אדוני היושב-ראש, אתה פה. אתמול עליתי לפנות בוקר – לא, לא לפנות בוקר, אתה היית; עד עכשיו היית?
לא, חס ושלום. בערבית אומרים על זה בשפה שלי ושלך: (אומר דברים במרוקאית.)
אבל זה בדיוק העניין, אני לא הבנתי למה לא משבצים סגנים מהאופוזיציה. אם חשבתם שסגנים מהאופוזיציה יפריעו למהלך התקין, זאת הייתה טעות. אבל הצל האפל של האי-ממלכתיות, של חוסר הממלכתיות, שמעיב על המקום הזה, זה הביטוי שלו. אני מסתכל עליכם – אתם פשוט עובדים כל כך קשה, יום ולילה, ויש עוד כמה סגנים מהאופוזיציה שיכלו בהחלט להקל, אבל זאת החלטה של יושב-ראש הכנסת, וצר לי על כך.
אני רוצה לפתוח בהבעת שביעות רצון מלאה מההחלטה של השופט עופר גרוסקופף באשר לאמירה מאוד מאוד ברורה שהחוק הזה, שפטר עריקים חרדים, הוא חוק לא תקין, לא נחקק נכון, ולכן הוא מקפיא, נותן צו מניעה. לא יהיה אפשר להוציא אותו לפועל. עכשיו, אני פה כל היום. הספקתי לדבר עם כמה מחבריי מהליכוד, שישר התחילו להקציף, להזעיף פנים ולהגיד לי: אתה רואה? אנחנו אמרנו לכם שבג"ץ מחליף את הכנסת, ברוב חוצפתו, בית המשפט, הדמון הנורא זה. אני אמרתי להם שמזל גדול שהוא קיים, כי זה האטב האחרון, קריב, זה האטב האחרון שמחזיק את הדמוקרטיה הישראלית, כי כאן המושג דמוקרטיה נשחק, אין, נגמר, ולכן למזלנו יש בג"ץ. זה היה נכון לגשת ולהגיש את העתירות האלה, וכל עוד לא יחזרו הרוח הליברלית והדמוקרטיה למשכן הזה, לא תהיה ברירה.
אני, אגב, אדוני היושב-ראש, הייתי אחד מאלה שאמרו במהלך השנים, כשהייתי כאן: כמה שפחות לפנות לבג"ץ. אבל אמרתי את זה כשאף אחד לא חשב לחוקק חוקים גזעניים, כשאף אחד לא חשב לחוקק חוקים שמפרידים בין דם לדם. הרי שלשום חוקקנו את החוק הזה, שמטיל סנקציות על רוב הבנים והבנות שלנו, המשרתים, שאם חלילה הם יגידו לא, הסנקציות תופעלנה כנגדם, אבל מיעוט – הוא לא כל כך מיעוט; אלה 120,000 בני-גיוס, שמקבלים צווים – אי-אפשר יהיה להטיל עליהם שום סנקציה. הרי אמרנו את זה. טלי, גם לך אמרתי את זה, וגם את ידעת את זה. את משפטנית. ידעת.
אני מוכן להגיד את זה. אני מוכן להגיד את זה אחר כך. אבל אני דווקא פונה אלייך, כי את משפטנית, ואת ידעת את מה שאני ידעתי. בשביל ההגינות, אני אגיד שאת צפית את זה ואת אמרת: בואו נגיע להסכמות.
טלי, מה ששלך – שלך, שלא יהיה לך שום ספק.
את זוכרת, היה עוד מקרה עם הפצ"רית.
מה ששלך – שלך. את צפית את זה. אבל מה לעשות שהתבונה לא הייתה מנת חלקם של החברים שלך.
כן. כי אם נחוקק חוק כזה בכנסת ישראל - - -
אני יודע להסתדר.
אני מדבר איתה.
אבל חוק כזה, הרי ברור מעל לכל ספק שכל בית משפט יעיף אותו מחיינו. איך באים ומחוקקים תוך כמה שעות חוק משמעותי ביותר, שיש לו השלכות על החיים שלנו כאן, לא רק על המתגייסים והמשתמטים? מה מונע מאיתנו לעשות את זה אם למשל מדינת ישראל רוצה להחליט להלאים בתים של אנשים פרטיים – להלאים ולבנות על זה כביש? ואני מסביר את זה לאנשים שהם מתנגדי בג"ץ. אני אומר להם: לאן תלכו לבקש סעד? אם יהיו ממשלה וכנסת רעות, שיחליטו שזכות הקניין היא דבר שאפשר לפרק אותו, למי תלכו? אם יחליטו מחר שרק עיר מסוימת מתגייסת, למי תלכו? אם יחליטו מחר החלטות נוראיות – ומי שחושב שלא נגיע לזה, אני עמדתי כאן לפני חמש שנים, שש שנים, ולא האמנתי, גם לא לפני שנה, לא האמנתי שחוק כזה, אדוני היושב-ראש, כמו שנחקק והוקפא על ידי בית המשפט, לא האמנתי שאנשים ציוניים ממפלגות ימין מתונות וציוניות ומרכזיות בחיים שלנו יצביעו לחוק כזה. לא משנה שהם באו לפרסה ואמרו שהם עשו את זה בכאבי בטן ובייסורים, אבל אין, אסור, אין שום דבר שממני היה מונע להתנגד לחוק הזה, גם לא כיסאי בכנסת. זה פשוט לא מעניין אותי. חינכתי עשרות אלפי תלמידים בדימונה – דימונה היא עם אחוז גיוס בין הגבוהים בארץ – ולחשוב שהילדים האלה, רק הם צריכים לשאת בעול – אין דבר כזה. הייתי מתקומם נגד זה.
ולצערי הגדול, חלק מחבריי מהליכוד נהגו כמנהגם של דגים קפואים – באו לכאן, הצביעו בעד, ויצאו החוצה ופרקו את הלחצים מהבטן. שום דבר לא צריך להפחיד. טלי, את יודעת את זה. שום דבר לא צריך להפחיד, שום פוליטיקאים ושום מכונת רעל ושום דבר. אם אתה מאמין בדרך שלך, לך עם זה, ואת יודעת את זה, ואת עושה את זה. יש לנו ויכוח, אבל את עושה את זה, ולפעמים הוויכוח הוא מר, אבל את עושה את זה. ואני ציפיתי מכל חבריי אנשי הימין שאף אחד מהם לא ירים את ידו למעל.
ושוב, רק תראו, אזרחי מדינת ישראל, מה החשיבות של בג"ץ, מה החשיבות של בתי המשפט. תודה רבה לך, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה רבה.
739 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.