מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מסיימים היום מושב פרלמנטרי נוסף ומצביעים על תקציב המדינה, שהיה אמור לשקף אחריות, שוויון ודאגה לכל האזרחים, אך בפועל הוא משקף סדר עדיפויות מעוות וחסר איזון. אין ערך לחיי אדם בתקציב הזה. התקציב הזה, הספר הזה, לא כולל את החברה הערבית ולא את החברה הבדואית, שאותה מפקירה הממשלה. משאירים אותם ללא מיגון. רשויות המדינה וכוחות ההצלה לפני כמה דקות מבקשים מהאזרחים שחיים במעטפת של נאות חובב להסתגר ולסגור דלתות וחלונות.
חשבו שהם גרים במה? בווילות או בבניינים מסודרים. אבל הבדואים במעטפת של נאות חובב גרים בפחונים ובצריפים.
מאז שנכנסנו לכנסת דרשנו להכניס מיגון לכפרים הלא-מוכרים. אבל מתעלמים. מפקירים אותם. אין צורך בבדואים, אין צורך בחברה הערבית בספר הזה. הספר הזה שייך לצד הימני בממשלה. מעבירים תקציבים להתנחלויות על ימין ועל שמאל. רק בשבוע שעבר – הצעת חוק הנחות מס להתנחלויות; בשבוע שלפני זה – 31 מיליון למיגונים בהתנחלויות. אבל מה עם התושבים בנגב? מה עם תושבי הכפרים הלא-מוכרים? משאירים אותם תחת מטווח של טילים. כל יום יש נפילות באזור הדרום. כמה דקות לפני שעליתי היו נפילות באזור באר שבע. אנחנו מדברים על יישובים שלמים בכפרים הלא-מוכרים. בח'רבת אלווטן אין מקלטים, בביר אל-חמאם אין מיגון, בא-רוויס, אל-זנרוג ואלע'רה אין מיגון. ביקרתי אתמול ביישוב א-סרה יחד עם חבריי מרע"מ, ואין בו מיגון, אין תשתיות. אין כלום. בסווין, וואדי א-נעם, אם מתנאן, ח'שם זנה, רח'מה וא-זערורה הם יישובים בדואיים שבהם גרים אנשים – מדובר בחיי אדם – אין מיגון ואין מקלטים ואין מרחבים מוגנים. אין כלום. משאירים אותם להחלטות של המושל הצבאי יובל תורג'מן. א-זערורה ורח'מה, אל-בקיעה, אם רתאם, ראס ג'ראבה, אם אל-בדון, אל-מקימן, תל אל-מלח, אבו תלול, א-שהבי, ואדי אל-משאש, ביר הדאג', תל ערד, א-סרה, קטאמאת, אל-גרין אל-שרגי, סהל אל-בגאר, עבדה, קסר א-סיר ואבו קרינאת, שעווה, כוחלה מכחול, אל-פורעה, אום בטין, אום אל-מנמילה ודחייא – כל אלה יישובים שהמדינה לא מכירה בהם. (אומר דברים בשפה הערבית).
תקציבים מועברים להתנחלויות, לגחמות של השרים בממשלה הזו, אבל לערבים אין תקציב. נתניהו הפקיר את החברה הערבית בממשלה הזאת, ולכן התוצאות הן בהתאם.
אדוני היושב-ראש, דיברנו על עניין הפשיעה, וכסגן יושב-ראש הכנסת אתה עד לכך שלפחות כמעט כל יום יש כאן חבר כנסת שעולה לפודיום הזה ומדבר על הפשיעה בחברה הערבית. רק היום שני נרצחים בחברה הערבית בעיר רהט. מפקירים אותנו, מזניחים אותנו. משאירים אותנו בלי שום ביטחון. אין ביטחון בכפרים, אין ביטחון אישי, אין ביטחון בכבישים, אין ביטחון בכלום. נתנו את כל הכלים. העבירו את כל התקציבים למשטרה, אבל לא משקיעים שום דבר בביטחון האישי של האזרחים הערבים. דם נשפך ברחובות, אדוני היושב-ראש.
מתחילת השנה מעל 75 נרצחים בחברה הערבית. מאז כינון ממשלת נתניהו, מעל 800 נרצחים בחברה הערבית. מרחץ דמים. הפכנו למדינה דרום-אמריקאית. הפכנו למקסיקו וקולומביה. כנופיות משתוללות כאן, לא נותנות לאנשים לחיות כמו בני אדם. העיקר שנתניהו ושותפיו נהנים מהממשלה הזאת. אבל הדם, הדם של האזרחים הערבים, על הידיים של השרים בממשלה שלו. מי שאמון על הביטחון של האזרחים הוא האשם במה שקורה בחברה הערבית.
תקציבים – האזרחים הערבים לא כלולים בספר הזה. בתקציב הזה כסף מועבר להריסות במקום להשקיע בתשתיות, להשקיע בחינוך, להשקיע בתכנון, מפנים את הכסף להריסות בתים בנגב. בממשלה הנוכחית שעומד בראשה נתניהו, בן גביר וסמוטריץ', הרסו מעל 5,700 בתים בנגב. השאירו משפחות ללא קורת גג; השאירו משפחות בין שמים וארץ. לא נתונים מענה. בתקופה מסוימת אפילו אנשים נכנסו למוסדות ציבור ומוסדות חינוך, כי אין להם בתים. אין מענה לצרכים ולאזרחים שלנו.
קונים בהרבה כסף דחפורים חדשים, משאיות, על מנת להרוס בתים לאזרחים הבדואים בנגב, ומתגאים אחר כך; מתייגים אחר כך את ההריסות. בן גביר, בכל פעם שיש הריסות בנגב, יוצא בציוץ שמגבה את המשטרה ואת הרשויות על ההריסות בנגב. אבל מי אחראי? נתניהו – אתה מינית אותו. אתה מינית אותו לעמוד בראש המשרד לביטחון לאומי. אתה נכשלת בעצמך במינוי שלו; הוא נכשל בתפקיד שלו – הוא נכשל בתפקיד שלו לשמור על ביטחון האזרחים; הוא נכשל בתפקיד שלו לשמור על הבטיחות של הנהגים בדרכים. הגיע הזמן לפטר אותו. אתה בעצמך לא מפטר אותו, אתה לא מציית להוראת בג"ץ לפטר אותו, ומשאיר את בן גביר, כמו גנרל, מושל צבאי על החברה הערבית.
תקציב שמעמיק את הפערים בין האוכלוסייה הכללית במדינה לבין האוכלוסייה הערבית. מקצצים בתקציבים שלנו, של החברה הערבית, מעבירים אותם לסמוטריץ', לבן גביר, לדיכטר, לסילמן, אבל מה עם החברה הערבית? העיקר לגנוז, למשוך מהתקציבים של החברה הערבית, ולהשאיר את החברה הערבית מדממת, ענייה, חלשה, על מנת שהמפלגות הקיצוניות ייהנו בתקופה הנוכחית וגם בעתיד; שהערבים לא ילכו לקלפי, שיתייאשו. זה האינטרס של נתניהו והחבורה שלו. הגיע הזמן להסתכל אחרת, לחשוב אחרת, לחשוב על חיי אדם, לחשוב על האזרחים, לחשוב על ה-20%, לראות בהם שותפים ולא אויבים. אנחנו אזרחי המדינה.
לכן אדוני היושב-ראש, אני לא תולה הרבה תקוות בממשלה הזאת. אבל בבוא העת, הממשלה הזאת תסיים את דרכה ואני מקווה שתבוא ממשלה אחרת, שפויה, שתשרת את כלל החברה; שתשרת את היהודים והערבים; שתיתן אופק לצעירים; שתפסיק את מרחץ הדמים בחברה הערבית; שתיתן אפשרות לאנשים לבנות את הבתים שלהם; שתיתן תקציבים לחינוך, לתשתיות, זה מה שאנחנו רוצים.
אנחנו לא רוצים שרים שמסיתים, אנחנו רוצים שרים שמדברים על שותפות, שדואגים לכולם, שמבקרים בכלל היישובים, לא מבקרים בהם על סמך נציגים או מתפקדים בפריימריז. הגיע הזמן שהממשלה, שאנשים שחיים כאן, שהמנהיגים של החברה היהודית, שהנציגים שמגיעים כאן לכנסת, יסתכלו על כולם בצורה שווה.
אנחנו חושבים גם על עצמנו. אני מדבר לכולם. אני לא הגעתי לכאן על מנת להתנגח בחברי הכנסת יהודים. הדרישות שלי הם לסייע לחברה שלי.
(אומר דברים בשפה הערבית)
כן, אנחנו נגד ההחלטות של בן גביר לסגור את מסגד אל-אקצה. אנחנו דורשים מהממשלה שתאפשר כניסה למסגד אל-אקצה. ואנחנו נגד כל ההחלטות ההזויות, הגזעניות, בסגירת מסגד אל-אקצה והכנסיות. כן, בן גביר מבסוט שלא היו התרחשויות והפגנות בחודש הרמדאן, אבל הוא סגר אותו. ואנחנו כמובן בעד פולחן ושקט ותפילות, אבל עם ההחלטות ההזויות, ההחלטות הגזעניות, אנחנו לא יכולים לקבל אותן.
(אומר דברים בשפה הערבית)
תודה.
926 מילים של ואליד אלהואשלה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.