קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להפסיק לתת ציונים אחד לשני. בקואליציה זה ספורט קבוע, אוהבים להקניט ולומר שהנוהג של חלוקת כספים קואליציוניים מקובל מאז ומתמיד, וכולם בעצם מחלקים כספים קואליציוניים. אבל באמת מדובר בהנדסת הודעה מעוותת שהקואליציה מספרת. נכון שיש חלקים בכספים הקואליציוניים שהיה נכון לשים אותם בבסיס התקציב ולא ככספים קואליציוניים, לא לצבוע אותם כך, אבל מטעמים שמרניים של ניהול תקציב הם נותרו תחת המטרייה הזאת של כספים קואליציוניים.
אבל חשוב לי לומר לאזרחי ישראל: תקציב 2022, בזמן ממשלת לפיד-בנט, כלל רק 700 מיליון שקלים של כספים קואליציוניים – פחות ממיליארד שקלים – רק 700 מיליון שקלים של כספים קואליציוניים. ואז, הפלא ופלא, כשנבחרה קואליציית הימין המלא על מלא ב-2023, ממש בלי למצמץ, הקואליציה הזאת הקפיצה את הכספים הקואליציוניים ל-4.2 מיליארד שקלים. ב-2024, ממש בעיצומה של המלחמה – מלחמה באמת עקובה מדם, שגבתה וגובה מאיתנו מחיר מאוד מאוד כבד – הקואליציה העלתה את הכספים הקואליציוניים ל-5.5 מיליארד שקלים. וכמובן, הם ראו כמה זה טוב וכמה זה שומר על הקואליציה, אז ב-2025 זה עמד על 5.4 מיליארד, ועכשיו, ב-2026 –באמת שיא, שיא השיאים – זה נושק ל-6 מיליארד.
מה אגיד? אבדה הבושה. כמקובל בקואליציה – מהמקפצה. אבל לא מהמקפצה בבריכה ולא מהמקפצה הנמוכה, אלא מהמקפצה האולימפית הכי גבוהה. והכספים הקואליציוניים הם רק חלק ממנגנון משומן של הזרמת כספים למגזרים ולמנגנונים מקורבים. הקואליציה הזאת הלבינה גם מיליארדים בתקציב הרגיל, לצד הטבות מס והשוואת תנאי המורים החרדים לתנאי אופק חדש, למרות שההשכלה לא מלאה; כמובן, מימון מוסדות תורניים, החטיבה להתיישבות ומרכיבי ביטחון וסיוע – אבל ביהודה ושומרון; מענקים ביטחוניים לרשויות – ביהודה ושומרון; תמיכה בתרבות יהודית חרדית; תקצוב שעות תמרוץ וטיפוח – איפה? במוסדות הפטור בחינוך החרדי; כמובן שצריך את חיזוק הזהות היהודית ומרכיבי בטיחות – איפה? בהתיישבות הצעירה בשטחים; הגברת הסבסוד לצהרונים – איפה? במוסדות המוכר ושאינו רשמי, וסבסוד הפטור של החינוך החרדי; עמותות לתרבות יהודית, לגרעינים משימתיים, בית ספר של החופש הגדול – אבל איפה? במוסדות הפטור. ככה מלבינים מיליארדים על חשבוננו. בסך הכול 7 מיליארד שקלים הטבות למגזרים מקורבים.
חלק ניכר מהכספים האלה מוזרם דרך המשרדים הפיקטיביים – אלה שאנחנו שואלים למה אתם לא סוגרים אותם. משרד ההתיישבות, משרד המורשת והמסורת – אלה שמות גדולים למכבסות כספים לאורך כהונת הממשלה הזאת. אני לא צריכה לומר כמה משרדי ממשלה מיותרים יש. מחפשים מיליארדים גם בתקציב הזה, בתקציב 2026, אבל המכבסה הזאת היא עם מים מאוד מאוד עכורים.
אני שואלת את חברי הקואליציה: אין לכם אלוהים? איך כל זה קורה תוך כדי מלחמה מתמשכת, ועכשיו 30 ימים במלחמה עצימה יותר? ולצד הנסיקה התלולה – איך זה קורה לצד הנסיקה התלולה בתקציב הביטחון, שמאז 2023 הכפיל את עצמו בהשוואה לשנים קודמות? ובזמן שהקואליציה – מפלגות בקואליציה נהנות וחוגגות על חשבוננו, מי שמשלמים את החשבון היקר הזה הם אזרחי ישראל. מאז שקמה ממשלת הימין מלא על מלא קיצצתם מיליארדים בתקציבים חברתיים – בחינוך, בתנועות הנוער, בתנועות הנוער שהן בעצם המפקדים של העתיד, ברווחה, בבריאות, בתעסוקה, בתחבורה. קיצצתם בשנת שירות. מהו חוסן אם לא חינוך ותנועות נוער ושנת שירות? מי יהיו מפקדי העתיד אם אנחנו מקצצים להם?
אז החברה הישראלית קורסת, הקיצוצים פוגעים בכל תחומי החיים – בעיקר בתחומי החיים החברתיים – אבל מי לא מרגיש את הקיצוצים? כמובן שאם אתה נמנה עם המגזרים המקורבים, אז אותך מפנקים ונותנים עוד ועוד. האמת, באמת תקופה של ניסים. אבל לצד התקופה של הניסים למגזרים המקורבים, זו גם תקופה של מנותקים. אז עד מתי תחגגו על חשבון האזרחים שנושאים בנטל? ועוד ברוב חוצפתכם אתם מדברים כל הזמן על חוסן, דורשים מהציבור הישראלי חוסן: אסור לקטר, אסור לומר שקשה, אל תעבירו ביקורת – כי אנחנו בתקופה של ניסים. נכון, אזרחי ישראל נדרשים לחוסן, ואזרחי ישראל גם מוכיחים את החוסן הזה.
אנחנו חיים במציאות בלתי אפשרית של מלחמות, של אזעקות, ריצה למקלטים – אם יש מקלטים – ריצה למרחבים הכי מוגנים שיש, שכול – שכול שלא נגמר, 930 חללים במלחמת מאז 7 באוקטובר – קריסה כלכלית, טראומות של הנפש. ובכל זאת האזרחים בישראל מאמינים במדינה הזאת, ועדיין אנחנו מדורגים גבוה במדד האושר הבין-לאומי.
אנחנו מביאים היום – אנחנו דנים בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, ואתם מביאים היום לאישור תקציב שהוא הכול חוץ מחוסן. לא העליתם לרגע על דעתכם שהגיע הזמן לא רק לדרוש, אלא גם לתת – לתת יותר לאזרחים, לתת יותר למילואימניקים, לתת יותר לתושבי הדרום, לכל העסקים שקורסים, לכל התלמידים האבודים – דור הקורונה, 7 באוקטובר, 12 הימים, שאגת הארי, יללת הדוכיפת – אני לא יודעת עוד מה. לתת יותר לפגועי הגוף והנפש, לאקדמיה - - -
מה אתה אומר? נכון? סטרטאפ, שם טוב לפעם הבאה. זה לא הולך להיגמר, אז תהיה עוד פעם. לא העליתם לתת יותר לאקדמיה, למחקר, שהוא בעצם העתיד שלנו. אולי לתת יותר לתושבי ותושבות הצפון, שאתם משקרים להם כבר שנים, אומרים להם: בטוח לחזור, אין בעיה, מיגרנו, ניתצנו, חיסלנו. תושבי הצפון, שמתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית, אזרחים שבחודש האחרון חוו מאות אזעקות, שבאמת לא ישנים כבר 30 ימים יותר משעה-שעתיים, כמעט בלי זמן התגוננות, רבים מהם בכלל בלי מרחב מוגן. אז אתם – אתם הבטחתם לצפון שבטוח לחזור הביתה. אני זוכרת נאום של שר האוצר: תחזרו, בטוח – קורא לכולם לחזור. זה אזור שרק התחיל להשתקם, ושוב חוטף ושוב סובל.
אז הקואליציה הזאת מוכיחה שוב, ולא רק בתקציב הנוכחי, שאין עניין לתת למי שמגיע, אין עניין לתת לציבור שעובד ותורם. אין עניין אמיתי לטפל ביוקר המחיה. התקציב הוא הכול חוץ מתקציב שמטפל ביוקר המחיה. אין עניין לתת ולסייע למעמד הביניים שנושא בנטל, שמשלם את המיסים, שמשרת שוב ושוב ושוב במילואים. הבטיחו לנו 60 ימים, 70 ימים, אנשים באמת כבר – משפחות מתפרקות – לא מסוגלים יותר לשרת במילואים.
אז החלטתם במצח נחושה לשדוד את הקופה הציבורית למען שרידות הקואליציה ולמען שרידות הנאשם העומד בראשה. החלטתם לחלק על חשבון הקופה הציבורית דמי בטלה לציבור שבמקום לעבוד ולהתגייס ולעמוד בזכות עצמו, הוא מגזר שמקדש את הבערות ואת הבורות, לא לומד מקצועות ליבה. מקדש את השנור ואת התמיכות.
אז אחינו החרדים – כן, אחינו – שבמקום להבין שאנחנו במלחמת אין ברירה, מלחמה על קיומנו, במקום שהציבור החרדי ישכיל ויצטרף ללחימה במלחמת מצווה, הוא נלחם באוהלה של תורה. אז אולי חשוב וראוי ללמוד תורה, אבל לא פחות חשוב ללמוד פילוסופיה ופיזיקה, ומחשבים ומשפטים. כן, אפשר ללמוד ולעבוד. כן, אפשר ללמוד ולשרת בצבא ההגנה לישראל. צריך את זה.
אנחנו 30 ימים למלחמת איראן השנייה, 900 ימים מאז 7 באוקטובר הנורא, ואתם בלי בושה נוטלים כספי ציבור למטרות פוליטיות שלא קשורות למלחמה. כמה אפשר לצפצף על האזרחים? למה בכלל חיכיתם לדקה ה-90 ולא אישרתם את התקציב בדצמבר, בינואר, בפברואר, כמו שנדרש במדינה מתוקנת? ביום האחרון שאפשר, שנייה לפני הפגרה. אז למה אתם מחלקים כספים כגנבים בלילה? למה אתם לא סוגרים משרדים מיותרים? כמה ציני. כמה לא מוסרי. כמה מושחתים אתם יכולים להיות.
1,069 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.