קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אני אגיד בדקה: הייתי חבר בוועדת תכנון ובנייה בירושלים. דיברו שם, היו קצת טענות מאנשים שהכינו את עצמם, על הקלות שיש. ובאו – אתה מכיר ועדות תכנון; אנשים מכינים את עצמם, לוקחים עורכי דין ומרגישים שנלחמים על הבית. היו להם טענות על חברי הוועדה, שהם לא מספיק קשובים. למה הם לא היו מספיק קשובים? כמה הם יכלו להקשיב? למה? מכיוון שזה לא היה נושא הדיון. הם דיברו על התב"ע, על זה שמסתירים להם את הנוף, על זה שאישרו את הבנייה. והוא מדבר – הוא רוצה להפוך חלון לדלת. הוא בכלל לא מדבר על זה, אז כמה אתה יכול להיות קשוב?
כל מה שדיברתם פה, אין קשר לדבר. מדובר בהסכמה. דיברתם על פגיעה בנשים? אתם מחלישים את הנשים, שעושים אותן כאלה חלשות – הם הולכים לפגוע, והן ייפגעו, והן לא יכולות להגן על עצמן. אנחנו לא מסתכלים עליהן ככה. גם לא נכון שהחוק הזה, חוק הבוררות, לא מושתת על שוויוניות, על מה שיש במדינה, על שמירה מגדרית. זה מושתת על זה, זו הסמכות שלהם.
לא ניתן סמכות שיפוטית. סמכות של בירור, סמכות של בורר. אני יכול לקחת את השר וסרלאוף אני יכול לקחת את הסדרנים המעולים שיש לנו פה ולהחליט, שני צדדים – להחליט שהם הסדרנים. אבל גם שם יש תקינה. לא סתם באים לבתי הדין הפרטיים שקיימים. אם הם מוחלשים, אז גם היום הם מוחלשים. יש בתי דין פרטיים.
אם החברה החרדית מובילה את הנשים החלשות בהסכמי שכר – דרך אגב, כל הסכמי העבודה, הבסיס, החוק של הסכמי העבודה תקף גם לגבי הבוררות הזאת בתוך בתי הדין הרבניים. אז אנחנו יכולים לעבור לבתי הדין הפרטיים. הם פורחים מבעלי דין שלא באים מהמגזר החרדי, ובאים לעשות את הדין שלהם, הם באים לעשות את זה בתוך בתי הדין.
אתה עכשיו מדבר על דבר אחר. אז זהו, זה בדיוק. אז שלא מן הטענה, את זה בדיוק אתם מחפשים, איך לרדוף את בתי הדין; איך לרדוף את החינוך החרדי בכל מיני טענות, ולא זאת הטענה. לזה אתה צריך עשר שעות. אתה מדבר על דברים שבכלל לא קשורים אחד לשני. זה קשור ללמה לא דין בוררות? על זה יש לי תשובות אליך. אבל אני שואל אותך. זו הזכות של העם היהודי. זה בגלל שאנחנו ממשיכים את המסורת שלנו, אחרת היינו נכחדים. אבל נשאיר את זה.
בקום המדינה – נמצא כאן הרב פרוש, והוא יודע שחלק מההסכם של הרב בלוי, אגודת ישראל שתמכה בבן גוריון מול האו"ם - -
- - היה רק על שמירה של החינוך, עצמאות - - -
הייתה הבטחה, היו הבטחה וחתימה, לארבעה דברים – לעצמאות החינוך ולחלק מבתי הדין האזוריים. עכשיו אתם באים להפר הסכם שקיים פה. אתה מדבר: נגמר הסטטוס קוו, על מה?
תודה רבה, אדוני. שיהיה לכולנו, חג כשר ושמח.
גם אסור לשכוח את המשפחות השכולות שבניהן היקרים נפלו. כל המשפחות, נשלח להן תנחומים, וגם רפואה שלמה לכל הפצועים, ושאנחנו נחיה בשלום ושלווה בארץ ישראל.
כבוד היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת מקלב, אני לא אבזבז הרבה ממעט הזמן שיש לי; אני רק רוצה לומר לך שילדינו – בנותינו מבינות הבנת הנקרא מצוין, מכירות את התורה, אבל הן מכירות גם מעבר. הן גם קוראות את כל זה.
אני לא נמצאת אצלך בבחינה. אבל כשהילדות שלנו הן עורכות דין, עובדות סוציאליות ורופאות, כנראה שהן למדו. כשנסיים, נשב אני ואתה כדי לעבור בחינה.
טוב, חבל, הזמן שלי יקר. כבוד היושב-ראש, תרשה לי, תרשה לי, לפני שאתה מנחם את המשפחות השכולות, להראות מה תרמת כדי שגם אתם תהיו חלק. כבוד היושב-ראש, לא התכנסנו היום לדבר על מילואימניקים, על הקיזוזים שיהיו בחל"ת של עובדים ועובדות שנאלצו בנסיבות אלה להיות בבית. לא התכנסנו כדי לדבר על אתגרי האנשים המיוחדים שלנו, הילדים שלנו. קם מי שכבר צופה ברשתות, רואה כמה נורא שאימא או אח מרימים ילד עם צרכים מיוחדים וגורר אותו בכוח, במעט כוח שיש לו, למקלטים. התכנסנו היום לישיבת מליאה חגיגית לאישור תקציב חגיגה לקואליציה.
במדינה מתוקנת, אדוני, הייתה אמורה להיות היום ממשלה שמציגה חזון, סדר עדיפויות, אחריות לאומית. אבל האמת היא שהיום הזה הופך ליום בושה. רק טעימה קטנה: כספים קואליציוניים. אזרחי מדינת ישראל, אני לא יודעת כמה מכם מבינים מה המשמעות של כספים קואליציוניים. יהיה נכון לרשום את זה: כספים פוליטיים. זה הולך למי שאתה רוצה לשמור לו כדי שהוא יבחר בך, כדי שאני אישאר להמשיך לשבת בכיסא. שערורייה, סכומים מטורפים. בעוד אנחנו משווים למיליונים בודדים, מיליונים בודדים, לצרכים חשובים, לאנשים במדינת ישראל.
אבל מי רואה אתכם, מי סופר אתכם, מי צריך מיגוניות? תראו איזו דוגמה נפלאה נתן לנו ראש הממשלה. בא עם המיגונית הניידת שלו, סיים – ולו רק מחווה, מחווה; כמה עולה מיגונית, 20,000? 25,000 שקל, אדוני? זה פחות מהפרחים והנרות שלך. תשאיר אותה באירוע; תשאיר אותה, שתהיה מזכרת ושיהיה מוגן שם. אבל מה היה חשוב לך, אדוני ראש הממשלה? לשמור על עצמך, אז אספת את המיגונית חזרה, ואתה ממשיך לנדוד איתה. לא היה מעמד כל כך מביך כמו הסוגיה הזו של המיגונית.
כבוד היושב-ראש, בתקופה של לפיד, זו הייתה תקופת הזוהר של מדינת ישראל, אתם יכולים להפוך אותה איך שאתם רוצים. שנה, שנה וחצי, אזרחי מדינת ישראל התעסקו בלאן הם טסים, איזה רכב – מי שמע על יועמ"שית? מי שמע על בתי משפט? מלחמה מטורפת?
המיגוניות? בממשלה של לפיד גם נתנו תקציב לצפון. מה אתה מפספס? איפה הוא? איך יכול להיות שהצפון כבר חוטף מעל 20 שנה, יותר משדרות, ולא השכלתם לדעת שחייב למגן את המקום הזה. אנשים היום חוטפים שם. אין להם אפילו בית, לאיפה לברוח. באמת, וסרלאוף, תתביישו. נושא המיגוניות זה הנושא הכי חמור שיש.
הוא יכול לקבל מיגונית. ראש ממשלה שזנח ופשע ובגללו קורה מה שקורה, לפחות תנסה להראות, ברגעים הקטנים האלה: ואללה, אני בן אדם, ליבי איתכם. אבל ליבו לא איתנו. בוא נחשוב על זה, תראה איפה הילדים שלו, תראה איפה רעייתו, ממתי היא הפכה להיות הגברת הראשונה? לא יודעת. אני שמעתי, או למדתי באזרחות, שהגברת הראשונה צריכה להיות אשת הנשיא. אבל היא, בארצות הברית שמה את התיק היפה הזה שעולה כמו מיגונית, כדי שכולם ידעו שיש לה גם תיק יפה. אתה יודע מה, אצלנו אומרים: בלי משפחה, אבל זו בושה שכשאני רואה אנשים שאין להם איך לגמור את החודש – אני מסתובבת בסופרים, ואני כאדם פרטי יכולה להסתכל ולהגיד לקופאית: זאת עליי, אל תאמרי לה. אבל אנחנו לא יכולים לקחת את כולם עלינו. אנחנו רוצים לתת, אנחנו עם שנותן, לעשות מעשה חסד.
אבל כאן, כאן זה בית העם. הכסף הוא לא של אבא שלי, לא של אבא של אף אחד. אתה דווקא מודל לחיקוי, ואתה יודע שאני מעריכה אותך, כי אתה אמרת את זה פעם אחת בצורה ברורה, ואתה גם עושה: הכסף הוא לא שלי.
זה לא תקציב מדינה על מלחמה; זה לא תקציב מדינה על משפחות שכולות, פצועים, מפונים, עסקים שקרסו; זה לא תקציב מדינה של שיקום הדרום והצפון; זה תקציב מדינה על הישרדות פוליטית; תקציב שמלא בכספים פוליטיים. תקציב שלא נותן תשובות אמיתיות ליוקר המחיה, תשובות לעסקים, וכו'.
אני יכולה לדבר עוד שעות, וידברו פה חבריי, אבל אני דווקא - - -
כבוד היושב-ראש, שמעתי גם את דבריו של חבר הכנסת פרוש, התודעה הזו שאתם מנסים להכניס לציבור שאנחנו שונאים חרדים, שאנחנו נגד חרדים – החרדים שלכם לא מטומטמים; הם אומנם יושבים בצמתים וצועקים: נמות ולא נתגייס, אבל זה רק בגלל שהרבי אמר להם. אתם יודעים כמה כאלה שמתים להתגייס, שמתים לעשות שירות למען האזרחים, אני פוגשת. איזה נשמות טובות. אתם משחקים אותה. אני, מבחינתי, קוראת להם מכאן: אל תקשיבו למנהיגים, תעשו רק מה שטוב לכם.
עכשיו אני אספר לכם איך אפשר לשלב תורה וגם לשרת בצה"ל. כבוד היושב-ראש, כתושבת שדרות שחוותה את אירועי 7 באוקטובר וכנבחרת ציבור, אני רואה לעצמי חובה קדושה להעלות בכל שבוע את זכרם של גיבורנו שנפלו במערכה הכבדה על הבית. כל חלל הוא עולם ומלואו, כל סיפור הוא שיעור בנתינה ואהבת הארץ. השבוע אני מבקשת להקדיש את המילים לזכרו של סרן שילה צ'יקו כהן, זכרו לברכה, בנם של רותי ואריה, שנולד וגדל בעירנו שדרות.
שילה, שהיה ילד חיבוקי ואהבה, נפל בקרב גבורה בקיבוץ בארי והוא בן 24 בנופלו. אני רוצה להדגיש: סרן שילה צ'יקו כהן. שילה גדל במשפחה חמה ומכניסת אורחים, שהייתה העוגן של חייו. הוא היה בחור סקרן ומלא שמחה עם גומות חן ייחודיות שהאירו את פניו. חבריו מספרים על איש של אמת, אדם שפיו וליבו שווים, שניחן ביכולת הקשבה נדירה ובסבלנות אין קץ. עבור סובביו הוא היה עמוד תווך של חברות וערבות הדדית.
את אהבתו העזה לארץ ולטבע ספג מהוריו בטיולים, בלינה תחת כיפת השמיים. אהבה זו הביאה אותו לבחור במסלולי לימוד המשלבים סביבה ותורה. הוא למד בישיבה התיכונית סוסיא שבהר חברון, ולאחר מכן בישיבה הגבוהה איילת השחר – הוא כנראה היה מספיק דתי, לומד תורה. לצד לימודיו, הוא הקדיש מזמנו כמדריך אהוב בתנועת הנוער בני עקיבא, ששם חינך דורות של חניכים לאהבת העם והארץ.
המפקד שהלך בראש – שילה התגייס ב-2019 ליחידת הקומנדו שלדג. הוא בלט כלוחם ומפקד מהשורה הראשונה ונבחר לתפקיד הנחשק של מפקד סיירת - - -
דבורה דבי ביטון, כל הכבוד שאתה מזכיר את שם המלוכה שלי.
החבר'ה בתיכון החליטו שזה ארוך מדי, ואז נתקעתי. תודה, כבוד היושב-ראש. ברשותך אתחיל מאיפה שעצרתי. כתושבת שדרות שחוותה את אירועי 7 באוקטובר וכנבחרת ציבור, אני רואה לעצמי חובה קדושה להעלות בכל שבוע את זכרם של גיבורינו שנפלו במערכה הכבדה על הבית. כל חלל הוא עולם ומלואו, ובכל סיפור יש שיעור, שיעור בנתינה ובאהבת ישראל.
השבוע אני מבקשת להקדיש את המילים לזכרו של סרן שילה צ'יקו כהן, זכרו לברכה, בנם של רותי ואריה, שנולד וגדל בעירנו שדרות. שילה, שהיה ילד של חיבוקים ואהבה, נפל בקרב גבורה בקיבוץ בארי, בן 24 בנופלו. שילה גדל במשפחה חמה ומכניסת אורחים, שהייתה העוגן של חייו. הוא היה בחור סקרן, מלא שמחת חיים, עם גומות חן ייחודיות שהאירו את פניו.
חבריו מספרים על איש של אמת, אדם שפיו וליבו שווים, שניחן ביכולת הקשבה נדירה וסבלנות אין קץ. עבור סובביו הוא היה עמוד התווך של חברות וערבות הדדית. את אהבתו העזה לארץ ולטבע הוא ספג בבית הוריו, בטיולים, בלינה תחת כיפת השמיים. האהבה הזו הובילה אותו לבחור במסלולי לימוד המשלבים סביבה עם תורה.
הוא למד בישיבה התיכונית סוסיא שבהר חברון, ולאחר מכן בישיבה הגבוהה איילת השחר באילת. לצד לימודיו, הקדיש מזמנו כמדריך אהוב בתנועת בני הנוער עקיבא, ששם חינך דורות של חניכים לאהבת העם והארץ. שילה היה המפקד שהלך בראש. שילה התגייס בדצמבר 2019 ליחידת הקומנדו שלדג. הוא בלט כלוחם וכמפקד מהשורה הראשונה, ונבחר לתפקיד הנחשק של מפקד צוות ביחידה. יותר מכול היה חשוב לו להנחיל לחייליו את ערך הרעות שהיה עבורו חלק בלתי נפרד מדמות הלוחם. הוא נהג לומר ללוחמיו ולפקודיו: אני מצפה מעצמי ומכל אחד מכם לחתור למגע בהגנה על הבית.
בבוקר 7 באוקטובר, שילה, שחי את הערכים עליהם פיקד, ללא היסוס, ללא המתנה לפקודה, נפרד ממשפחתו ויצא אל התופת. תחילה הגיע לתחנת המשטרה בשדרות, וכשהבין שיש שם כוחות מספיקים, חתר קדימה לעבר יישובי העוטף. בכניסה לעיר, חבר לצוות סיירת מטכ"ל ונלחם איתם כתף אל כתף בקרבות קשים במפלסים, בצומת סעד ובבארי. שילה נלחם בעוז, טיהר בתים ממחבלים, והמשיך להסתער גם לאחר שנפצע, עד שנפל בקרב.
מורשת הגבורה של שילה תיזכר. שילה הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. בחודש יוני 2024 נחנכה בשדרות תצפית הגבורה לזכרו, שאני מזמינה את כולכם להגיע לשם. מקום המסמל את הערכים שלאורם חי, אהבת הארץ, ההגנה על הבית והצפייה אל העתיד. דרכו של שילה, המשלבת עדינות נפש עם גבורה עילאית, תישאר חקוקה בליבנו, בלב העיר שדרות לעד. יהיה זכרו ברוך.
ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני רק רוצה לסיים בתפילה, בחג חירות. מי ייתן שהמילה חירות – דווקא בשנה הזו, הקשה ביותר, בימים הקשים שלנו, הקדוש ברוך הוא ישחרר את העם הזה מכל העול, מכל הדברים הרעים, וייתן לנו לקום על הרגליים. אנחנו גיבורים, אנחנו חזקים, יש לנו את הצבא הכי טוב, יש לנו את האזרחים המדהימים בעורף. חבריי, משפחות, אלה ששכלו את ילדיהם, אין לי מילות נחמה, למעט לומר לכם: משמיים תנוחמו, אנחנו זוכרים אתכם. חג פסח כשר ושמח.
1,883 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.