קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, "עשרה דגלים אדומים" – כך הגדיר השבוע הרמטכ"ל שלנו את חומרת האזהרה שלו למצב הנוכחי – ודובר צה"ל פירט את זה. הוא פירט שהצורך המבצעי המיידי עומד על 15,000 חיילים נוספים, מתוכם 7,000 עד 8,000 לוחמים. ומה הממשלה בחרה לעשות כשהנתונים המאוד-מאוד מדאיגים האלה לנגד עיניה, כשהאזהרה הזו – עשרה דגלים אדומים – לנגד עיניה? מה היא בוחרת לעשות? הדבר המיידי שהם עושים זה להבהיר שהיא תעביר מייד אחרי הפסח את חוק ההשתמטות, באמצע מלחמה, בידיעה ברורה שהשמיכה קצרה מדי, שהנטל גדול מדי, שהלחימה שוחקת, פוצעת, מפילה לנו חללים, שוברת עסקים, מרסקת בתים – העיקר שהממשלה הזו תשרוד עוד כמה שבועות. לדחוק את האופק רק עוד קצת, זה מה שחשוב להם.
אין קו אדום שהממשלה הזו לא חצתה בניסיון הזה פשוט לרצות את השותפים הקיצוניים שמרכיבים אותה. אבל חוק השתמטות אחרי שנתיים וחצי של מלחמה ורגע אחרי שהושמעה אזהרה כל כך ברורה וחדה – זאת כבר לא אטימות, זאת כבר לא רשלנות – זו פגיעה בביטחון, בביטחון מדינת ישראל. הממשלה הזו פשוט מסכנת ביודעין את עתיד ישראל – ביודעין. הממשלה הזאת מעדיפה את המשתמטים על פני הלוחמים, מעדיפה את האברכים על פני המילואימניקים, מעדיפה את שרידות הקואליציה על פני שרידות המדינה, פשוט כך.
חוק ביסמוט להשתמטות הוא חוק שכתב אריה דרעי, והממשלה מקדמת אותו אך ורק כדי להבטיח את שרידות הקואליציה. בין החוק הזה ובין גיוס שיענה על צורכי הצבא אין דבר וחצי דבר, זו האמת. החוק הזה יוביל במקרה הטוב אחרי שנים אולי לגיוס של כמה אלפים בודדים של חרדים מעבר למצב הקיים, כשאנחנו יודעים – אנחנו יודעים שהיום יש למעלה מ-100,000 חרדים צעירים מחויבי גיוס שיכולים להתגייס, שצריכים להתגייס.
וגם אלה שאולי יתגייסו במכסה של החוק הזה, אנחנו יודעים שרובם לא באמת חרדים בפועל. הם אולי למדו באיזשהו מוסד במשך שנתיים בין גיל 14 ל-18, אבל רוב האנשים שבסוף מגיעים לצבא הם גם לא חרדים. זה ישראבלוף על מלא. בפועל בני הישיבות עם החוק הזה ימשיכו להתחמק מהחובה הבסיסית שלהם להגן על המדינה ולהתגייס – אפילו בשעת מלחמה.
הרי בואו נגיד את האמת, חלק ממטרת החוק המוצהרת, זה מה שכתוב שחור על גבי לבן, הוא להסדיר את מעמד תלמידי הישיבות תוך הכרה בחשיבות לימוד התורה. הורידו מהנוסח של החוק כל אזכור שבו היה כתוב שהמטרה היא גיוס של תלמידי הישיבות. הגיוס הוא לא המטרה, כאילו מה שצריך להסדיר פה זה בכלל לא את היכולת של צה"ל לעמוד במשימות שלו ולהגן על המדינה כשאנחנו מותקפים מכל עבר, אלא כל המטרה היא הכרה בחשיבות לימודי התורה.
החוק הזה למעשה גם מבטל עשרות אלפי צווי התייצבות שכבר הוצאו, זה נותן חסינות רטרואקטיבית גורפת למי שכבר הוכרזו כמשתמטים תוך כדי מלחמה. מלבינים את כולם, ממש נותנים פרס לאלה שראו את האחים שלהם יוצאים לקרב ונשארו לשבת בצד. מה יהודי בזה?
קמנו היום לבוקר שבו אנחנו מתבשרים על נפילתו של סמל משה יצחק הכהן כץ, זיכרונו לברכה, צעיר מבית חרדי שעשה את כל הדרך מארצות הברית לישראל כדי להתגייס ולהגן על מדינת ישראל. אני פשוט לא יכולה להבין איך בזמן שאנשים אשכרה חוצים אוקיינוסים כדי להתגייס לצה"ל, דווקא את אלו שחיים פה במדינה ונהנים מפירות המדינה, פועלת הממשלה כדי לפטור מהחובה הבסיסית ביותר שמצופה ונדרשת מהם, וזה עוד אחרי שנתיים וחצי של מלחמה קשה.
אני עוברת לנושא נוסף – את הבעיות שנוצרות בגלל הממשלה הרעה הזו אפשר למעשה לחלק לשתי קטגוריות: בעיות שהן תוצאה של מה שהממשלה עושה, ובעיות שהן תוצאה של מה שהממשלה לא עושה. שימו לב, אנחנו כבר בתחילת השבוע החמישי למצב החירום מול איראן, אנחנו למעשה כבר ברצף של שנים של מצב חירום, אבל נגדיר את התקופה הזו כתקופה חדשה, והמדינה, הממשלה, עדיין מתנהלת כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. השבוע, השבוע החמישי, אולי יאושר סוף-סוף מתווה החל"ת, וגם אם הוא יאושר השבוע, שימו לב למשמעות הכלכלית של זה על הכיס של הציבור – זה אומר שרק מ-12 באפריל אנשים יתחילו לראות את הכסף נכנס לחשבון הבנק שלהם. לפי ביטוח לאומי, שימו לב, רוב השכירים יקבלו את הכסף רק לקראת סוף אפריל, ולגבי העצמאים, שלהם המתווה יאושר לאחר מכן, הם צפויים לקבל את הכסף רק בסוף מאי, אולי בכלל ביוני.
מה המשמעות של המספרים האלה? המשמעות היא ברורה: זה אומר שבזמן שכולנו, חברי הממשלה, חברי הכנסת, נשב לארוחות חג טובות, המוני ישראלים ייכנסו לחג הפסח ללא משכורת, חלקם אפילו בלי יכולת לשים אוכל על השולחן לחג. בקואליציה לקחו את הזמן, מתמהמהים עם מתווה הפיצויים, בזמן שהתורים לתרומות לקמחא דפסחא שוברים שיאים. כולנו צריכים להתבייש בזה. למה לא הזדרזנו בלתת מענה לאנשים האלה? למה היה יותר דחוף לקדם פה חוקים לא רלוונטיים לכלום? היינו פה לתוך הלילות על סמכויות לבתי הדין הרבניים – האם זה עזר למישהו אחד במדינת ישראל? האם זה עזר למישהו שצריך להביא אוכל לשולחן החג? איזו מין תלישות זו?
גם כשיגיע הכסף, הפיצוי לשכירים יהיה חלקי עד שלושת רבעי מהשכר הרגיל שלהם, וגם זה רק למי שהצליח ליפול בדיוק על ההגדרה הביורוקרטית של עשרה ימי חל"ת רצופים שיהפכו אותו לזכאי לפיצוי – והכאוס לא נגמר שם. המדינה למעשה מצפה מהמעסיקים לשלם עכשיו ולהתפלל, לקוות שיקבלו החזר בעתיד – אולי במאי, אולי ביוני, אולי בכלל לא, כי גם למעסיקים אין מתווה, אין ודאות, אין מספרים ידועים, אין לוחות זמנים.
המדינה מצפה מהמעסיקים להעביר משכורות למועסקים שלא עבדו, בתמורה לפיצוי תיאורטי במועד לא ממש ידוע. למה שהמעסיקים ידעו בוודאות שהמדינה תפצה אותם? שימו לב לנתון הבא: כמעט אחד מכל חמישה עסקים שנפגעו בתקופת עם כלביא עדיין לא קיבל פיצוי על הנזקים וההפסדים שעליו הוא דיווח. מהסבב הקודם עסקים עדיין לא קיבלו את הכסף, אז מה הם אמורים, לפזר צ'קים ולקוות שהמדינה תחזיר להם בזמן, או שהם ישקעו בחובות והם צריכים לקחת את כל הסיכון על עצמם? אז שעכשיו הם ייקחו סיכון נוסף על חשבונם? איפה אנחנו שמים את האנשים האלה? למה אנחנו שמים אותם במצב בלתי אפשרי?
מדינה שאחרי שש שנים, שש שנים של מצבי חירום – הייתה לנו קורונה, עכשיו סבבי לחימה, שנתיים וחצי של מלחמה – אנחנו עדיין לא יודעים לפצות את האנשים תיק-תק, בזמן סביר. מדינה שמתנהלת ככה היא מדינה שמעבירה את נטל החירום מהכתפיים של הממשלה לכתפיים של העובדים, לכתפיים של העצמאים, לכתפיים של בעלי העסקים. הכתפיים שלהם יישברו בסוף. מי שאמורה לשאת את הנטל ולדאוג שתהיה רשת ביטחון לכולם, זו הממשלה, לא הפוך. לא האזרחים צריכים לתת את רשת הביטחון – ובסוף זה הסיפור כולו. זה הסיפור כולו, אזרחים שנמצאים במלחמת שרידות לא רק מול חמאס, לבנון, איראן – אלא גם מול הממשלה, שפשוט לא רואה אותם ממטר.
כל אלו בעיות שהן תוצאה של מחדל, תוצאה של מה שהממשלה פשוט לא נערכה אליו מראש, כי היא הייתה עסוקה בדברים אחרים, דברים שהיא פשוט לא טרחה לעשות בחודש האחרון, אבל שימו לב במה הממשלה כן מצאה זמן להתעסק בעיצומה של מלחמה קשה – את זה אנחנו גם יודעים, שימו לב במה כן התעסקו, לא זירזו ולחצו שיהיה חל"ת, שיהיו פיצויים מהר מהר, אבל במה כן התעסקו? העברת סכומי כסף אדירים למשתמטים תוך כדי מלחמה; הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, כי זה מה שהפוליטיקאים החרדים דרשו ולחצו; חקיקה שמקדמת פגיעה בעצמאות כלי התקשורת בישראל; פגיעה בשלטון החוק; פירוק תפקיד היועמ"שית, כי יש לנו ראש ממשלה עם כתבי אישום, ולא בא לו בטוב שהיועמ"שית תתנהל כאילו הכול כרגיל.
באמת אני חושבת שמעולם, בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל, ממשלות מימין, משמאל – בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל לא הייתה ממשלה עם סדרי עדיפויות כל כך מעוותים, כל כך בוטים, כל כך לא מוסריים, ואני בטוחה שהציבור בישראל רואה ומבין שאין לזה קשר לא לשמאל, לא לימין – אלא רק לניקיון כפיים. מגיעה לנו ממשלה נקיית כפיים, שבאה בבוקר לשרת אתכם, ובעזרת השם גם לזה נגיע.
אני עוברת לנושא נוסף. אני רוצה לדבר על מה שקורה בימים אלה בלשכת ראש הממשלה, המקום שאמור להיות קודש הקודשים של המשטר הציוני. מה שהולך שם מאוד מאוד מטריד, וכנראה אנחנו רואים רק את קצה הקרחון, כי אנחנו ניזונים מתקשורת. מה בעיניי הכי הכי גרוע? לא הדובר, שהוא גם ממלא מקום ראש הסגל, שהוא באמת גזען שמתעב מרוקאים, לא הדוברת המחליפה, זו ששונאת רוסים, הומואים ואוכלי בשר. בעיניי הדבר הכי מטורף, הכי מסוכן, הוא סוכני ההשפעה הקטריים, שפעלו מתוך לשכת ראש הממשלה תוך כדי מלחמה. זה הכי חמור בסדרי גודל, זה טירוף.
אוריך, פלדשטיין, איינהורן ביצעו מבצעי השפעה למען קטר תוך כדי מלחמה. יונתן אוריך קיבל כל חודש 18,000 דולר לכיס מממשלת קטר בזמן מלחמה. הלו? תחשבו על זה. 18,000 דולרים מדי חודש שהגיעו מאותה באר רעל שמימנה במקביל את הנוח'בות של חמאס ואירחה את ראשי חמאס. פלדשטיין אשכרה התקשר מתוך לשכת ראש הממשלה ותדרך עיתונאים כאן בישראל לפי דף המסרים שהוכתב לו מקטר. באיזה עולם אנחנו מקבלים את הדבר הזה?
העובדה שאחרי שכל זה נודע, כל זה נחשף, סוכן ההשפעה אוריך התקבל בזרועות פתוחות על ידי נתניהו זה טירוף הדעת, טירוף. החיבוק הזה שראש הממשלה נותן לסוכן ההשפעה הקטרי הוא יריקה בפנים של חללי ונרצחי 7 באוקטובר; זה סכין בגב של לוחמי המילואים ולוחמי הסדיר והמשפחות שלהם. כל ראש ממשלה אחר, כל ראש ממשלה אחר, היה בועט את אוריך מיידית וקורא לחקור אותו במרתפים של השב"כ במיידי. אבל נתניהו כנראה יודע מה אוריך יודע, ולכן הוא קרא לו בחזרה. הוא מעדיף סוכן קטרי אצלו בלשכה מאשר שאוריך ילך ויהיה עכשיו עד מדינה.
את האינטרס של נתניהו אני לגמרי מבינה, הוא מזמן כבר הוכיח לנו שטובתו האישית קודמת לטובת המדינה. את זה אנחנו כבר יודעים. אבל מה עם שאר חברי הליכוד? באמת. איך אתם מסבירים את זה לעצמכם? באמת מעניין אותי, יש אנשים טובים בליכוד, איך אתם מסבירים את זה? למשל חברת הכנסת דיסטל, איזה מהומת אלוהים היא עשתה על איזה מדפסת שלא עבדה לה בלשכה, ומה פה? היא שותקת? זה בסדר? זה בקטנה? כשהסוכן אוריך נחשף למידע הכי רגיש שיש, אז זה בסדר? היא בשקט? או אלי דלל, איש מאוד מאוד נחמד, שדרש את הפיטורים של אגמון – ואני חושבת שהוא צודק שהוא דרש את הפיטורים של אגמון – אבל לגבי אוריך הוא אומר: זו החלטה של ראש הממשלה - -
- - משהו שאני משתדל לא לעסוק בו.
אהלן. אני רק אגיד כמרוקאית לחבריי המרוקאים שבאמת גם אני נעלבתי כשקראו למזרחים בבונים. טוב שיפטרו את האיש הזה. גם אני תובעת את כבוד העדה שאני באה ממנה. אבל בואו, אל תשבו בשקט כשדברים הרבה יותר חמורים קורים בלשכת ראש הממשלה, כמו סוכני השפעה קטרים.
1,635 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.