אדוני היושב-ראש, שיקלי, שמע משהו. שיקלי, שמע משהו. אני לא אקרא לך "שר". אתה קורא "קשקשן". אתה אל תקרא לי "חבר כנסת", הינה, אני מוותר.
וגם לא צריך אלוף במילואים. ככה דיברת, שמעתי אותך טוב. בוא נדבר, ואתה מבין שלא תכננתי את זה בדיוק ככה. תכננתי לדבר על מה נשתנה התקציב הזה מהתקציבים בשנים הקודמות, על ראש הממשלה. נלך, אבל בוא - - -
אבל מכיוון שאתה כאן – בדיוק, אז בוא נלך ברוח החג ונשאל, ותנסה להקשיב. ננסה לעשות את זה בשפה יפה. מה נשתנה שיקלי השר משיקלי ראש המכינה בנוף הגליל, נצרת עילית של אז? בסדר? בוא נשאל, בוא נלך. אני אתן לך דוגמה. מה היה אומר ראש מכינה על לקיחת אחריות?
לא אמרת. תכף אני אגיד לך.
אין "אמרתי ב-8". אתה עדיין שר בממשלת החורבן. לקיחת אחריות, אנחנו יודעים מה זה. אנחנו יודעים גם מה היית מלמד או מה לימדת במכינה. לקיחת אחריות של להיות שר בממשלת החורבן – מה אמרת ב-8, אתה יודע; איפה אתה יושב היום – גם אתה יודע. ואתה גם יודע מה עשית ועשיתם מאז.
הרבה חורבן הבאתם. שנייה, אמרתי, בוא נדבר.
מה היה אומר ראש מכינה בנוף הגליל, מה היה אומר ראש מכינה בנוף הגליל, כשקרה האסון הכי גדול שקרה במדינת ישראל, ועברו שלוש שנים ואין תחקיר, אין ועדת חקירה, אין כלום. יש אפס. הוא צריך ללכת להסתכל במראה. אני מכיר אותך, שיקלי, אני מכיר אותך. אני מכיר שני דברים. אני אגיד מה אני מכיר: אני יודע שאתה מצחצח שיניים כל יום, ואני גם יודע שבשירותים שלך יש מראה. תגיד, מה אתה רואה שם בלילה, לפני שאתה מצחצח שיניים? אני אגיד לך את האמת? אני פעם הדחתי מ"פ במילואים כשהייתי מח"ט צנחנים מילואים על זה ששאלתי אותו איך הוא לא רואה את מה שהוא רואה במראה בלילה?
אני שואל אותך באמת. תיקח את כל רשימת השיעורים שלך. עכשיו אתה יושב פה. אתה היית ראש מכינה, לא כמו חלק משרי הממשלה הזאת, אבל אתה יודע מה לימדת. עכשיו, שנינו יודעים – אני באתי לפוליטיקה, לקחתי כמה חברים, ואמרתי להם: תראו, אני ראיתי מה קורה לפוליטיקאים; כשנראה לכם שאני זז ממי שאתם מכירים, תרימו דגל. שיקלי, אתה לא עשית את זה. תיקח 10, 20, 30 חניכים מהמכינה שלך בנוף הגליל, מכינה מצוינת; מכירים אותה, מכיר אותה, אתה יודע, אני מכיר אותה מהיום הראשון. תשאל אותם. תבחר אתה, לא אני אבחר. תבחר אתה, ותגיד: אתם זוכרים את השיעורים שלימדנו, שלמדתם אצלי? תגידו לי עכשיו דוגרי – מה אתם חושבים עליי כשר בממשלת 7 באוקטובר מאז ועד היום?
אתה יודע מה, אני אעשה לך את זה יותר – באמת, תגיד. אני לא רוצה, אתה חבר כבר, כבר לא עשית כלום, אז תשמע. נניח שאתה שר בממשלה של בנימין נתניהו, ולפני שבוע הוא קורא לראשי המועצות בגליל לדאוג שהתושבים לא יעזבו דרומה. והוא, הילדים שלו – מערבה, לדעתי לא עשו יום אחד מילואים. הוא יכול לקרוא? אין דבר כזה שנקרא דוגמה אישית? הוא יכול להביא היום חוק רק על ימי מילואים.
תודה.
אני רק רוצה לנצל את ההפסקה הזאת שנכפתה עלינו עם האזעקה בשביל להזכיר את משה יצחק הכהן כץ, חייל בודד, שנהרג בין שישי לשבת בלבנון.
מניו הייבן – דרך אגב, שם נמצאת אוניברסיטת ייל – והוא נהרג בגדוד 890, זה גדוד שהייתי חייל בו, מ"כ, מ"מ, סמ"פ, מ"פ, באותה יחידה. אבל אני חושב שהגדולה – אנחנו לא נבין את זה אף פעם, איזה קושי זה להיות חייל בודד, אני יכול לדבר על זה הרבה ביחס לחיילים רגילים, ואיזה קושי זה להורים של חיילים בודדים, שנמצאים בניו הייבן, בקונטיקט, והבן שלהם נמצא בתוך לבנון, במלחמה שנמשכת כבר, אנחנו יודעים, הרבה מאוד חודשים, תקופות שלא היו בעבר.
אחרי שעשינו את ההפסקה הזאת, שיקלי, אני מקווה שגם אתה לקחת את הזמן הזה לנסות לענות – לא לי, לך – על השאלות של מה נשתנה שיקלי השר משיקלי ראש המכינה. ואני אזכיר שאני הצעתי לך לקחת עשרה בוגרים שלך, שאתה תבחר, בוגר מכל שנה, ולהכניס אותם לחדר. נראה אותך גבר, שואל אותם: מה אתם אומרים, איך אני נראה לכם היום ביחס למה שלימדתי אתכם, ביחס לערכים שאמרתי לכם, ביחס למה זה אחריות כשאני עדיין שר בממשלת החורבן, בלי תחקיר? מה זה אחריות, כשראש הממשלה שאני עובד אצלו, מדבר לתושבי הצפון ואומר למנהיגים: תדאגו שלא יעזבו את קו האש, והילדים שלו רחוק, רחוק, רחוק, רחוק מקו האש, ורחוק, רחוק, רחוק מלעשות אפילו יום אחד מילואים.
מה נשתנה? שגם אתה יודע, בטח שומע מחברים שלך, מהשכנים שלך, על ימי המילואים, על קריסת המשפחות שלהם, והולך להעביר חוק השתמטות. אני רק אגיד לך דבר אחד, קח את הדבר הכי פשוט. אמרתם שאם הוא יעבור, 8,500 יתגייסו וזה יעזור. ואמרתם שלא נוגעים באלה שלומדים. זאת אומרת, יש 8,500 שלא לומדים. אנחנו יודעים שיש עשרות אלפים, אבל נגיד 8,500 שלא לומדים, מקובל על כולם. אם היינו מעבירים את החוק לפני חצי שנה, הם כבר היו מתגייסים. שיקלי, למה הם לא מתגייסים, אם הם לא לומדים? למה אתם נותנים יד? למה אתה תעביר הלילה מאות מיליונים, למוסדות שלהם שמחנכים אותם לא לשרת. אתה מממן את זה, שיקלי. זה לא מכינה בנוף הגליל, שמחנכים אותם ללכת לצבא. אתה יודע, אתה יודע, ש-90% לפחות, לא רוצה להגיד 95%, מהמוסדות שאתה מעביר להם כסף הלילה, כשאתה תרים את היד בעד, מחנכים את התלמידים שלהם – לא משנה אם בני 16, 17, 18, 19 – לעשות הכול שלא להתגייס. אני לא אומר "נמות ולא נתגייס", אולי לא אומרים להם: תמותו ולא תתגייסו, אבל אומרים להם, אל תתגייסו. והחברים שלך, אלה שעשו הרבה ימי מילואים, אלה שאולי עוד נשארו במילואים, מגולני, המשפחות שלהם מתפרקות. מה תגיד בלילה כשתצחצח שיניים – דיברנו על זה – למראה?
אני אגיד לך את הבעיה. אתה שואל באמת?
שני דברים. שיקלי, כמה זמן אתה שר?
להגיד לך כמה זמן היינו בממשלה? שנה ושמונה חודשים. אתה יודע מה עשיתי?
אני אגיד לך מה הבעיה שלי עם הממשלה. אתה יודע מה הייתה הבעיה שלי? הוא, שנבחר אצל בנט, דאג לתפקיד שלו עכשיו, אז לא יכולתי לעשות.
שמעת מה עשיתי, שיקלי? מכרת את נשמתך לשטן.
זה שקר. זה שקר. אתה גם שקרן. תדע, בחיים לא מכרתי בית למי שלא עשה צבא, שמעת?
שמעת? תשמע עוד פעם. אתה גם שקרן. אני יכול להגיד לך: אתה משקר, כשהייתי מפקד בה"ד 1 ככה אמרתי למי שנתפס בשקר, אבל אתה שקרן. מכרתי ליהודי שעשה צבא. שמעת מה אמרתי לך, שמעת? הגיע הזמן שתדע. תבקש סליחה. זה מה שיש לך להגיד על כל מה שאמרתי לך? שאלת אותי מה עשיתי בממשלה. אמרתי: אני רציתי לגייס חרדים, אתה מכרת את נשמתך לשטן כדי שתהיה שר, כדי שתהיה שר.
שיקלי, נכון שאתה מצטער ששאלת אותי את זה? אני יודע כמה אתה מצטער.
אני יודע כמה אתה מצטער, אני יודע. כשאני רציתי להעביר גיוס חרדים והיו 61, שיקלי וסילמן עשו הסכם כדי שיהיו שרים והם לא יצביעו עם הממשלה ההיא. אדוני, תודה רבה.
1,087 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.