קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד השר, היום אנחנו מצביעים על התקציב לשנת 2026. התקציב בעיניי לא שוויוני, לא הוגן ועונה לצרכים רק של חלק מהאזרחים.
ואתם יודעים, כל התקציב הזה הוא בכלל למראית עין. אנחנו יודעים, כמו בשנה שעברה, כמה פעמים הצבענו על עדכונים של התקציב, גם התקציב הזה. הוא התעדכן כמה פעמים במהלך השנה, אנחנו יודעים, אבל חשוב עכשיו להצביע נטו כדי לשמור על הקואליציה, לשמור על השותפים הקואליציוניים של ראש הממשלה: קחו את הכסף, רק תישארו איתי. הכול, אבל הכול, סביב הכיסא של נתניהו שרוצה להישאר ולברוח מהמשפט שלו.
והינה כמה נתונים פשוט מזעזעים מהתקציב הנוכחי: 1.3 מיליארד שקלים למוסדות תורניים, שזה זינוק של 30% מהשנה שעברה; משרד ההתיישבות מקבל 581 מיליון שקלים, שזה זינוק של 30% מהשנה שעברה; משרד המורשת מקבל 86 מיליון שקלים עם תוספת של 8 מיליון יחסית לשנה שעברה; עשרות מיליוני שקלים תמיכה בתרבות יהודית-חרדית. אני לא נגד, אני בעד תרבות, אבל בו-זמנית אומנים, אומנים בכלל, עוד סובלים – שהם לא תורניים, לא חרדים – סובלים מחובות עוד מהתקופה של הקורונה ולא מקבלים פיצויים. להפך, התבקשו להחזיר את הכסף, התמיכות והמענקים שקיבלו בתקופה שהייתה קורונה ובמלחמות הקודמות, והם לא מקבלים שום תמיכה; עשרות מיליוני שקלים למניעת נשירה מישיבות והשתמטות משירות צבאי. אתם יודעים, זה מאכזב. לפי ההשקעה, ההשקעה הזאת של הממשלה, אפשר לראות את סדר העדיפויות של הממשלה.
בתקציב הזה אנחנו רואים במה ובמי משקיעה הממשלה ואיפה היא מקצצת. איפה היה קיצוץ של כספים? עידוד המגזר העסקי קוצץ ב-308 מיליון שקלים. קיצוץ של 308 מיליון שקלים. במקום לעודד ולתמוך בעסקים שקורסים במלחמות של שלוש שנים, מקצצים; משרד המדע קוצץ ב-55 מיליוני שקלים. ולפני חצי שנה אנחנו ראינו לאן כיוונה איראן את הטיל. לא על ישיבה ולא על כולל – הם כיוונו למכון ויצמן. ובמקום לחזק את המדע, מקצצים. אנחנו יודעים שהפגיעה של הטיל הזה החזירה אותנו במחקר עשרות שנים אחורה. וממש חבל, צריכים להשקיע בפיתוח, להשקיע בעתיד שלנו.
400 מיליון שקלים קיצוץ במימון של בניית כיתות לימוד, וזה בזמן שתלמידי ישראל לומדים בכיתות הצפופות ביותר בעולם. כמה כיתות לימוד היה אפשר לבנות ב-400 מיליון שקלים שקיצצו?
ותבינו, אני לא נגד אנשים דתיים, לא נגד חרדים. אני בעד חינוך, בעד מנהגים ומורשת, אני בעד החיזוק של הזהות העברית הלאומית, בעד לימודי אזרחות וציונות ופטריוטיות. ואנחנו עכשיו בתקופת חירום, ואנחנו צריכים להתאים את סדר העדיפויות, להתאים לתקופה ולצרכים של האזרחים, לצרכים של החברה שלנו.
ממשלה שפויה – מה היא הייתה עושה? משקיעה כעת בצבא, בביטחון, במדע, בלימוד אזרחי ובלימודי ליבה. ממשלה אחראית הייתה משקיעה עכשיו כספים במדע ובמחקר. במילים אחרות, משקיעה בעתיד בטוח ומפותח של הילדים שלנו.
טוב שאבי מעוז כאן. אבי, אתה יודע שאני מכבדת אותך ויש לנו הרבה דברים שאנחנו מסכימים ויש גם כאלה שלא. אני רוצה להגיד לך, ואני אגיד גם לך, אדוני היושב-ראש: הדת בעיניי מרחיקה את האנשים מהערכים האמיתיים. דת לא מקרבת. דת זה אורח חיים, ולפעמים אנשים מנהלים את אורח החיים הזה בלי להשקיע באמונה, בלי רגש. הם עושים את זה, מבצעים פעולות טכניות, או שמחזיקים את עצמם בקהילה שתומכת בהם, כי נוח להם, כי זה עולם קטן, צפוף, שנותן להם תמיכה, ואין שם שום ניצוץ של אמונה אמיתית שאלוהים רוצה מאיתנו, הניצוץ הזה שבלב. ולפעמים הדת והאמונה לא הולכות ביחד, הולכות לחוד. וחבל להשקיע שם כספים כשאין את הניצוץ הזה. צריך להפריד.
וכואב לי שאתה אומר שאני חשוכה. זה לא הערה פשוטה.
אני לוקחת את זה כפגיעה, פגיעה אישית.
מה שאני מאמינה. להגיד על חבר כנסת בפומבי "את חשוכה" זאת פגיעה אישית, ירידה לרמה אישית.
אני מבקשת גם הארכת זמן, על הדקה שדיברת.
אני אגיד לך. יש פה חברי כנסת שמכירים אותי. בכל שנה אני מגיעה למרכז קליטה לעולים חדשים ומנחה להם את ליל הסדר. אני מספרת על המורשת שלנו. אנחנו קוראים ביחד את ההגדה. אני מסבירה להם את המשמעות של החג.
מה? מה מזעזע אותך? שאמרתי שאני מכבדת, ואתה אומר שאני בורה?
זה שאני מפרידה בין דת לאמונה? אני כן מפרידה, כי זה לא אותו דבר. אורח חיים זה אורח חיים ואמונה בלב זה משהו אחר. אם זה נחשב להיות חשוכה, אני מרחמת עליך, אבל אני לא רוצה לרדת לרמה האישית.
אני רוצה לשתף את חברי הכנסת ואת הציבור שיקשיב אחר כך: 15 שנים ברצף בחרתי יחד עם המשפחה שלי להגיע למרכז הקליטה בכרמיאל. אני עושה את הסדר עם עולים חדשים, בגלל שהסדר הראשון שלי, שחוויתי בשנת 1994, הרחיק אותי, הרחיק אותי מיהדות, הרחיק אותי מכל מה שקשור לדת היהודית, כי לא הסבירו לנו מה אנחנו עושים; זה היה רק טכני, סדר טכני, בלי הסברה – תעשו ככה, תעשו ככה. גם לא תרגמו לנו, לא הנגישו לנו, את היופי שיש במסורת.
אני עושה ההפך, אני מתקנת. אני עושה חוויה מתקנת גם לעצמי. והרגשתי אחריות להנגיש את הדבר הזה לעולים חדשים, אבל באמונה וברוח טובה, עם הסברים, בשפה מובנת. אני עושה את זה יופי בשביל לאחד את העולים החדשים שמגיעים, לקרב אותם לעם היהודי, לחברה הישראלית, להיות אזרחים שחוגגים ביחד את החגים. אבל עם כל זאת, אפשר לעשות את זה בלי להשקיע את מרבית התקציב בזמן חירום לתרבות ולחינוך תורני, בזמן שהאנשים האלה לא משתלבים בחברה הישראלית. עולים חדשים שאני מנגישה להם את המסורת אחר כך הופכים לאזרחים טובים, משרתים במדינה, וזה הרוב. אני מדברת על תלמידים של תוכנית סל"ע, סטודנטים שמגיעים לארץ לפני ההורים ובלי ההורים – כמעט כולם מתגייסים ומשרתים את המדינה. אני חושבת שיש לי זכות ומצווה להנגיש להם ולקרב אותם לישראליות.
כשהמדינה מחליטה, הממשלה מחליטה, להשקיע כספים בחברה שלא משרתת את המדינה - -
- - זה כואב לי. אני לא רואה בזה שוויון. אני לא רואה שאנשים יקבלו כל כך הרבה כספים בלי שהם לא יחזירו את התרומה למדינה. אני חושבת שצריך להיות איזון, איזון בין ההשקעות בתקציב, איזון בערכים. אם אנחנו מקרבים את האזרחים, את הילדים – אני בעד חינוך ממלכתי-דתי, אבל אם יש חינוך שהוא לא מחזק את האזרח הישראלי להיות אזרח עם חובות וזכויות, אני לא מעריכה את החינוך הזה. ואני חושבת שצריך להשקיע בחינוך שיחזק את האזרחים ויכין את האזרחים להיות עצמאים, לעבוד, לשלם מיסים ולחנך את הדור הבא לעתיד המוצלח והמפותח של מדינת ישראל.
אני מאחלת למדינת ישראל חג פסח בטוח, מבורך, שמח, בתקווה שנהיה חברה אחידה ומאוחדת, בלי סכסוכים, ושתבוא בשנה הבאה ממשלה שפויה, שתדאג לכלל האזרחים, מכל המגזרים ומכל העדות.
998 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.