קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני הכהן היושב בראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רואה שגם קודמי וגם קודם קודמי דיברו על ההגדה של פסח, על החג. נכון, צריך לדבר בענייני דיומא, אז המצווה המרכזית, הנושא המרכזי בסדר ההגדה בפסח, זה והגדת לבנך. לחנך את הילדים להעביר את המסורת מאב לבן, מסבא לנכד, וככה אנחנו מעבירים מדור לדור.
הנושא הוא "והגדת לבנך", לא כתוב והגדת לשכנך ולא הגדת למישהו רחוק – החובה היא על בנך. עשר שעות דנה ועדת הכספים בנושא תקציב החינוך, עשר שעות ואולי אפילו יותר. באנו מוכנים עם עשרות דפים, עם שאלות, עם מסמכים. איך אמר, צייץ, אחד לפני כן: אנחנו נסרוק במסרקות של ברזל את תקציב החינוך. אני הייתי בטוח שבאמת הנושא יהיה התקצוב; התקציב של החינוך הכללי, אולי גם חרדי.
כל הזמן, מה שדנו בו, זה נושא החינוך החרדי. זאת אומרת, הבעיות בחינוך הכללי הסתיימו – אין שום בעיה, הכול מסודר, אין קשיים, אין אתגרים בחינוך הכללי. הבעיה שמעסיקה היא החינוך החרדי. והגדת לא לבנך, אלא לבנים של אחרים. שם נשאלות שאלות ובאים להכפיש ולהשמיץ את החינוך החרדי. אין אתגרים בחינוך הכללי? לא צריך? הבוחרים שלכם, למה הם מצפים? למה הם מצפים? למה תדאג? תדאג לחינוך של הילדים שלהם עוד לפני שאתה בא להגיד את כל ה"חולאים", במירכאות, של הציבור האחר. אין מחסור במורים? אין מחסור במנהלים?
הסיבות לכך שיש מחסור במורים ומנהלים, הנושא של משמעת, הנושא של להעביר שיעורים, להעביר מסרים חינוכיים, אתגרים שיש עם בני נוער וילדים. זה לא נמצא, זה לא מה שבסדר-היום. על זה שמים עשר שעות של דיונים?
עוד דקה. תן לי, תן לי. אולי בסוף תשתכנע. דקה, אל תפריע לי. תודה. אני מציע לך. השתתפתי לפני כשנתיים, אני חושב שזה היה, בממשלה, ושר החינוך הביא תוכנית שנתית, את תוכנית החינוך, את הבשורה שיש בחינוך, את השינויים שהוא מתכונן לעשות בתקופת הקדנציה הזו. הוא הביא דברים, התמודדויות קשות – הוא הגיע עד כדי כך אפילו לתגבר את לימודי העברית בחינוך במגזר הערבי. אני חולק על זה, אם זה נכון או לא, אבל נשאיר את זה.
יש לשאול את השר, עשית? התממש? מה עשינו בעניין הזה? אין שום שאלה בעניין, אין שום שאלה. השאלה היחידה היא של יושב-ראש הוועדה חנוך מלביצקי. הוא זה שהעלה את הלימוד מרחוק, והתפתח איזה דיון קצר, ומעבר לזה שום דבר. חסר מה לעשות? לא צריך לעשות בעניין הזה? אין מה לעשות? צריך לבוא ולבדוק האם מתממש החינוך? האם באמת הוא בא לידי ביצוע?
אנחנו לא צריכים אף אחד שיבקר אותנו בחינוך. אנחנו גאים בחינוך החרדי, גאים. לא סתם אנשים שלא נראים דתיים ולא נחשבים דתיים מחפשים את החינוך המסורתי. רשתות החינוך מפעילות בתי ספר שלמים. בעיר אחת יכולות להיות ארבע כיתות א'. דוגמאות מרמלה, באר יעקב ועוד של חינוך תורני; "שובו", החינוך עצמאי; בני יוסף – כולם מפעילים חינוך. הציבור יודע את האמת. למה הוא לא שולח לזה? הוא יודע את האמת. אנחנו גם יודעים, אנחנו מתגאים בחינוך החרדי.
אנחנו מתגאים באיך מלמדים ערכים, איך מלמדים כיבוד מורים, איך מלמדים כיבוד הורים. זה באמת, זה באמת, אתגר, ובאמת עושים את זה, ועושים את זה בשמחה. אני מוכן להתמודד בכל דרגות החינוך. ניקח את הכיתות הנמוכות, איפה יש – בהבנת הנקרא, בקריאה – איפה יש קשיים יותר גדולים? במבחנים, במבחנים אוניברסליים, במבחנים אוניברסליים, שנדע את זה, ונראה איך זה, איפה יש יותר קשיים בהבנת הנקרא.
אני קרוב למי שמחנך בחינוך הכללי, ואני יודע מה הקשיים, שמגיעים לכיתות ומה הם צריכים. זה לא מעניין. אני מוכן להתחרות בעניין הזה. אני מוכן להביא סוגיה אובייקטיבית – לגיל 15, 16, 17, כל אחד מהעולם שלו – להביא סוגיה, סוגיה פתוחה, ונראה מי יכול באמת להתעמק, מי יכול להגיע לתובנות, מי יכול לראות איך להגיע למסקנות נכונות. ארגז כלים שלם. אבל על זה יש ביקורת.
לא רק. יש לי קושי – בסדר, לא רוצים לעזור. אבל ללכת, לרדוף ולפגוע בחינוך? מה אתם עושים לגננות? מה אתם עושים? מה אתם עושים?
היושב-ראש, קצת הגנה. אני לא רוצה להפריע. עם כל הכבוד, כשזה כואב, צועקים. אני מבין שהכאב צועק, אבל אפשר לשמוע.
אני לא בא לייסר אתכם. אני לא חושב שיש לכם שנאה לחינוך, אני לא חושב. אני חושב שיש קנאה. יש קנאה בחינוך הזה.
יש קנאה, וקנאה זה רקב עצמות, וזה יכול להביא לפגיעה. לבוא ולפגוע, לא לתת לגננות האלה, לא לתת לגננות, לא לתת למורים, אופק חדש בגלל שאין להם תואר. הרי את אותם מורים אתם לוקחים, אתם לוקחים, לחינוך הכללי. יש זליגה. לא רק זה, יש מגמה לקחת מורים ומורות מהחינוך החרדי לחינוך הכללי. איפה הם למדו? הם למדו תואר? הם לא למדו תואר. הם למדו באותם מקומות שהמורים בחינוך החרדי לומדים. לשם זה בסדר? אבל כשהם מגיעים לחינוך החרדי, שם יש טענות ושם לא מסכימים.
אז אני באמת מציע שנעזוב את החלק הזה, ועכשיו בתקופה שלפני החגים, כל אחד ילמד ולא יסתכל על החצר של השני – הפוך, שיכבד את החצר של השני. אני מוכן גם לעשות שיתופי פעולה; להראות איך באמת מקנים קריאה, איך מלמדים הבנה, התעמקות, איך מסתכלים; ארגז כלים מצוין ללומד בחינוך החרדי. אז בעשר שעות של דיון על תקציב החינוך – שום דבר לא על החינוך הכללי, רק על החינוך החרדי. אין שום בעיה.
בדקות הספורות שנשארו לי אני רוצה לדבר על עוד נושא שהעסיק את הכנסת במשך ימים שלמים - -
- - ואני מניח שגם העסיק את הכנסת פה עשר שעות בערך בדיונים ביום חמישי, או ביום רביעי; בכל אופן, חוק הבוררות. כמה אפשר לדבר על דבר שכל המילים נאמרו עליו, כל ההכפשות וכל ההשמצות, הכול נאמר, אבל דבר אחד לא נאמר, שמדובר בהסכמה. מדובר בהסכמה. על מה אתם מוציאים את כל זעמכם?
888 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.