קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תקציב תשיעי בשלוש שנים, תקציב תשיעי של ביזה בזמן מלחמה, תוך ניצול מלחמה, תוך ניצול מצב החירום. בואו נאמר את העובדות האלו: בשלוש שנים, 20 מיליארד שקלים הועברו לכספים קואליציוניים מגזריים ומפלים, וכ-12 מיליארד קוצצו מהשירותים החברתיים החיוניים. בתוך משבר לאומי, בתוך מצב חירום, נותנים לחברים שלהם, נותנים לקומבינות, נותנים לבריתות פוליטיות, ומקצצים בבריאות, ברווחה, בתחבורה, בתעסוקה, במיגון, למען השם. מקצצים בחיים שלנו. מקצצים.
בממשלה שלכם – תקציב תשיעי, אתם מתגאים – הכול, הכול התייקר. רק החיים פה נהיו זולים. הכול התייקר. לקחתם הכול. מבקר המדינה מראה שחסרים כ-3 מיליארד ש"ח למיגון. בין המערכה הראשונה של איראן לזאת בזזתם עוד. יכולתם למגן. אבל ראש הממשלה מסתובב לו עם מיגונית ניידת בערד, מטיף להתמגנות בזירה שבה פגע טיל איראני, ונוסע עם המיגונית. אין ניתוק כזה בעולם. אנשים קורסים, מתמרנים בין זומים, ילדים קטנים ועבודה כי אין פיצויים, ואתם בזזתם, לקחתם הכול.
ראש עיריית קריית שמונה זועק. כולנו בוכים איתו, בוכים עם העיר שלו, בוכים עם מטולה, בוכים עם הצפון, ואתם מחלקים כאן לחברים שלכם ביו"ש 400 מיליון שקלים. קיצצתם ממינהלת תקומה, מתנופה, ולקחתם ולקחתם ולקחתם, כאילו זה בנק פרטי שלכם. תדעו לכם, זה לדיראון עולם. אתם ממשלה בלי ברכה. אתם ממשלה שהביאה אלינו אסונות בקנה מידה תנ"כי: את 7 באוקטובר, כמעט שלוש שנים של מלחמה, הפיכה משטרית, ביזה. זאת ההיסטוריה של הממשלה הזאת.
אנחנו נחליף אתכם, אנחנו נשקם כאן את הכול ונתחיל להבריא – ואתם יודעים מה? לעשות את הדבר הבסיסי של להשקיע באזרחים, לתת לציבור מה שמגיע לו. בשביל זה הוא בוחר אותנו. לעזור לאנשים, לחיים עצמם. כמה פשוט, כמה הגיוני, כמה בסיסי. לא לקומבינות, לא לחברים שלכם, לא ל"שמור לי ואשמור לך", לא לשחיתות – פשוט לעזור לאזרחים שחיים כאן. הדבר הכי הגיוני שצריך לעשות במדינת ישראל, במדינה הזאת שלנו, שערבות הדדית זה הבסיס שלה.
אני רוצה להגיד כמה דברים. הרי כל מה שאתם אומרים זאת השלכה. אתם מדברים את התסכול על מה שהפכתם להיות. חצי מהנדסת התודעה שלכם היא בכלל לא החוצה, היא פנימית, על הנפש שלכם שנרקבה והתעוותה בדרך. אז אני רוצה להציג את מילון ההשלכה המלא. נתחיל בתיאוריית הבגידה מבפנים – תכלס? נכון, רק שמדובר בלשכת ראש הממשלה. אתם יודעים את זה גם. אתם גם נותנים לזה להמשיך כאשר מי שמכרו את המדינה עבור בצע כסף לקטר חוזרים לזירת הפשע. אכן, תיאוריית הבגידה מבפנים עוד חיה וקיימת.
דיפ סטייט? זה בכלל סוכנים קטרים בקודש הקודשים; זה גם המינויים הפוליטיים שלכם שמחריבים כל חלקה טובה; זאת ההשתלטות של הממשלה על הכנסת ועל הפקידות ועל שומרי הסף; זה הפרזיט ממיאמי שמכתיב מדיניות, וזאת שרה נתניהו שמראיינת מינויים רגישים. זה הדיפ-סטייט.
עוד משפט ממילון ההשלכה: ההפגנות הן תעמולה של חמאס. ובכן, זה אתם שמימנתם את חמאס. אתם הבאתם להם את הכסף, לא רק לתעמולה – לטבח. למעשה, האמירות המטורללות של השרים שלכם סיפקו תעמולה לחמאס. ההפגנות הצילו את האחים והאחיות שלנו משבי ארגון הטרור שבניתם. את זה אומרים גם החטופים והחטופות שחזרו.
עכשיו, אחד מביטויי ההשלכה הכי קיצוניים זאת התלונה של נתניהו, מר קוזאק נגזל, שלא העירו אותו, לא משכו בדש מעילו. אבל לפי דיווחים שונים, כולל של העיתונאית סמדר פרי רק מהסופ"ש האחרון עוד פעם, נתניהו קיבל אזהרה ממצרים טרם טבח 7 באוקטובר ולא טרח להתייחס אליה. זה בכלל הוא שלא העיר את מי שצריך.
עכשיו, מההשלכות הציניות ביותר שיש כאן – הניצחון המוחלט. נתניהו, שאחרי האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל מרח מלחמה ללא אסטרטגיה, בזבז קרדיט עולמי וציבורי ואפשר לחמאס לשוב לעמוד על הרגליים בעזה עם 50,000 לוחמי טרור כאשר קטר וטורקיה לצידו, מעז לדבר על ניצחון. הוא הגדיל והתחיל מלחמה עם איראן, על האירוע הגרעיני שהוא לא טיפל בו 20 שנה, שהפכה למדינת סף גרעינית תחתיו, שעכשיו הופכת למלחמת התשה. אותה איראן שרק לפני פחות משנה אמר שהיכינו בה לדורי-דורות. איזה דורי ואיזה דורות. חוזר למלחמה בלבנון, תוך הפקרת תושבי הצפון, כששוב ברור שגם פה הוא לא סיים מערכה קודמת. הוא שיקר, שיקר להם. במקום לייצר הסדר עם ממשלת לבנון, שרוצה בכך – הסדר שיחנוק את חיזבאללה ויגדע את כוחו של ארגון הטרור המתועב הזה – הוא מכניס אותנו אל הבוץ הלבנוני ללא כל אסטרטגיה מדינית עתידית. עם נתניהו, בכל תחום, אין ניצחון, בטח שלא מוחלט. יש כישלון מוחלט עטוף בהנדסת הודעה.
ובואו אני אספר לכם, כשהם שואלים "מה עשית עבור הציבור", למה הם מתכוונים? אז ככה, זאת ממשלה שמבחינתה עשייה ציבורית בלי גזירת קופון מהציבור שלא כדין היא לא עשייה. עמד פה בשבוע שעבר חיים כץ, הטיח בי שלא עשיתי כלום. בינתיים כמות ההודעות שקיבלתי מעובדי התעשייה האווירית על השחיתות שלו – מפה ועד להודעה חדשה. אבל נו בטח, אם לא לקחתי שוחד או התניתי מקום עבודה במפקד, מבחינתו, לא עשיתי כלום. בעוד הוא מחזיק ארבעה תיקים שעברו קיצוצים אגרסיביים בתקציב הזה, אחד מהם הרווחה, באותו שבוע שבו הוא אומר לי את הדברים הללו, אני השבתי לציבור בבג"ץ מיליונים רבים שנגנבו ממנו וישבתי שעות בדיוני מתווה הפיצויים לעובדים, כדי לדאוג לנשים בהריון ובחופשת לידה ולעובדים שעתיים. אבל מבחינת חיים כץ, אם אין תמורה, אז זה לא נחשב. אכן, לא עשיתי – לא עשיתי את המעשים שיוחסו לך כשר הרווחה וכיו"ר התעשייה האווירית. אני לא עושה את המעשים שאתה עושה, חיים כץ, זה נכון.
ונעבור להנדוס הישן והמוכר: מחנה של אליטה וגזענים. טוב, זאת כבר ה-בדיחה. יושב לו נתניהו, פריבילג אשכנזי ואליטה על מלא, שתיקן בשנה שעברה חלון ב-1.8 מיליון שקלים – מחיר של דירה; שמתחבא חודשים בבונקר אטומי של החבר המיליארדר שלו, כך שאם יתקפו אותנו, הוא ספציפית, שהביא עלינו סדרת אסונות בקנה מידה תנ"כי, יהיה מוגן – והוא עלק מי שנגד האליטה. אין ולא תהיה הזיה כזאת. אבל אז הם גם מדברים על גזענות. אדם שנשוי לגברת גזענית, שרה נתניהו, ומוקף בנתן אשל, זיו אגמון וטל גלבוע, פלוס אחד שידוע בגזענותו הפרטית בעצמו – אתם ה-מחנה של גזענות. ה-מחנה של הגזענות. אבל המילים שלכם ושל כל החבורה שסביבך הן כלום; המעשים שלכם הם הגזענות הקשה: מחיקת קריית שמונה, הסירוב להוסיף את אופקים למתווה הפיצויים, הנטישה של סורוקה, חיסול הדיור הציבורי, הפקרת המיגון בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. גזענות של מעשים היא הכי קשה. היא שימור הדיכוי והאי-שוויון. היא הבוז העמוק ביותר לפריפריה. נתניהו בז לפריפריה. רק תראו איך הוא פינק את החברים שלו ומגזרים שהוא לא רואה כמובנים מאליהם. הביא להם תקציבים שהיו משקמים את כל הצפון והדרום פעמיים, ועוד משאיר עודף. גזענות של מילים היא דוחה, גזענות של מעשים היא חורבן.
עכשיו, אני ראיתי קטע הזוי של חנוך מלביצקי – כן, יו"ר ועדת הכספים החשוד באונס – בפודקאסט, והוא אומר: למה צריך לימודי ליבה? הוא בכלל בעד התקצוב של מוסדות ללא ליבה. עכשיו, אתם מבינים מה זה? נוח להם, הבערות. נוח להם לשלול שוויון הזדמנויות מילדים חרדים. זה טוב להם, טוב פוליטית. טוב פוליטית לגולדקנופ ולגפני ולדרעי – טוב גם להם. בערות היא כוח עבור מי שרוצה לשמר כוח פוליטי במקום לעשות תיקון, במקום לרפא. במקום לאפשר שוויון והזדמנות שווה.
יו"ר ועדת הכספים של הכנסת נגד לימודי ליבה – אין ולא יהיה דבר מטורף כזה. מטורף לא פחות מהעובדה שיו"ר ועדה חשוד באונס. כי יו"ר ועדת הכספים נגד מנועי צמיחה, נגד יציאה של אזרחים לשוק עבודה, נגד היכולת להעניק לכל ילד וילדה אפשרות שווה בעולם הזה. הוא גם נגד זה שאזרחים יצאו לצבא. הרי לימודי ליבה בחברה החרדית יש בחינוך הממלכתי-חרדי. אבל חינוך ממלכתי הוא מסליל לפרנסה, לתעסוקה, לישראליות משותפת וגם לגיוס. הוא חלק מהאתוס המשותף שלנו. זה מפריע לחנוך. הרי איך אנחנו נעשה פה שוויון בנטל? על ידי גדיעת צינור הביזה והשוד של ההנהגה החרדית; על ידי שימור הכוח הזה שמונע שוויון; על ידי מניעת הפקרה של ילדים חרדים. זאת האמת. אבל לחנוך מלביצקי זה מפריע, כי הם רוצים שליטה אין-סופית. הם לא רוצים תיקון, הם לא באו לשרת ציבור, הם באו לשרת את עצמם. יו"ר ועדת כספים נגד לימודי ליבה – אין ולא יהיה כדבר הזה. זאת הפרת אמונים מבחינתי לומר משפט כזה, יו"ר ועדת כספים נגד מנועי צמיחה.
עכשיו, מי שחושב שאפשר לאפשר רווחה בלי כלכלה חי בסרט. הם רוצים פה מדינה של עניים. עניים בורים ומקוטבים. זה מה שהם רוצים. תנו לי לומר לכם: יכולתם להיות גם הגונים, לעשות עבור הציבור, לבנות בריתות, להשקיע בעם הזה, לצמצם פערים ואי-שוויון. גם זו דרך לכוח פוליטי – כוח שמונע מערבות הדדית וסולידריות, כוח של אהבה. כי לומר שאתה נגד לימודי ליבה זאת שנאה. לילדים שלי מגיע שוויון הזדמנויות – גם לילדים חרדים. זה הרבה מעבר למשבר השוויון בנטל, וזה הרבה מעבר למשבר העבודה. זו פשוט החובה שלנו לתת חינוך לכל ילד, לאפשר לו להגיע ולממש את הפוטנציאל שלו. יבחר לעשות זאת – מה טוב; לא יבחר – לפחות אפשרנו. אבל לא לאפשר זה פשע.
עכשיו, את סיפור ההפקרות של אזרחי ישראל, את העדפת האינטרסים המגזריים הצרים על חשבון הצרכים האמיתיים של האזרחים בתקציב הנוכחי, אפשר לראות בבירור ביחס של הממשלה לחינוך: מיליארדים של כספים קואליציוניים, של תקציבים מגזריים על חשבון כולנו, מיליארדים שהולכים בין היתר לתקציבי עתק למוסדות תורניים, לתרבות יהודית חרדית, לחיזוק הזהות היהודית במשרד ההתיישבות, לגרעינים תורניים שמקדמים החזרה בתשובה, לעמותות ימין חרד"לי שנכנסות לבתי ספר ממלכתיים כדי ללמד את הילדים שלנו איך להיות יהודים. בתורה, בספר ויקרא, כתוב: "לא תַעֲשֹׁק את רעך ולא תִגְזֹל לא תלין פְּעֻלַּת שכיר אִתְּךָ עד בֹּקֶר", אבל הם שכחו מה זה להיות יהודים מזמן, הפכו את היהדות למפעל ג'ובים וקומבינות, ואת המוסר היהודי השליכו.
אז במה עסוק שר החינוך יואב קיש? בפריימריז הבאים לרשימת הליכוד. שר שמופקד על אחד המשרדים הכי חשובים שיש עסוק בקמפיין נגד ארגון אחים לנשק בזמן שארגוני ימין דתי קיצוני נכנסים לבתי הספר באין מפריע; ברדיפת מורים ומורות שסומנו על ידי מכונת הרעל וערוץ 14; בהשתלחות בטוויטר במנהלי בתי ספר. שר החינוך שמצטלם כשהוא מחלק ספרי תנ"ך לילדים שכבר קיבלו ספרי תנ"ך רק בשביל קמפיין באינסטגרם, כאילו נגמרו הבעיות האמיתיות במערכת החינוך וכאילו הילדים שלנו הם תפאורה להצגה שלנו. אתה, יואב קיש, פועל בשירות הכוחות המשיחיים והקיצוניים, שרוצים למחוק את הערכים הדמוקרטיים והליברליים מהחינוך של הילדים שלנו, ורוצים למחוק גם את היהדות ההומניסטית החומלת והיפה שלנו. מי צריך את אבי מעוז כשיואב קיש בכבודו ובעצמו מנסה להפוך את החינוך הממלכתי לחינוך הפרטי של השלטון? ככה מקדמים הפיכה משטרית – לא רק בחקיקה נגד בג"ץ ובריסוק שומרי הסף והתקשורת החופשית, גם בשכתוב האתוס המשותף שלנו דרך כיתות הלימוד, בהפיכת ערכי היסוד שלנו, של חוק חינוך ממלכתי, לאות מתה.
ובזמן שבחינוך הממלכתי שר החינוך מפעיל משטר צנזורה פוליטי, המדינה ממשיכה לממן שתי מערכות חינוך פוליטיות אידיאולוגיות ונותנת להן יחס מועדף בתקציבים. הממשלה מעבירה עוד ועוד תקציבים לרשתות החינוך הפרטיות של המפלגות החרדיות, במקום להרחיב את החינוך הממלכתי-חרדי, שחס וחלילה גם יאפשר לילדים החרדים שוויון הזדמנויות וכלים להשתלבות בחברה הישראלית. והיא עושה את כל זה מתחת לשטיח, בתוך סעיפים ותת-סעיפים נכלוליים של תקציבי עתק שהוכנסו לתקציב הזה בזמן שהקשב הציבורי מופנה למלחמה. כמה אתם יצירתיים כשצריך למצוא דרכים-לא-דרכים להעביר כספים לחינוך להשתמטות בלי ליבה, וכמה אתם נרפים וחסרי יכולת כשצריך לקחת אחריות על הצרכים האמיתיים של מערכת החינוך.
החבאתם מיליארדי שקלים ברזרבות התקציביות כדי להעביר לצרכים מגזריים מתחת לרדאר, בלי שקיפות ובלי פיקוח. ומי הכי נפגעים מהקומבינות האלה? לא רק הילדים שלנו, גם הילדים החרדים. בדיוק בגלל זה הגשנו בשבוע שעבר מכתב מיצוי הליכים לפני עתירה לבג"ץ, יחד עם חברת הכנסת אורית פרקש הכהן ומשמר החינוך הממלכתי. תחת הממשלה הזאת, תקציב החינוך הפך למנגנון להלבנת כספים. איפה הייתה כל היצירתיות הזאת כשהיה צריך למצוא פתרון למיליון משפחות בישראל שבקושי מתפקדות בגלל הכאוס במערכת החינוך? לו רק הייתה לנו ממשלה שהייתה מסתערת באותה רמת נחישות על היערכות להפעלת מערכת החינוך בעוד מלחמה. טלטלתם את התלמידים, שבקושי חוו שנים של שגרה, השארתם את ההורים בחוסר ודאות, פרסמתם הצהרות ריקות לתקשורת בתוך מתווה בלי תוכנית רצינית, בלי היערכות מראש, בלי שותפות עם הגורמים הרלוונטיים, כולל ארגוני המורים, כדי להגיע למתווה מוסכם במקום הפארסה של הלמידה מרחוק. אבל אין היום שר חינוך בישראל. ההפקרות הזאת לא התחילה במלחמה הנוכחית מול איראן.
תארו לכם שהממשלה הייתה מסתערת על פתרון משבר המורים כמו שהיא מסתערת על ביזה תקציבית למקורבים. תארו לכם שהיא הייתה מקדישה כאלה מאמצים לשיקום החינוך לגיל הרך, לצמצום הכיתות, לשיפור הישגי תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים תוך צמצום פערים בין פריפריה למרכז, לחיזוק החינוך לדמוקרטיה ולשוויון. אבל במקום זה, על פי סיכום תקציבי הממשלה של קרן ברל כצנלסון, בשלוש השנים האחרונות הממשלה קיצצה במצטבר למעלה מ-75% מתקציב הפיקוח, הבקרה וההדרכה לחינוך מגיל לידה עד גיל שלוש, העלתה את מחיר מעונות היום המפוקחים לגיל הרך ב-15% – אלו שנתניהו הבטיח להפוך לחינוך חינם. בזמן שתלמידי ישראל לומדים בכיתות מהצפופות בעולם המערבי, הממשלה קיצצה כ-420 מיליון ש"ח מתקציב הבינוי לכיתות לימוד חדשות בשנת 2026, ועוד 70 מיליון שקלים מהאשראי הנחוץ להתחייבויות בעתיד – קיצוץ שעומד בניגוד מוחלט למסקנות ועדת שפירא, שמינה שר החינוך קיש בעצמו. הדברים האלה פשוט לא מעניינים אתכם. רק ביזה, רק השתמטות, רק הפיכה משטרית, רק לאומנות ועליונות יהודית, רק רדיפה והשתקה של הציבור הליברלי ושל האתוס שעליו נוסדה המדינה הזאת.
אנחנו נעשה הכול כדי שתקום כאן ממשלה שתבנה מחדש את מה שהרסתם: מדינה שמציבה את מערכת החינוך בראש סדר העדיפויות שלה; מדינה שמחזקת את המעמד של המורים והמורות, את השכר, את העצמאות הפדגוגית שלהם, את החופש שלהם לחנך לאור ערכי החינוך הממלכתי; מדינה שמשקיעה באופן שוויוני בחינוך הממלכתי, מחזקת את החינוך לדמוקרטיה ולערכי מגילת העצמאות. מערכת החינוך היא לא סידור להורים כדי שיוכלו ללכת לעבודה, היא העתיד והבסיס המשותף שלנו כחברה. בתקציב המדינה הזה אתם עושים למערכת החינוך מה שעשיתם לכל מדינת ישראל: מפקירים, בוזזים ומרוויחים עוד כמה חודשים בשלטון. תכף החגיגה שלכם נגמרת. עוד נבנה מחדש, התקווה תנצח. תודה רבה.
2,136 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.