הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026

25.

רק נראה שהשעון עובד, כי בפעם שעברה היו תקלות.

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בפתח ההצבעות על תקציב המדינה לשנת 2026, תקציב רביעי ואחרון של הממשלה הזו, תקציב בימים של מלחמה, תקציב שהיה צריך ויכול היה להביא בשורה, כן, בשורה – הייתה פה הזדמנות גדולה להראות מנהיגות לעם שמקריב הכול ומשלם מחיר כבד בימים קשים ותקופה ארוכה. אבל לצערי אין בו בשורה, יש בו אכזבה.

ראשית כול, לידתו, הכנתו וההצבעה היום על התקציב הזה מבטאות, במקום ידיים בטוחות על ההגה, חוסר מנהיגות. התקציב הזה יעלה להצבעה הלילה, בשעות הקטנות של הלילה, לאחר שאנחנו, חברי ועדת הכספים, ניהלנו מרתון ארוך של דיונים על התקציב הזה בבהילות ובחיפזון. למה בבהילות, אתם שואלים? כי קודם כול, הכנסת הזאת הגישה את התקציב הזה ברשלנות בניגוד לחוק, באיחור מחפיר של מעל שלושה חודשים בימים של מלחמה – רק בגלל שיקולים פוליטיים; התקציב התעכב והתעכב פעם אחרי פעם לא כי הפקידים המקצועיים לא הכינו אותו במועד, אלא בגלל הממשלה הזאת. מדינה שלמה התנהלה בתקציב המשכי חנוק של 1:12 מדי חודש מאז ינואר, באופן שחנק את המשרדים, באופן שחנק את מערכת הביטחון, ולמה? כי התקציב התעכב עד שיהיה חוק פטור מגיוס לדרישת המפלגות החרדיות. וכל אחד מכם בקואליציה הזאת שיתף עם זה פעולה בימים של מלחמה.

אנו נצביע הלילה על תקציב מחורר, מדולל, כמעט בלי רפורמות אמיתיות. בגלל שהוא עוכב ונדחה פעם אחר פעם בהבטחה למפלגות החרדיות, לכן כל כך הרבה דברים הוסרו ממנו, כי לא נשאר זמן. על הדרך הצלחתם לדחות ולדחות ולדחות את חוק השוויון בנטל ואת העזרה לחיילים שלנו – ממש שאפו, כל הכבוד. הצלחתם במשימה העליונה שלכם להאריך את חיי הממשלה באמצעות דחיית התקציב, וכל הזמן הזה לרצות את המפלגות החרדיות ולומר להן: אל תדאגו, אנחנו איתכם, אנחנו ממסמסים את הרחבת הגיוס, את העזרה לחיילים שלנו, והינה, אנחנו דוחים את התקציב כמו שביקשתם. עד לרגע בשבוע שעבר שהרמטכ"ל שלנו מרים עשרה דגלים אדומים ואומר בישיבת הקבינט האחרונה שאם לא יוסיפו בדחיפות מעל 10,000 לוחמים, הצבא שלנו, צבא העם, יקרוס לתוך עצמו. תגידו, נגד מי אתם נלחמים?

היה לי חשוב מאוד להתחיל בנקודה הזאת דווקא ביום שבו אנחנו נצביע על התקציב; כי אני לא אתן לכם להשכיח את הסוגיה העיקרית שעומדת בבסיס הכישלון בתקציב הזה. 160,000 איש מגויסים למילואים, היועץ שלי צחי בסבב חמישי, מי לא מכיר בן של חברים שרק התגייס וכבר למוחרת מקצרים את הלו"זים של ההכשרה שלו כלוחם כדי שכמה שיותר מהר הם ייכנסו ללחימה כי אין כוח אדם? חלק כבר בעזה, חלק בלבנון, חלק, כמו הבת שלי, סוגרים כבר ארבע שבתות רצוף, לא יודעים כבר איזה מספר, בצבא, כי אין מי שייתן להם יד ויחליף אותם, גם לא את הסדירים. עסקים של מילואימניקים קורסים, הרבה מילואימניקים מתגרשים, ומזכיר הממשלה הזאת – מה הוא עושה בשם ראש הממשלה? מגיש מכתב לבג"ץ, שבו הוא מבקש מבג"ץ: אל תדרשו עכשיו מהממשלה להגיש עמדה לבג"ץ מה אנחנו עושים כדי להגביר את הגיוס. זה לא מתאים בימים של מלחמה. אמיתי, זה מה שהממשלה והקואליציה המופקרת הזאת עושים.

אז לפני כל דבר אחר אני פה כדי להזכיר לכולם, בפתח ההצבעות על התקציב, את הנקודה הזאת, שתהיה אות קין על מצחו של כל אחד מכם בקואליציה הזאת. כי לא רק שמשכתם ודחיתם את סוגיית השוויון בנטל, ודחיתם התקציב בשבילה – לא טיפלתם בנושא הזה, בתקציב, שהוא כמעט באמת אחד הנושאים העיקריים שיכולתם לעשות כדי לתת עתיד ואופק אמיתי של שינוי לכלכלה הישראלית; אוויר לכלכלת ישראל בשנים הקרובות, אוויר לישראלים שעובדים ומשרתים, בשורה לטאלנטים שעוזבים את הארץ כי הם לא רואים איך זה מתכנס, המודל הזה, של חלק "נמות ולא נתגייס" וחלק משרתים ומממנים. והתקציב הזה היום, לא רק שהוא לא מטפל בסוגיה הזאת, שרק האובדן שלה למשק הוא כל שנה 9 מיליארד שקלים, בלי קשר לכל העלויות של המימון, שנדבר על זה, של ההשתמטות – הוא גם באמת מתמרץ את מי שאומר, "נמות ולא נתגייס" בעקיפין, במרמה, בהסתרה, בהיקפים שלא ידענו כמותם. בכספי המיסים שלנו ביזה בימים של מלחמה, והדבר הזה יהיה אות קין על מצחה של הממשלה הזו.

ועכשיו, בואו נדבר על הפרטים. בגלל האיחור הגדול שבו הוגש התקציב, בגלל הפוליטיקה, אין בו כמעט שום רפורמה משמעותית. בגלל הפוליטיקה, כמעט 60%–70% מהפרקים שלו פשוט פוצלו, בגלל חוות הדעת המשפטיות של הכנסת כי אין זמן נאות לדון בדברים; ובגלל הפוליטיקה גם אין בו שום דוגמה אישית, פשוט בזזו והעמיקו את החוב. כמו משפחה שהיא בדרך לפשיטת רגל, כי זה הכי קל. זה תקציב שבמקום מנועי צמיחה מקדם מנועי קריסה; תקציב שבמקום חזון של חוק גיוס ושירות לאומי ראוי קיבלנו בו עידוד למי שמשתמט.

יעד הגירעון, שאמור היה לראשונה לרדת ולאותת לשווקים על אחריות פיסקלית, זינק מ-3.9% ל-4.9% אחרי המס על הבנקים, הדיל עם הבנקים, יש לומר; חברת הדירוג פיץ' לא מאוד מתרשמת. אחרי שהיא פרסמה תחזית שלילית, היא אמרה, אני לא מאמינה לממשלה הזאת, הגירעון יהיה 5.7%. התרגלנו, אבל זה לא היה תמיד ככה שחברות דירוג פשוט לא מקבלות את ההערכות של הממשלה הזאת, וגם את ההתנהלות הכלכלית שלה כבר רואים כפוליטיקה.

מסגרת ההוצאות של ישראל העמיקה בעוד 39 מיליארד שקלים; מצבת החובות זינקה בעוד 24 מיליארד שקלים רק בגלל דרדור הגירעון. בסך הכול בשנה הזאת – בעוד 110 מיליארד שקלים. רק התוספת של החובות, בקטנה, תהיה עוד 1.2 מיליארד בשנה – תשלום של תוספת ריבית על פני מאות מיליוני שקלים ומיליארדי שקלים.

ישראל דוהרת ליחס חוב–תוצר מאוד מדאיג של כ-70%. זה אחרי שאנשי אגף תקציבים אמרו לי: אל תדאגי, זה לא יקרה, אנחנו כל כך בטווח משם; נכין תוכנית, נחזור לשר, נקצץ בדלתא, נקצץ בפוליטי. ואז חזרו אלינו נכלמים ואמרו: את צודקת, טעינו, אנחנו דוהרים לשם. אפס קיצוצים בכספים הפוליטיים פעם רביעית, שיא של כל הזמנים. וזה רק מה שגילינו, בין 6 ל-7 מיליארד שקלים בניגוד לחוק. אחוז הצמיחה כבר לא ברור.

ולמה זו החמצה גדולה? אני רוצה להסביר. ישראל במלחמה כבר שלוש שנים. אנחנו במצב מיוחד. חברות הדירוג סלחו לנו פעם אחר פעם על העמקת הגירעון, קיבלו בהבנה שישראל בהוצאה תקציבית חריגה, ולכן אין ברירה, מעמיקים כל פעם את הגירעון, אבל הפירות יבואו בדמות של ניצחון, של מזרח תיכון חדש וכו'; הם ציפו לממשלה ראויה, שתנצל את זה להוצאות חכמות וגדולות מכספי המיסים שלנו, כספים שיניבו פרי לעתיד הכלכלה; לא סתם הוצאות – הוצאות שהן השקעות. הייתה פה הזדמנות, אם כבר מעמיקים את הבור, לשים את הכסף בכספים טובים, חכמים. אם כבר יש ברוך ויש בור ויש חובות, שזה יחזור אלינו כפליים; או למשל לקצץ ולהדק, להסיט כסף רק ללוחמים, רק למלחמה, כמו ששר האוצר הבטיח בחודש היחיד שבו הממשלה הזאת חזרה בתשובה אחרי 7 באוקטובר, ואמר, אני עוצר הכול – רק מה שרלוונטי למלחמה וללוחמים.

אבל מאז שכחו את זה. ואם כבר ממילא מעמיקים את הגירעון, אז במקום בשביל כספים קואליציוניים והטבות מס מגזריות יכלו בכסף הזה לעשות הרבה דברים טובים שאני אדבר עליהם. ומה עשינו? מה עושה הממשלה בתקציב הזה? לא ניצלה את ההזדמנות הזאת לשום דבר טוב. לקחו את הכסף שלנו, הישראלים, ופשוט לקחו שיא של כספים פוליטיים ושרפו אותו לעוד חוב בלי בשורות, בלי חוכמה, בלי מקצועיות – העיקר הבייס והפוליטיקה.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו הישראלים נצא מהמלחמה הזאת עניים יותר, עם מעמד ביניים כפוף יותר, עם עסקים קטנים קורסים יותר; נשלם יותר מיסים במשך כל העשור הבא, עם תקציב ביטחון עצום שלא הולך להשתנות לשנים ארוכות ואל מול הוצאות גדולות, כשלקחו את הכסף שלנו והשתמשו בו לכל מה שלא נכון. במקום לתת כסף לסורוקה, למכון ויצמן, לתוכנית של השבת המוחות שבורחים מישראל, לייצר תנופה של פרויקטי תשתית על בסיס הסכמי אברהם, שיכלו והיו צריכים להתרחש הרבה קודם; במקום למגן 4,700 דירות בקריית שמונה בכל הזמן הזה שהיה לכם, על חשבון המדינה, בתשתיות טכנולוגיות, בתחבורה, בחינוך – בלימודי ליבה, לדאוג לעסקים הקטנים; במקום לסיים את חוק השוויון בנטל שעולה למשק בהפסד של לפחות 9 מיליארד שקל בשנה רק עלות עקיפה – שברתם שיא אחרי שיא של כספים קואליציוניים, פי שבעה מממשלת השינוי, ממשלת בנט, שהייתי בה שרה, שאצלה אפילו לא הייתה מלחמה.

מה יכולנו לעשות בכסף הזה? 4 מיליארד שקלים למיגון אזרחי – כסף שחסר; 1.4 מיליארד שקלים לחינוך לגיל הרך – כסף שחסר; 700 מיליון שקלים למערך בריאות הנפש – אנחנו פוגשים משבר לאומי בבריאות הנפש; 1 מיליארד שקלים למכון ויצמן בגין עם כלביא, שעדיין לא התקבל. הדברים האלו לא נעשו, ובמקום זה קיבלנו חוסר מנהיגות. ואני שואלת, איפה המנהיגות? איפה ממשלות ישראל שידעו לקחת משברים ולרתום אותם להזדמנויות? בשנות השמונים ניצבנו מול משבר כלכלי ואינפלציה אדירה, חברו יחד קואליציה ואופוזיציה, הביאו תוכנית עיצוב, החזירו את ישראל למסלול; בשנות התשעים, כשהביאו מיליון עולים חסרי כול, מדינת ישראל יזמה, פעלה, בנתה, לא רק דיברה ודיברה ודיברה, ועוד יו"ר חדש למינהלת ועוד מינהלת ועוד החלטות ממשלה, והכסף לא עובר בפועל; בתחילת שנות האלפיים, גם אז ישראל עמדה על פרשת דרכים, והיה אומץ מנהיגותי לקצץ בכספים מגזריים, לקבל החלטות קשות ולבנות את הבסיס לפריחה הכלכלית שתבוא אחר כך.

והיום דואגים רק לדבר אחד – לשמור על הממשלה. בזמן שחיילינו נלחמים ומותשים מתוך תחושת אחריות ומנהיגות, הם מביטים למעלה ורואים חוסר מנהיגות. נגיד בנק ישראל הזהיר: צריך להפחית את הכספים הקואליציוניים, צריך לעצור כספים למוסדות שלא מלמדים ליבה, גם ככה נצטרך להעלות מיסים החל משנה הבאה, ועוד ועוד גזרות. אבל למי אכפת? הוא אפילו לא מוזמן לישיבות הממשלה.

ובכן, התקציב הזה מצטיין בדבר אחד עיקרי – כספים פוליטיים בסכומי שיא; ובדיונים שהיו בוועדת הכספים נדהמנו מהיקף הכספים בתקציב האחרון של הממשלה הזאת, מתחכום השיטות כדי להבריח אותו לפני הבחירות. נכון להיום אנחנו מדברים על מעל 7 מיליארד, אבל זה רק מה שגילינו באופוזיציה. באמת צריך לומר פה, ואני רוצה לומר גם תודה לחבריי בוועדת הכספים: היינו אופוזיציה לוחמת. כמעט כל הדברים שיצאו החוצה וניסו להסתיר היו תוצר של עבודה בלתי מתפשרת שלנו לילות ארוכים.

עכשיו בואו נדבר על איך הממשלה הזו בימים של מלחמה עבדה בדבר אחד – כמה שיותר כסף קואליציוני. היא עשתה את זה בשיטות מאוד מאוד יצירתיות: פעם אחת מסלולים ירוקים – יש לך הרבה מאוד כסף שממתין לשימוש, והם יצרו איזה כלל מול הדרג הפקידותי המותש – מה שהיה בשנה שעברה פוליטי, קודם כול יעבור ישר. מצאנו את עצמנו יושבים עם חוות דעת משפטיות מלפני 15 שנה – סתם, משנת 2023 – כשבעצם עדיין לא.

אז באמת, מה היו המסלולים שבהם השתמשנו בכסף פוליטי? במסלולים ירוקים, במאות מיליונים שממתינים לשימוש בניגוד לחוק הגיוס או החובה ללימודי ליבה; בקופסאות ששמו בצד, שכותבים עליהן שעדיין לא נקבע השימוש שלהן; בהסרת מנגנוני פיקוח ממשלתי לאן הולך הכסף; ובשימושים כפולים ומכופלים; ולקינוח, בהטבות מס מגזריות. לא קוראים לזה כסף פוליטי, אבל זה פוליטיקה מלא מלא בימים של מלחמה.

נפרט: מסלול ירוק – מעל 51% מהכספים הפוליטיים למפלגות החרדיות לא נבדקו משפטית מחדש בתקציב הזה. 1.2 מיליארד שקלים לחרדים עברו בלי בדיקה חדשה. אין שינוי נסיבות, אמרו לנו. זה מסלול ירוק כמו בשנה שעברה. אין שינוי נסיבות? שאלנו; אתם רציניים? אנחנו באמצע מלחמה עצימה, שאנחנו לא יודעים לאן תוביל. אנחנו בתהליך מול בג"ץ שעוצר כספים שבאים לעקוף חוק השתמטות. כלום. 2. הסתרת חלק מהכסף בבסיס התקציב. אלו גם כספים פוליטיים שפשוט הוחבאו בתוך התקציב: 147 מיליון שקל למשרד של סטרוק; מאות מיליונים רבים למשרד החינוך בגין החינוך החרדי – כסף פוליטי שלא נספור אותו, כי הוא יעני בסיס. 3. סתם קופסאות כסף בצד, ככה, שיהיה. יש בשפע, למה לא? למשל, קופסה שמצאנו היא של 721 מיליון שקלים מכספי המיסים שלנו, והיא הושמה בצד לכספים פוליטיים ספייר. וככה כתוב בהחלטת הממשלה: עד שייקבעו השימושים שלהם. תגידו לי, אתם רציניים? קחו את זה למערך בריאות הנפש או שתצמצמו את הגירעון.

וכפילויות במימון. בדיוני ועדת הכספים גיליתי שיש היום שולחן עגול בממשלה שיושבים בו שמונה – תקשיבו לי טוב – שמונה משרדי ממשלה, שדנים ביניהם איך לחלק את האחריות, את התפקידים, את המשימות על תקציבים כפולים – על מה? תרבות יהודית, זהות יהודית, תרבות תורנית, זהות תורנית – אף אחד לא מצליח להסביר מה ההבדל. וגם מנכ"ל משרד ההתיישבות אמר בעצמו, זה באמת היה צריך להיות במשרד אחד. ולמה זה ככה מפוצל? פשוט – כדי שאי-אפשר יהיה לעקוב אחרי זה, וכדי שיהיה פי שמונה ממה שצריך.

הלאה, שיטה נוספת שמצאנו: כסף לא חוקי בניגוד לחוק הגיוס שפשוט שמים אותו בצד עד שאפשר יהיה להפשיר אותו, עד שהפריץ ימות; עד שתושלם הרפורמה המשפטית שתאפשר לעבוד בצפצוף על החוק; עד שיגמרו להרוס את השופטים, שלא יהיה אף אחד שיעמוד מולם, ופשוט יוכלו להפשיר את הכסף.

כן גילינו שבעצם אחרי שבשנה שעברה שמו לצרכים הללו 700 מיליון שקלים, קצבאות לאברכים שאסור היה לשלם בגין השתמטות, ואז פשוט לא הצליחו להעביר את זה, השנה שמו 600 מיליון שקלים בצד לאופק חדש, כסף לחינוך חרדי בניגוד לחוק שדורש ללמד ליבה – אנגלית ומתמטיקה. אז שמים את זה בצד. לא מקטינים את הגירעון, לא עוזרים בו לציבור.

ועכשיו, נדבר על השיטה. הממשלה הזו יצרה שיטה שמחלישה את הפקידות מהיכולת לפקח על הכסף ומכניסה את כולנו להיריון מראש. מה זאת אומרת? על מה אני מספרת לכם? קודם מעבירים החלטת ממשלה עם סכומים עצומים בסעיפי רזרבה, בסעיפים שייקבעו שימושים מראש, בכל מיני מסלולים ירוקים; ובעצם אחרי זה, במהלך שנת התקציב, עושים טפטוף ועוד טפטוף ועוד טפטוף של הכסף ועוד כסף מסעיפי הרזרבה המפלצתיים, מכל מיני מקומות עלומים, ככה שאף אחד כבר לא יודע איך כל המשרדים המיותרים האלו מתחילים את התקציב, ואיך הם גומרים; איך הכספים הפוליטיים לחרדים מתחילים ובכמה הם נגמרים. אפס שקיפות, צונמי של העברות.

במקום שהתקציב יגיע מראש, כמו שהיינו עושים בממשלות נורמליות, יושבת ממשלה, רבה עם כולם, רבה עם הפקידים; שר האוצר עובד, מכינים תקציב, יושבים עם אגף תקציבים, ואומרים ככה וככה לכסף פוליטי; עוברים ייעוץ משפטי, מכינים את הכול, והכול עולה לממשלה בפעם אחת, חוץ ממקרים מאוד חריגים עם חוות דעת מה כן, מה לא. פה עובדים הפוך: קודם מחליטים על הכסף הפוליטי, ואחרי זה לוחצים על הדרג הזה להתחיל לשחרר ולחשוב – כמה שיותר לשחרר מהרזרבה, מה שמשוחרר לא יוחזר, תעשו לנו מסלול ירוק, תחזירו לנו עוד, לא יהיה לכם תקציב אם לא תשחררו, ועוד ועוד.

המקרה של המשרד של סטרוק, המסורת והמורשת הציגו לנו את התמונה הזאת לאור שאלות שלנו בוועדת הכספים. אני ביקשתי וקיבלתי טבלה מאגף תקציבים: תגידו לי, אני כבר לא יודעת כלום – בכמה התחילה סטרוק ב-2022, בכמה היא סיימה; בכמה היא התחילה ב-2024, בכמה היא סיימה; בכמה היא התחילה ב-2025, בכמה היא סיימה. והמספרים הממו גם אותם. בשנת 2022–2023, שנת המלחמה הכי עצימה בעזה, סיפרו לנו שהמשרד הזה מתחיל ב-133 מיליון שקל – קיצצו בגלל המלחמה. בכמה הוא נגמר, אתם שואלים אותי? מעל ל-757 מיליון שקל. נציג אגף תקציבים אמר לי: אני בשוק. בימים של מלחמה לא קלטתי שאחרי כל ההעברות זה הסכום. השנה שעברה התחילה ב-400 – שימו לב גם לקפיצה של הבסיס, כבר, כי כבר מתחילים לשים קואליציוני בפנים – והוא נגמר, תקשיבו, טוב, ב-837 מיליון שקלים. אתם מכירים עוד ממשלה כזאת שעובדת ככה בלי יד על ההדק, בלי בדיקה בכוונה? זה מתוכנן מראש, זאת השיטה. מתחילים קצת, מסתירים פי כמה וכמה מהתקציבים, ופשוט מתישים את הצוות המקצועי ומעבירים עוד ועוד.

ככה גם ראינו במשרד המסורת, ככה גם ראינו במשרד המורשת. ובאמת, אם אנחנו משווים את שנת 2026 בכספים פוליטיים מול שנת 2022, למשל, של ממשלת השינוי, אנחנו רואים פי שבעה כספים קואליציוניים בימים של מלחמה. זה פשוט לא ייאמן.

שיטה אחרונה לכספים פוליטיים בימים של מלחמה היא הטבות מס מגזריות. חצי מיליארד שקל התאבד שר האוצר שלנו – שהוא גם שר ביטחון, כן? אני לא יודעת, הוא לא זה ולא זה – לקחת את כספי המיסים שלנו. עכשיו, בשבוע שעבר, בלילה ישבנו כדי לתת הטבות מס של חצי מיליארד שקל ליהודה ושומרון. עכשיו, זה נשמע יחסית משהו הגיוני – זה לא. יש במדינת ישראל קריטריונים להטבות מס, ליישובים ליד הגבול, ליישובים עם סוציו-אקונומי נמוך, ליישובים שרוצים למשוך אליהם תושבים ולחזק אותם מסיבות שונות. על בסיס הקריטריונים האלה 35 יישובים ביהודה ושומרון כבר מקבלים הטבות מס. מה עושה סמוטריץ? דרס את כל הכללים. הוא מתחת לאחוז החסימה, חצי מיליארד מכספי המיסים שלנו ייתנו עכשיו בין 7% ל-12% הנחה במיסים, במס הכנסה, לכל מי שגר ביהודה ושומרון באשר הוא, גם אם הוא ביישוב סוציו-אקונומי גבוה, גם אם זה אפרת, גם אם זה כל מיני יישובים שאנשים עומדים בתור להיכנס אליהם. שוב – אנחנו בימים של מלחמה – שקל למישהו אחד נגרע משקל למישהו אחר; פחות בחינוך, פחות ברווחה, פחות בכל כך הרבה דברים חשובים. וזה מה שעושים כדי לעלות מעל האחוז החסימה.

אז אני שואלת אתכם היום, אני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש, האם ככה נראית ממשלה שהפכה תקציב להזדמנות? זאת באמת אכזבה, זאת החמצה. ובאמת פגעו גם בשוק העסקי.

ובואו נדבר על העסקים הקטנים. איזה בשורה הייתה כאן לעסקים קטנים? ואני יודעת שאתה מבין על מה אני מדברת. הם כבר בקושי מחזיקים את הראש מעל פני המים. סבב רביעי ועדיין אין חוק שבלחיצת כפתור יקבע מה כללי הפיצויים לעסקים. אחרי זה שתבוא הממשלה ותעשה התאמות – כמה פעמים ביקשנו את זה בוועדת כספים, שהנטל יעבור לממשלה לעבוד? אתם יודעים מתי תתחיל הממשלה לדון בטיוטת מתווה הפיצויים לעסקים קטנים במדינת ישראל? אחרי פסח. אפילו ביום חמישי זה לא היה מספיק חשוב כדי לדון בו; זה לא הטבת מס ליו"ש, זה לא הרחבת סמכות בית הדין הרבני, אפילו לא לצפון לעסקים קטנים. ובאמת, הפעמים הבודדות שראינו את חברי הליכוד מתייצבים בוועדת כספים – זה רק בנושא 130 דולר, המע"מ והפטור, ולא לבוא ולהילחם עליהם. אלה 70% מהמועסקים במשק, 65% מהמחזור, 55% מהעסקים הקטנים.

אז אני אסיים ואומר שהתקציב הזה מספר הכול, לאן הולך הכסף, ומראה על המנהיגות שלכם. ביום שישי האחרון חברת הדירוג הבין-לאומית פיץ' פרסמה תחזית דירוג שלילית לכלכלת ישראל; כי לצד הצלחות המלחמה היא צופה גירעון אסטרונומי בסכום של 5.7% ולא כפי ששר האוצר מספר לנו. היא מדברת על פוליטיקה פנימית מקוטבת ששולטת בכלכלה, וזהו תמרור אזהרה ברור בפנינו.

אני רוצה לסיים ולומר שהתקציב הזה הוא התקציב האחרון של הממשלה הזאת. הוא באמת ליקוי מאורות בימים של מלחמה, שהיינו צריכים לראות ערבות הדדית באמת, ערבות הדדית כלכלית, היינו צריכים לראות שוויון בנטל; היינו צריכים לראות עזרה לחיילים שלנו ובשורה ואיזשהו אופק של רפורמה אמיתית לכלכלת ישראל – זה שוויון בנטל ולימודי ליבה. ובעוד כל העם מראה חוסן, רץ למקלטים, משלם מחירים כלכליים, עסקים שחלקם סגורים, אנשים לא ממוגנים – סופג מחיר באמת קשה; חיילים שלנו שמקריבים את החיים שלהם – כולם מפגינים מנהיגות. ומי לא מפגין מנהיגות? אתם. גם בתקציב הזה לא גיליתי מנהיגות, להפך. וגם את זה ייקח הרבה מאוד לתקן, ובעזרת השם נתקן. תודה רבה.