כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש פסוק אחד בתורה שמלווה את עם ישראל כבר אלפי שנים. כשיתרו רואה את משה רבנו יושב לבדו לשפוט את העם, הוא לא אומר לו: תרכז בידך כוח, אלא אומר לו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע".
כבר אז הבינו שהנהגה טובה אינה נמדדת בכמה כוח יש לה, אלא בכמה היא יודעת להפקיד סמכויות בידי אנשים מקצועיים, ישרי דרך ועצמאים, אנשים שלא אומרים למנהיג רק את מה שהוא רוצה לשמוע, אלא גם את מה שהוא חייב לשמוע. זוהי תמציתו של שלטון תקין, והיום, לצערי, אנחנו מתרחקים מהרעיון הזה.
הצעת החוק שלפנינו אינה עוסקת רק ביועצים משפטיים; היא עוסקת בשאלה הרבה יותר מורכבת: האם במדינת ישראל אנשי המקצוע יהיו נאמנים לחוק או שיידרשו להיות נאמנים לשר שמינה אותם? אומרים לנו שאין כאן שום דרמה, שהיועץ המשפטי ימשיך לייעץ, אבל אם השר יכול להתעלם מהעמדה המקצועית שלו בכל רגע שיבחר, אני באמת שואלת, בשביל מה צריך יועצים? אם חוות הדעת שלו אינה מחייבת, אם אפשר להשליך אותה לפח ברגע שהיא לא נוחה פוליטית, אולי נקרא ליועץ המשפטי קישוט, תפאורה. כי אין שומר סף שאפשר לפגוע בעצמאותו. ברגע שאתה עושה את זה, הוא לא שומר סף, הוא בובה על חוטים, וכששומרי הסף הופכים לבובות, הציבור הוא הראשון לשלם את המחיר.
חבריי חברי הכנסת, הממשלה הזו אוהבת להשתמש במילה משילות, אבל משילות אינה היכולת לעשות כל מה שרוצים. נהפוך הוא, משילות היא היכולת למשול תוך כיבוד החוק, תוך שמירה על כללי המשחק ותוך קבלת ביקורת מקצועית גם כשהיא לא נעימה. דווקא שר בטוח בעצמו רוצה לידו יועץ טוב; דווקא שר שפועל למען הציבור אינו חושש מחוות דעת מקצועית. מי שחושש מיועץ מקצועי או משפטי, אולי לא חושש מהיועץ אלא מהמגבלות שהחוק מחייב.
חבריי חבר הכנסת, עו"ד רוטמן, אני באמת שואלת: מתי תעצרו? כמעט בכל מושב אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב בדיון על איזשהו חוק שבאיזושהי דרך מגיע למערכת המשפט – עוד שומר סף, עוד איזון, עוד בלם. נדמה שבכל פעם שאתם נתקלים במוסד שאומר לכם לא, באופן אוטומטי אתם רוצים לשנות אותו, אם זה בית משפט, אם זאת היועצת המשפטית לממשלה ואם אלה היועצים. והשאלה היא, האם הבעיה היא של המוסדות הללו? אם הכיוון עצמו הוא כיוון שמדאיג כל כך הרבה אזרחים, אולי הגיע הזמן לעצור לרגע ולשאול?
חבריי, במשך חודשים ארוכים ניהלה האופוזיציה מאבק עיקש נגד החקיקה הזו. אני רוצה לנצל את המעמד הזה ולהודות לחבריי חברי הכנסת מסיעתי וחברי הוועדה, חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת יואב סגלוביץ' וחברי אופוזיציה נוספים, שישבו כאן ימים ולילות שעות ארוכות, עברו סעיף-סעיף, הציבו אלפי הסתייגויות, ניהלו ויכוחים מקצועיים, לא מתוך רצון לעכב או דווקא, אלא מתוך אחריות, מתוך אמונה שהאיזונים והבלמים במדינת ישראל אינם רכוש של ימין או שמאל, הם רכושה של הדמוקרטיה במדינת ישראל.
בזכות המאבק הזה הצלחנו לבלום חלקים משמעותיים מתוך המהלך. היום נשארו כמה חלקים בודדים. אז על מה ההתעקשות? הרי גם ככה זה לא יחול מעכשיו, אז על מה ההתעקשות? האם מדינת ישראל תקרוס אם לא יעבור החוק הזה? האם יוקר המחיה ירד? האם זוג צעיר יקנה דירה בגלל החוק הזה? האם חיילי המילואים יקבלו יותר סיוע? האם תושבי הצפון והדרום ירגישו בטוחים יותר? התשובה היא לא.
אבל אפשר להוציא הודעה לתקשורת, אפשר לעשות וי – עוד עסק פוליטי, עוד כותרת. נדמה שלפעמים הכותרת חשובה יותר מהתוצאה ומהאזרחים. אבל אנחנו לא מחוקקים בשביל כותרות, אנחנו מחוקקים בשביל אזרחי מדינת ישראל. חוק טוב לא נמדד בשאלה כמה כוח הוא מעניק לשר; חוק טוב נמדד בשאלה כמה הוא מגן על הציבור מפני השימוש הלא-נכון בכוח.
יש עוד פסוק אחד שכולנו מכירים: "צדק צדק תרדֹף". לא כוח, לא שליטה, לא ניצחון – צדק, מפני שהמשפט הוא לא מכשול בפני הדמוקרטיה, הוא אחד מאבני היסוד. וההיסטוריה מלמדת אותנו דבר פשוט: כל ממשלה בטוחה שהיא תישאר לנצח, אבל ממשלות מתחלפות, שרים מתחלפים, קואליציות מתחלפות. החוקים שאתם מחוקקים היום ישמשו גם את הממשלה הבאה. לכן, כשהם מחלישים את שומרי הסף, הם לא מחלישים רק עבור הממשלה הנוכחית, מחלישים אותם גם עבור הממשלה הבאה. אני מבינה שזמני קצר. אוקיי.
זו הסיבה שהוויכוח כבר איננו אישי. הוא איננו נגד שר כזה או אחר. הוא איננו נגד ימין או שמאל. הוא בעד מדינת ישראל; הוא בעד שירות ציבורי לאזרחים; בעד שלטון החוק; הוא בעד אחריות להשאיר לילדים שלנו מדינה שבה אנשי מקצוע יכולים לומר את דעתם ללא מורא גם כשהיא אינה נוחה לדרג הפוליטי. אני מאמינה במדינה חזקה. אני מאמינה שמדינה חזקה אינה מדינה שבה כל הזמן אומרים לשר כן. זו העוצמה של הדמוקרטיה. לכן אני מתנגדת לחוק הזה – מפני שאני רוצה יועצים משפטיים שמשרתים את החוק ולא את הפוליטיקה; משום שאני רוצה שומרי סף שהם באמת שומרי סף ולא בובות על חוטים; מפני שאני מאמינה שגם מי שנמצא היום בקואליציה עוד יודה יום אחד על כך שהיו במדינת ישראל אנשים שהגנו על עצמאותם של שומרי הסף.
ולסיום ובנימה אופטימית, ב-28 באוקטובר תקום ממשלה חדשה כאן. אתם תראו ממשלה חדשה שתחוקק ותתקן את כל מה שהרסתם, כי רק ביחד ננצח. תודה, אדוני.
795 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.