גברתי היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, בשבועות האחרונים הקדשתי את רוב זמני לדיונים הקדחתניים בוועדת החוקה סביב החוק המכונה חוק פיצול היועמ"שית – שם מכובס, שנבחר בקפידה, וניסה להנדס את תודעתו של הציבור כאילו מדובר פה באיזה מהלך טכני, חיובי או יעיל כזה, שיוכל לסייע למערכת לעבוד יותר טוב. אבל בפועל, ממש לא מדובר בחוק פיצול. מדובר בחוק ביטול, ביטול דה פקטו של מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה כמגן האינטרס הציבורי, כקולו של האזרח ומגן שלטון החוק, שרואה לנגד עיניו את האינטרסים של המדינה ולא רק של הממשלה.
תראו, דמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב; דמוקרטיה היא קודם כול היכולת לרסן את הכוח, לבזר אותו ולא לרכז אותו במקום אחד. כל ממשלה רוצה כוח. זה לגיטימי. אבל הממשלה הזאת לא רוצה רק כוח – היא רוצה את היכולת לפעול ללא מעצורים, ללא שומרי סף. הממשלה הזאת לא רוצה שיעצרו אותה, שיפסיקו אותה, שישאלו אותה שאלות. היא לא רוצה שיגידו לה מה לעשות, ונראה שבוודאי שהיא לא רוצה שיזכירו לה שהיא כפופה לחוק. היא לא רוצה מתנגדים שיפגינו נגדה; היא לא רוצה תקשורת חופשית שתחשוף שחיתויות; היא לא רוצה שיגידו לה את מי למנות או את מי לא למנות.
לא פלא שהממשלה הזאת תוקפת ללא הפסקה את התקשורת, את האקדמיה, את מערכת המשפט, את התרבות ואת לשכת עורכי הדין. מה משותף לכל אלה? אלה שומרי הסף, אלה הגורמים שגורמים לדמוקרטיה שלנו להיות משגשגת. אבל מה לעשות, דמוקרטיה בריאה נוטלת על עצמה מגבלות ואמצעים לריסון של הכוח. אבל הממשלה הזאת, היא לא רוצה ריסון – היא רוצה לדרוס, היא רוצה להרוס, היא רוצה לעלות עם D9 על בית המשפט העליון.
באיזה כיבוס של מילים המציאו שם וקראו לחוק "חוק פיצול היועמ"שית", והסבירו לנו שזה בכלל לייעל את המערכת, זה בכלל להפריד בין היועץ לתובע, ושהיועץ צריך לייצג את הממשלה ולא להיות נגדה. על פניו, חלום דמוקרטי בהתהוות, אבל בתוך זה החביאו את הכוונה האמיתית – לתת לממשלה כוח בלתי מוגבל, לאפשר לה לעשות כל מה שהיא רוצה. והינה, ראו זה פלא, מהחוק עם השם המכובס, נחשו מה? לא נשאר בכלל פיצול. אין שום פיצול בחוק הזה פרט לפיצול המדינה מהממשלה שלה.
בחוק שמובא היום להצבעה, וחשוב שתדעו את זה, נותרה רק הכוונה האמיתית שעמדה תמיד מאחורי החוק הזה: לא פיצול – ביטול, ביטול מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, הפיכתו לפוליטי, לחלש, לכנוע ולמפוחד. אם היועץ המשפטי לממשלה סבור שמעשה של הממשלה נוגד את החוק – אין שום בעיה, נביא חוות דעת אחרת על חשבון הציבור. אתה לא תקבע – אנחנו נקבע. אם הממשלה חושבת שהיא צריכה לעשות מעשה והיועץ המשפטי לממשלה אומר לה: אסור לך, ואני גם לא יכול לייצג אותך בבית המשפט העליון, כי זה בניגוד לחוק, אומרים: אין בעיה, שב בצד. לא רק שאתה לא תייצג אותנו, אסור לך להתקרב לבית המשפט העליון. אנחנו נביא עורך דין מטעמנו.
ומי יקבע מהו החוק? מי יפרש את החוק? היועץ המשפטי לממשלה? לא לא לא. הממשלה. הממשלה היא החוק? החוק הוא הממשלה? מי יגן על אינטרס הציבור? מי יגן עליכם, אזרחי ישראל? חשוב מאוד שאתם תדעו שבפעם הבאה שתהיה לממשלה דילמה של ריסון כוח, של הגנה על מיעוטים, הגנה על הדמוקרטיה, לא יהיה מי שיגן עליכם.
חשוב שתדעו: הממשלה איננה המדינה והמדינה היא לא הממשלה. במדינה יש מיעוטים, יש חסרי ישע, יש אזרחים שראויים להגנה; יש זכויות יסוד כמו חופש הביטוי, כמו חופש התנועה, כמו חופש ההפגנה, כמו החופש להתאגד. היועץ המשפטי לממשלה לא צריך לייצג רק את הממשלה – הוא לא עורך הדין הפרטי של השרים. הוא הכתובת של האזרח אל מול עוצמות השלטון. האזרח הישראלי, לצערי, לא מודע לכמות החוקים שבהם היועץ המשפטי לממשלה נמצא כמגן האינטרס שלו.
במהלך הדיונים בוועדה השתתפתי בכמה דיונים מסווגים, ואני אומר את האמת, יצאתי מודאג, מודאג מאוד. ברגע שאנחנו גוזרים על המוסד הזה של הייעוץ המשפטי לממשלה להיות חלש, להיות כנוע, להיות פוליטי, אנחנו מאבדים את המחסום האחרון מפני שרירות לב, מפני שחיתות שלטונית, מפני כוח בלתי מוגבל. אם הממשלה תרצה מחר להאזין למפגינים נגדה, מי יעצור אותה? אם הממשלה תרצה לסגור גופי תקשורת, מי יגיד לה שזה נוגד את חופש הביטוי? לא יהיה שם אף אחד. החוק הזה לא רק מחליש את היועץ המשפטי או את היועצת המשפטית לממשלה באיזה מסע נקם מעוות; זה חוק שמחליש את הדמוקרטיה הישראלית. זה חוק מסוכן שמביא אותנו לעוד נקודת שפל בדמוקרטיה שלנו.
חשוב לי לעצור כאן ולהוקיר את כל עובדי הציבור, את נציגי משרד המשפטים, את נציגי המשרדים השונים ואת היועצים המשפטיים שהגיעו לדיוני הוועדה. פגשתי אנשים מסורים, מקצועיים, שדרכם המקצועית והערכית עמדה לנגד עיניהם גם מול לחצים פוליטיים כבדים מאוד. אתם עמוד השדרה של המדינה הזאת, וזאת זכות גדולה שיש לנו משרתי ציבור מסורים כאלה. אני מבקש להודות גם לאנשי החברה האזרחית, אותם אזרחים מודאגים, אותם ארגונים שהגיעו לוועדה יום-יום, שעה אחר שעה, השקיעו משאבים והשקיעו זמן. אתם השראה גדולה ומעניקים לנו רוח גבית וכוח גדול להמשיך להילחם למען החברה הישראלית.
חברות וחברי הכנסת, החוק הזה, לצערי, כנראה יעבור, אחרי הסתה של שנים נגד הייעוץ המשפטי לממשלה, נגד מערכת המשפט כולה. אבל דעו לכם, אזרחי ישראל, בפעם הבאה, כשיעלה צורך דחוף בריסון הכוח, בהגנה על הזכויות שלכם, פשוט לא יהיה מי שיגן עליכם.
אבל המסר שלי אליכם היום הוא לא מסר של ייאוש. לא רחוק היום שבו יתיישבו כאן אנשים אחרים על ספסלי הממשלה, אנשים שרואים לנגד עיניהם את טובת המדינה, את שלטון החוק ואת דמותה הדמוקרטית של ישראל, ולא רק את ההישרדות הפוליטית והצינית שלהם. אנחנו – אני יכול להבטיח לכם – לא נוותר. אנחנו נמשיך להיאבק על הבית, נמשיך להיאבק על הערכים שלנו, נמשיך להיאבק על הדמוקרטיה הישראלית. ביחד נתקן. תודה רבה.
885 מילים של עוז חיים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.