כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, זה לא תקציב וזה לא תקציב חירום. זה לא תקציב למדינה נורמלית. זהו תקציב של מדינת סופר-ספרטה על סטרואידים. זה תקציב אולטרה-ספרטה. הממשלה הזו הוסיפה למשרד המלחמות יותר מ-30 מיליארד שקלים, והוא עומד עכשיו על יותר מ-142 מיליארד. מנגד, חינוך כ-97 מיליארד, רווחה כ-64 מיליארד, בריאות כ-63 מיליארד. זו מדיניות של הפקרה מכוונת של הציבור.
כשהממשלה שמה פי שניים על ביטחון מאשר על בריאות ורווחה, אתם אומרים דבר אחד ברור: אתם לא רוצים לגדל אזרחים, אתם רוצים לגדל חיילים; אתם לא רוצים לגדל דור צעיר שיוכל להתפתח, דור משכיל, חכם, ביקורתי, אלא דור של חיילים שיחיה על החרב לעד. כי מי באמת רוצה לחיות על החרב כל חייו? מי רוצה שהילדים שלו יהפכו רק לחיילים ולא לרופאים, למורים, לסטודנטים? מי רוצה לרוץ עם ילדיו למקלטים? מי רוצה לאבד עבודה, שגרה, ביטחון, כשיש אופציה אחרת? ויש אופציה אחרת. הם מנסים להכניס אותנו לתודעה שאין ברירה. אבל יש ברירה.
אריסטו בספרו "הפוליטיקה", מספר סיפור מעניין על אופי השלטון בספרטה. הוא אומר: החוקה כולה מתמקדת רק בסוג אחד של מעלה, מעלת הלוחם, זו שמביאה ניצחון במלחמה. לכן כל עוד היו במלחמה כוחם נשמר. אבל כשכבר הגיעו לשליטה רחבה הם נפלו, כי את אומנויות השלום הם בכלל לא הכירו, ומעולם לא עסקו בשום דבר שהוא מעבר למלחמה. בהמשך אריסטו מוסיף: הכנסות המדינה מנוהלות בצורה גרועה, אין כסף בקופה, למרות שהם נאלצים לנהל מלחמות גדולות והם גם לא מוכנים לשלם מיסים. התוצאה שהמחוקק יצר היא הפוכה ממה שהיה צריך. הוא הפך את העיר לענייה ואת האזרחים לחמדנים.
זו ממשלה שיודעת לשלוח למלחמה ולפתוח במלחמות. זו המדינה הטובה בעולם בפתיחה במלחמות. הלוואי שהיא הייתה כל כך טובה בלדאוג לכל אזרחיה, לרבות המוחלשים. רבים מהאזרחים כלל אינם יכולים להגיע למקלט, כי לשליש מהאזרחים אין גישה בכלל, ובמקרה, רק במקרה, רובם ערבים. ממשלת ההפקרה יודעת זאת היטב, ובכל זאת החליטה לצאת לשתי מלחמות באיראן ולעוד אין-ספור מלחמות בשנתיים וחצי האחרונות. אבל בתקציב אין כסף להגן על האזרחים, יש רק כסף להקריב אותם.
זה תקציב אולטרה-ספרטה. בזמן שאתם מעבירים מיליארדים למה שנקרא ביטחון וכספים קואליציוניים, העסקים קורסים, הפועלים לא גומרים את החודש, משפחות נשברות, צעירים לא רואים עתיד כאן, קשישים מופקרים. והעשירים? העשירים תמיד מתעשרים, כי ככה נראית מדינת אולטרה-ספרטה. זה לא רק סדר עדיפויות מעוות. זה תקציב של גזל, כספים קואליציוניים למקורבים, בזמן שהציבור כולו נאבק לשרוד.
כל מי שיודע היסטוריה, יודע: כל מי שבונה את עתידו רק על חרב, קורס, מתרסק, מתמוטט. אי-אפשר לבנות עתיד בטוח לאזרחי המדינה – יהודים וערבים כאחד – על החרב. זהו תקציב שאומר לאזרחים: תחיו על החרב, תמותו על החרב. אבל על חרב אי-אפשר לחיות, ולכן זה לא תקציב של חיים, זה תקציב של מוות, זה תקציב של אולטרה ספרטה.
אני אמרתי שיש ברירה. אני פונה לאזרחי המדינה. אני בטוח שיש רוב מוצק גדול מאזרחי המדינה שרוצה לחיות חיים נורמליים, שרוצה לחיות בביטחון, במצב כלכלי יציב ולהיות לגיטימי. טבעי מאוד. אני בטוח שיש רוב כאלה, ואני אומר לציבור, לרוב הזה, שיש אופציה כזו. בוודאי שיש אופציה כזו.
יש דבר שמנסים לכסות עליו, מנסים שאתם האזרחים לא תראו אותו. בשנת 2002 הייתה יוזמה ערבית של כל מדינות ערב, אבל כל מדינות ערב, שאומצה על ידי הליגה האסלאמית, כלומר כל המדינות האסלאמיות, שאומרת למדינת ישראל: שלום בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל, מדינה לצד מדינה, ושלום ונורמליזציה עם כל מדינות ערב ועם כל המדינות האסלאמיות.
יש אופציה לחיות בביטחון, לחיות ביציבות כלכלית, ובעיקר לעשות צדק. כן, אזרחי המדינה שרואים אותי מעבר למסך הטלוויזיה, חשוב לי לדבר אליכם אתם. יש אופציה כזו, לחיות בשלום, בביטחון, ביציבות כלכלית, להיות לגיטימיים. אנחנו מציעים את האופציה הזו, שעושה צדק לכולם. יהודים מממשים את זכותם להגדרה עצמית, ואני מכיר בכך, והפלסטינים מממשים את זכותם להגדרה עצמית. עושים הסדרי ביטחון, כל מה שצריך בשביל ששתי המדינות יחיו בשלום ביחד.
במקום להעביר את כל המיליארדים, כל המיליארדים, למה שנקרא ביטחון – 142 מיליארד שקלים למה שנקרא ביטחון. במקום שהמיליארדים הללו יגיעו אליכם, אתם ישירות; יגיעו לשלטון מקומי, יגיעו לבריאות, יגיעו לחינוך, יגיעו לרווחה, יגיעו לספורט, יגיעו לזמן פנאי, לכל מה שצריך אזרח, ובעיקר – כן, בעיקר – לעשות צדק.
למה אני אומר צדק? כי חברים וחברות, במולדת הזו – רצינו, לא רצינו, אהבנו, לא אהבנו – יש שני עמים. כתוצאה מהתפתחות היסטורית, יש פה שני עמים. צריך להגיע למשוואה, שמכבדת את הזכויות הלאומיות של שני העמים. אין דרך אחרת. השקרנים אומרים, שרוצים שהעם האיראני ישתחרר. כמה צבועים, כמה שקרנים. אז תשחררו את העם הפלסטיני, בשביל להרגיש שיש בכם טיפת מוסר, טיפת מוסר. הינה, העם הפלסטיני, תשחררו אותו. יא שקרנים, כל כך שקרנים. אתם, באמת מעניין אתכם העם האיראני? מה, בכל מדינות המפרץ יש דמוקרטיה? אבל שם אין לכם בעיה. יש לכם בעיה רק באיראן. בגלל העם? חשוב לכם באמת העם? ומי הדמוקרטים שרוצים לשחרר את העם האיראני? נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' ודונלד טראמפ? על מי אתם משקרים? על מי אתם משקרים? על מי?
אני חושב, שאם הסכמי אוסלו היו האירוע המכונן עבור השמאל, ואחרי זה השמאל נחלש, והימין בנה נרטיב, שהשלום לא הביא ביטחון, הביא אוטובוסים מתפוצצים, האירוע המכונן עבור הימין הישראלי, זה 7 באוקטובר והמלחמה הזו. אחריה אנחנו נעמוד בפני הימין, ונגיד להם, שהכוח לא הביא ביטחון ולא הביא שלום. נגיד להם: ממשלת ימין על מלא. ממשלת החלומות של הפשיסטים. נגיד להם, 7 באוקטובר נתן גושפנקה להיכנס לעזה. בוודאי לא מוסרית, בגלל שהכניסה הייתה נגד אזרחים ונגד ילדים – 20,000 ילדים, 20,000. 20,000 ילדים נהרגו, 20,000. 20,000 ילדים. וגם נשיא ארצות הברית נתן גושפנקה לטרנספר. מתי זה קרה?
גם המלחמה הארוכה והאינטנסיבית ביותר, וגם 90% מהאזרחים היהודים תמכו במלחמה בשנה הראשונה. עם כל התנאים הללו, נשאר בין הים לנהר 7.5 מיליון פלסטינים ו-7.5 מיליון יהודים. מה אפשר לעשות עכשיו? זה הזמן לתקוף את האידיאולוגיה של הימין, את האידיאולוגיה שמסרבת לשלום. זה הזמן לתקוף אותה.
לכן הזמן הקרוב הבא, העתידי יהיה הזמן שלנו, שנציע אלטרנטיבה. אלטרנטיבה של חיים ולא של מוות, כמו שהממשלה הזו מציעה, אלא אלטרנטיבה של חיים, אלטרנטיבה של שלום, של ביטחון אמיתי, של שגשוג כלכלי, ובעיקר עשיית צדק שתיטיב עם כל האזרחים משני העמים.
למה אני אומר שהיא מיטיבה עם שני העמים? בוודאי שהיא תטיב עם הפלסטינים בצורה ישירה, אבל מה זאת אומרת להיות חלק מקבוצה כובשת; חלק מקבוצה שמנהלת משטר צבאי; חלק מקבוצה שמונעת זכויות של עם, מה זאת אומרת? אני לא רק מדבר על ביטחון ופגיעה בביטחון, פגיעה בכלכלה, אלא מהמקום המוסרי.
לכן צריך לשחרר את בני שני העמים מהכיבוש הארור הזה, וכן להגיע לשלום. לכן יש את היוזמה הערבית, שאומצה על ידי הפסיקה האסלאמית. יש בה הצעה, להגיע לפשרה היסטורית עם העם הפלסטיני: מדינה לצד מדינה, עם הסדרי ביטחון וכל מה שצריך, בשביל שיחיו ביחד שתי מדינות ושני עמים; שיחיו בשלום. זו האופציה הנכונה והראויה והמכבדת, ואין בלתה. ואין בלתה. אין אופציה אחרת. אנחנו ניאבק למען הדבר הנכון, ודרכנו תנצח. תודה.
1,081 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.