפשר, אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, בשום דרך, שלא להרכין ראש ולקיים באופן מלא את פסיקת בג"ץ. אלו כללי המשחק. אני שב ומציע לזכור את העקרונות הללו, שמלווים אותנו ערב-ערב או בוקר-בוקר במשחקי המונדיאל. גם עם ה-VAR הכי משוכלל בעולם, ועם השופטים הכי טובים, ועם החוקים שמתעדכנים, לא תמיד מתקבלות ההחלטות המדויקות ביותר. נכון. אבל זה המקסימום שאנחנו, בני האדם, שאיננו בני אלים, ואנחנו שוגים מפעם לפעם, כולל שופטים – זאת הדרך שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו וחייבים לחייב את עצמנו לפעול לפיה.
בתשעת חודשי ההפיכה המשטרית, ערב אסון שמחת תורה, לפני למעלה משלוש שנים, למדנו שהדמוקרטיה היא איזון בין הרכיב הדרמטי של שלטון הרוב – שאין עליו עוררין, אבל משום מה הוא נתפס בידי הצד הזה של הבית כבלעדי, או כמעט בלעדי במונח דמוקרטיה – לבין הרכיב החשוב לא פחות, המאזן, שאין בלעדיו דמוקרטיה שאנחנו רוצים לחיות בה, דמוקרטיה מהותית, אותו רכיב שמקפיד על זכויות אדם ואזרח. וזכויות אדם ואזרח הן בדרך כלל עבור המיעוטים בהקשר האזרחי ועבור החלכאים והנדכאים בהקשר לזכויות אדם. וזה תמיד מכביד על השלטון, בעיקרון זה מכביד על השלטון. וכך ראוי, משום שרכיב הזכויות הזה מאזן את העיקרון הדמוקרטי שהלך והתפתח במשך 2,500 השנים האחרונות עד לדמות של הדמוקרטיה הנוכחית שאנחנו מאמינים בה.
הנרטיב שהלך והתעצב בידי ראש ממשלה שמצוי בניגוד עניינים מתחילת הקדנציה, ושבעזות מצח מסרב לחתום על הסכם ניגוד עניינים במשך שנים – לא רק מסרב לחתום, אלא פועל באופן אקטיבי, במישרין או בעקיפין, בעצמו או בעזרת שרפיו, שליחיו, לפגוע בשלטון החוק לפגוע בעליונות החוק. ואתם זוכרים כיצד הוא הלך ופגע, בעצמו ובעזרת שליחים, במשטרה, בחוקרים, ולאחר מכן, במעלה הדרך, בפרקליטות, ביועמ"שית, וכמובן במערכת המשפט ובמסייעים לכאורה בידי המערכת הדמוקרטית – המערכת התקשורתית הפתוחה שיש לנו, האקדמיה הפתוחה, הציבור שיוצא לרחובות ולכיכרות. אם כן, ראש הממשלה – ובואו לא נתבלבל, שר המשפטים או יושב-ראש ועדת החוקה הם לא יותר משליחים, והוא יכול כמעט בהינף יד לפטר אותם – ראש הממשלה הוא זה שבעצם עודד את ההתרסה הגדולה כנגד הבכורה שיש לבית המשפט העליון. הבכורה הזו של בית המשפט העליון היא לא מפני שיושבים בו בני אלים שאינם טועים. מה פתאום. בני אדם, בנות חווה, שאנחנו בחרנו, וזו הדרך, זו הסטרוקטורה, זה המנגנון שאנחנו סיכמנו שבו אנחנו רוצים לחיות. כי חבריי וחברותיי, מרגע שנבוז לבית המשפט העליון, נבוז לכל המערכת המשטרית שלנו, ובאותו רגע נחרץ גורלנו המשותף למלחמת כול בכול, לאנרכיה ולהרס, לא פחות מזה. ולכן אני אומר לראש הממשלה ולאנשיו: היזהרו, אתם מערערים את יסודות הבית, אתם מכרסמים ביכולת החיים המשותפת שלנו.
אני רוצה להספיק עוד לומר מילה לגבי החוק הקונקרטי שעומד בפנינו. המשמעות היא שינוי משטרי בתחומים לא קטנים. הבעיה אינה בעצם השינוי המוצע, אלא בעובדה שהוא אינו מלווה בתפיסה כוללת של איזון משטרי. יש הבדל גדול בין ממשלה חזקה, שיודעת למשול, שיכולה למשול על פי החוק, לבין ממשלה שאין עליה בלמים. והצעת החוק הזו אינה תיקון טכני. היא קודם כול מבטאת תפיסת עולם שבזה לעליונות המערכת המשפטית, שמבקשת למשול, אבל באופן, הייתי אומר, חצוף ודורש זכויות שאי-אפשר לתת לשלטון אחד או לרכיב אחד במשטר שלנו, שדורש בלעדיות. על זה, במשך מאות השנים האחרונות, בעיקר באירופה, לאחר מכן בארצות הברית – ואנחנו ירשנו את המורשת הזו – יצרנו את האיזונים והבלמים בין הרשויות. ואם רוצים לשנות – שינוי שאפשר לדבר עליו – צריך להביא תפיסה כוללת ולא פרקים-פרקים. מה שאנחנו רואים כאן זה חלק מתוך אותה הפיכה, וככה לא בונים מערכת שלטונית מאוזנת. מה שאנחנו צריכים לעשות, אדוני היושב-ראש, הוא לבנות תפיסת עולם מוסכמת, רחבה. שינויים עמוקים כדאי שנעשה בהסכמה רחבה, אחרת הם יתקבלו בהתרסה ולא יוכלו להחזיק מעמד.
אני קורא להצביע נגד החוק להחלשת מעמד היועצים המשפטיים ללא איזונים משטריים חיוניים. הממשלה הבאה תוכל לנסות שני צעדים – וזה המשפט האחרון: האחד – ביטול מיידי של החוקים הרעים, כפי שהם יוגדרו על ידה, והשני – תיקון מהיר של חוקים לא מאוזנים. ושינויים גדולים, לא לשכוח, עושים בהסכמה רחבה ולא בעוצם יד. תודה.
868 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.