תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לדברים של הרמטכ"ל אייל זמיר, דברים שהודלפו מישיבת הקבינט. זמיר התריע שהמשבר בכוח האדם – משבר שמוכר לכולנו, והוא לא חדש, הוא רק התריע; העובדה שהמחסור בלוחמים עלול להביא לפגיעה בכשירות הלוחמים בעתיד הנראה לעין – הוא לא דעה, הוא עובדה. חסרים למעלה מ-15,000 לוחמים ולוחמות, מחצית מהם בשירות קרבי.
בפיקוד העורף. גם בפיקוד העורף. הייתי ספורטאי מצטיין. עשיתי שירות מלא.
תודה. עוד קצת גובה, הייתי יותר מרוצה.
אי-אפשר.
תודה. אנחנו יודעים, לפי מה שמתפרסם, שחסרים למעלה מ-15,000 לוחמים ולוחמות, מחצית מהם בשירות קרבי, אבל לפני שאנחנו מדברים על האמירה ועל הנתונים, אנחנו שואלים את עצמנו איך יצא דבר כזה מישיבת קבינט. אנחנו צריכים לשאול, איך אמירה של רמטכ"ל מודלפת מישיבת קבינט? איך קורה מצב כזה? איך הדבר הזה של הדלפות מקבינט מדיני-ביטחוני, שהוא קודש הקודשים של מדינת ישראל בזמן מלחמה, הפך לנורמה שאנחנו מקבלים אותה? איך קורה מצב כזה שבזמן מלחמה, כשיש הדלפה, הנושא לא נחקר?
ואתם יודעים מה, עזבו את ההדלפה, עזבו את זה שיש מלחמה, עזבו את זה שהנושא לא נחקר – איך קורה מצב שחברי כנסת מהקואליציה ושרים בממשלה לא מגנים את ההדלפה, אלא משתמשים בה? האם לא היה ראוי שחברי הכנסת מהקואליציה ושרים בממשלה יבחרו שלא להתייחס להדלפה מהקבינט? אני שואל אותך, השר, אתה נמצא כאן. הרי מדובר בהדלפה. האם לא היה ראוי שבמקום להשתמש בהדלפה על הרמטכ"ל בישיבה חסויה, לא היה ראוי שתגנו את מי שהדליף? אבל אתם תוקפים את מי שלא יכול להתגונן.
יפה. מתנהג באחריות. מה שמצופה.
מעולם לא הדלפתי מהקבינט, אפילו לא מישיבת ממשלה. אפילו לא הדלפתי מישיבת ממשלה.
המצב הזה שהפך להיות ספורט לאומי, שמקבינט מלחמה, בזמן מלחמה, לא מגנים הדלפה, אלא משתמשים בה ותוקפים את הרמטכ"ל שלנו, בזמן שהוא אמור להתעסק בדברים חשובים יותר, נותן תוקף. מי שלא מגנה, נותן תוקף. מי שמשתמש באותה אמירה, נותן תוקף לדברים. והכול בשביל מה? בשביל הבייס. הכול בשביל לחזק את הפלגנות והשיסוי בחברה. הוא הופך להיות ברגע רמטכ"ל של חצי מפה פוליטית. זה מה שהם רוצים, שנדבר על החצי – "הם" ו"אנחנו". פוליטיקאים עלובים שמדליפים את הדברים מדיון חסוי לא חושבים על ביטחון ישראל – הם חושבים על הכותרות שהם יקבלו, על הלייקים שהם יקבלו ברשתות החברתיות. אבל הם תוקפים את הרמטכ"ל, וזה לא רמטכ"ל שלהם – זה רמטכ"ל שלנו, של כולנו. פוליטיקאים ממזרים חסרי כבוד, שיודעים שהרמטכ"ל לא יכול להתייחס להדלפות, כי יש לו אחריות כלפי הלוחמים והלוחמות שנלחמים בשביל המדינה, בשביל ביטחון מדינת ישראל. הם יודעים שהרמטכ"ל לא מתראיין לתקשורת, הוא לא יכול להגיב, הוא לא יכול להשיב להם, ולמרות זאת הם בוחרים להתנגח בו בזמן מלחמה. הם מרשים לעצמם לתקוף דברים שהודלפו מישיבה ביטחונית, כי הם יודעים שמי שאמור להגיב, לא מגיב. זאת פחדנות, זה חוסר אחריות, וזה חייב להיפסק.
עליבות הרוח היא לבחור שלא לגנות את עצם ההדלפה, אלא להשתמש בה כנגד אדם שעומד בראש צבא ההגנה לישראל בזמן מלחמה. אין להם בושה ואין להם אחריות. תפקידו של הרמטכ"ל הוא להניח את תמונת המצב הביטחונית המדויקת ביותר על שולחן הקבינט, וזה מה שהוא עשה. כאשר הרמטכ"ל מתריע כי המחסור הגדול בכוח אדם הוא שמוביל לשחיקה בלתי אפשרית, הוא ממלא את חובתו המוסרית והמקצועית כלפי המדינה, כלפי הלוחמים והלוחמות שנמצאים בשדה הקרב. אבל כנראה שלא כולנו חושבים אותו דבר.
כשאנחנו שומעים את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מגיב להדלפות ואומר שהאמירה שלו מחלישה את החוסן, הוא אומר מתוך ידיעה שהצד השני לא יכול להשיב, הוא לא יכול להתייחס להדלפות. להגיב, להגיב להדלפה מדיון חסוי במקום לגנות אותה ולקיים דיון מהותי בוועדת החוץ והביטחון, זה מה שהיה צריך לעשות חבר הכנסת בועז ביסמוט. במקום לגנות את דברי הרמטכ"ל על דברים שהודלפו, הוא היה צריך לקיים את ועדת החוץ והביטחון ולשאול איך דברים כאלה קורים בזמן מלחמה.
אני לא נכנס לזה.
אני הולך איתך. למי?
אני רק רוצה להזכיר שגם מהרמטכ"ל הקודם הודלפו דברים, אז אי-אפשר לחשוד ברמטכ"ל שלנו שהוא מדליף את הדברים או מי מטעמו. אני יכול לחשוד באותם אנשים שנמצאים שם בשלוש השנים האחרונות, וזה הפך לספורט לאומי להדליף מישיבות קבינט ולתקוף את מי שהודלפו הדברים שלו במקום לגנות את זה. עצם העובדה ששרים בממשלה לא מגנים הדלפה מקבינט מדיני-ביטחוני בזמן מלחמה זה חמור וזה פסול.
אתה לא חלק מהקבינט.
ועדיין זה שאתה מגנה - - -
גם אתה מגנה.
אני שמח.
זה כבר פרשנות. אבל תסכימו איתי שאם הודלף משהו מישיבת קבינט, נכון שבמקום לגנות את הרמטכ"ל שלנו, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אמור לכנס ועדה ולדון בהדלפות בקבינט המדיני-הביטחוני. זה הדבר הראשון שהייתי מצפה שיקרה, כדי לדעת מי מדליף. אי-אפשר להתרגל לעובדה הזאת שדברים מודלפים ושרים בממשלה משתמשים בהם במקום לגנות אותם. איך זה קורה שהממשלה לא מגנה את ההדלפות ולא מורה על בדיקה? במקום זה מאפשרים לתקוף את הרמטכ"ל.
והאמת צריכה להיאמר. אם הממשלה תמשיך להתחמק ולמרוח את חוק הגיוס ותמשיך לבחור לאפשר גיוס לא שוויוני, שפוטר צעירים חרדים מגיוס, אכן הצבא יקרוס לתוך עצמו. במקום לתקוף את הרמטכ"ל, אנחנו צריכים להודות לו שהוא מדבר את המציאות, את האמת שבמציאות, שהממשלה מסרבת לראות משיקולים פוליטיים.
הדברים של זמיר לא פגעו ברוח הלוחמים, חברים יקרים – להפך, הם חיזקו את רוחם. לוחם ולוחמת, לוחמים במילואים שנלחמים למעלה מ-300 ימי מילואים, מקבלים אוויר כשהם שומעים שיש מי שמדבר את התחושות ואת הדאגות שלהם. יש מי שנלחם עבורם, גם בקבינט וגם כשזה חסוי.
הדיל של פטור מגיוס של מפלגות חרדיות עם נתניהו בנה במשך שנים את הממשלה ופירק באותן השנים את החברה. הדיל של פטור מגיוס לאחינו החרדים כבר לא יכול לבנות את הממשלה הבאה. במלחמה הארוכה הזאת אנחנו רואים צעירים חרדים – גם אם מדובר בקומץ קטן, בבודדים שבחרו להתגייס ולשרת את המדינה, הם הוכיחו שאפשר ללמוד תורה ולשמור על המדינה. אפשר לעשות את זה ביחד. וזה מה שאנחנו צריכים לדרוש מכולם: גיוס לכולם, זכויות לכולם. מי שלא מתגייס לא יכול לקבל אגורה שחוקה אחת מהמדינה. תודה רבה.
927 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.