קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. גברתי השרה, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת אוהבת לומר שהיא הביאה משילות – היא הביאה את המשילות. מהרגע שהושבעתם, דיברתם על משילות. דיברתם שאתם בעלי הבית, שצריך להגדיל את העוצמה של הממשלה ואת היכולת שלה להביא שינויים אמיתיים בלי שאף אחד יפריע לה.
אז החלטתי, גברתי היושבת-ראש, לבדוק את הדבר הזה. בגלל זה אני רוצה לדבר היום לא על הקואליציה, אלא על מפלגת השלטון, על הליכוד, מפלגתו של ראש הממשלה, שמובילה את המדינה כבר כמעט 20 שנה ברצף ומבקשת להמשיך ולהוביל אותה בשנים הבאות. רציתי לבדוק מה הצליחה המפלגה הזאת לעשות. בדרך כלל, כשרוצים לבדוק את ההצלחה, צריך לראות מה הובטח, מה הייתה תוכנית העבודה שלכם, מה קיימתם. כבוד השרה סילמן, את במפלגה של ראש הממשלה, מפלגת הליכוד, את מכירה את מצע מפלגתך? מכירה? אני אגיד לך למה. פשוט חיפשתי, ומשום מה מפלגת הליכוד מתמודדת לכנסת כבר כמה שנים בלי מצע. אז אי-אפשר לדעת כל כך מה היו תוכניות העבודה שלכם באמת. מכירים כמה הבטחות מסרטוני התעמולה, אבל לא באמת תוכניות עבודה, כמו שהצגתם בעבר.
אז כשהמפלגה נשאלה איפה המצע שלה, היא ענתה בתגובה רשמית: העשייה שלנו היא המצע שלנו. טוב, אז הלכתי לארכיון, ושלפתי את המסמך האחרון של הליכוד שבו הוא העז להתחייב למשהו בכתב, וזה היה מצע הליכוד לשנת 2009. בואו נבדוק מה הציון שלכם במבחן העשייה בהשוואה למה שהבטחתם לבוחרים שלכם כבר אז. ואם יורשה לי לומר, נראה לי שאחרי 17 שנים היה לכם מספיק זמן כדי לקיים את ההבטחות האלו.
אז נתחיל בביטחון האישי. במצע בשנת 2009, גברתי השרה, כתבתם, ואני מצטט: המטרה ברורה – הורדת מספר העבירות הקשורות לפשע המאורגן ב-50%. הבטחתם שראשי משפחות הפשע ירדו למחתרת. אז בואו נסתכל על המציאות של 2026: הפשע המאורגן ממש לא במחתרת, הוא בכיכר העיר. הוא בתוך המועצות המקומיות. הוא בתוך בתי הקפה – הורג, מחסל אנשים. במקום לחתוך את הפשיעה ב-50%, הכפלתם את מספר הנרצחים. בחברה הערבית אפילו הצלחתם לרבע את מספר הנרצחים – זה בכלל הישג מדהים – מ-68 נרצחים בשנת 2012 ל-252 ישראלים שנרצחו בשנת 2025, וזה עוד בלי שנכנסנו לנתון של שנת 2026, ששם עומדים כמעט על נרצח ליום. שתבינו, בזמן שכתבתי את הנאום הזה, יכול להיות שנרצחו עוד שני אנשים ברהט.
וחברי הכנסת, זה נכון בנרצחים, זה נכון בפרוטקשן לעסקים. הפרוטקשן בצפון חוגג, הפרוטקשן בדרום חוגג. אזרחי ישראל מעולם לא הרגישו פחות בטוחים בבית שלהם, והרחובות מעולם לא דיממו כך ברחבי ישראל. אגב, באופן אירוני, השנה היחידה שבה ירדו המספרים היא שנת 2022, השנה שבה לא הייתם בשלטון.
אבל בואו נעבור לנושא אחר – לכיס של האזרח. הבטחתם, ואני מצטט: תוכנית ארוכת טווח לצמצום המע"מ, כי הוא מס שמעיק על השכבות החלשות – כך כתבתם – וצריך להוריד אותו. אז מה עשיתם מאז? בשנת 2009 שיעור המע"מ עמד על 15.5%; עד לפני שנה הוא היה 17%, ואתם הצלחתם בכישרון רב להעלות אותו ל-18%. ותמיד יש סיבות מוצדקות כאלה ומוצדקות אחרות. תמיד יש סיבות. אבל אתם, שהבטחתם להוריד – העליתם. הבטחתם להקל על האזרחים – וחנקתם.
ומה עם הדיור? כתבתם שסיום מונופול הקרקעות יביא הזדמנויות מיידיות לרכישת בתים על ידי זוגות צעירים, סוף ציטוט. תגידו לי, אתם עושים צחוק מהציבור? מאז שהבטחתם את ההזדמנויות המיידיות האלה, מחירי הדיור זינקו ב-200% בתקופת כהונתכם. זוג צעיר בשנת 2026 צריך לעבוד חיים שלמים רק כדי להגיע להון עצמי לדירה בפריפריה. הפכתם את המדינה הזאת למקום שבו בשביל לקנות קורת גג וארבע קירות, הזוג הזה צריך לזכות בלוטו. אנשים כבר מתכננים את החיים שלהם במדינה אחרת, כי פשוט פה אי-אפשר לחיות מבחינת יוקר מחיה. ואם הייתם מנסים לעשות משהו עם זה, מילא. יכולתם להגיד שניסיתם ולא הצלחתם. אבל בשום דבר לא הצלחתם, כי לא ניסיתם. זה פשוט לא מעניין אתכם. ההישגים המועטים מאוד שהצלחתם להביא הם הישגים סקטוריאליים, כשכל שר דואג אך ורק למגזר שלו.
ואם דיברנו על דיור ועל יוקר המחיה, בואו רגע נדבר גם על העוני. אמרתם שהפתרון הנכון לבעיית העוני, אני מצטט, משולב בתוכניות ובפעילות הממשלה לצמיחה כלכלית ארוכת טווח. הרבה מאוד מילים גדולות – מעט מאוד מעשים. אם נסתכל על דוח העוני האחרון של שנת 2026 נגלה העמקה בעוני במדינת ישראל, כששני מיליון ישראלים נחשבים ומוגדרים כעניים; אחד מכל שלושה ילדים בישראל חי בלי ביטחון תזונתי; ישראל במקום השני בקרב מדינות ה-OECD בשיעורי העוני בקרב ילדים – רק אחרי קוסטה ריקה. אז איפה פעולות ארוכות הטווח לצמצום העוני? מישהו בממשלה בכלל התייחס לזה? מישהו מצא זמן לדבר על החיים עצמם בין ההתנפלות על היועמ"שית והניסיונות לרמוס כל מוסד אחר במדינה הזאת? כנראה שזה פחות חשוב לכם.
אז כפי שציינה פה קודם חברתי, בואו נדבר רגע על הילדים שלנו. במצע 2009 של הליכוד התגאה נתניהו בתוכנית חינוך ייחודית. הוא קרא לזה "תוכנית נתניהו לחינוך". הבטחתם להביא את ישראל לעשר המדינות הראשונות בעולם בחינוך. אמרתם או כתבתם שהבעיה אינה בתקציב. אבל מה שמענו היום שיושב-ראש ועדת הכספים מהליכוד אומר? מה הליבה עוזרת? למה צריך ליבה? אבל תראו מה כתב נתניהו במצע הליכוד. כתבתם – אני מצטט: "השיטה הנוכחית לא מתמקדת במקצועות החשובים באמת. בכוונת הליכוד לשנות את השיטה מן הקצה אל הקצה ולהפוך את מערכת החינוך למערכת שתתמקד בחשוב".
בתוכנית נתניהו מפורטים שבעת המקצועות החשובים שכל תלמיד בישראל יהיה חייב ללמוד, ואלו הם: קריאה וכתיבה, חשבון, אנגלית, מדע, תנ"ך, היסטוריה וציונות ומחשבים. לפי תוכנית נתניהו, מערכת החינוך תקדיש את מרב השעות למקצועות הליבה. יושב-ראש ועדת הכספים מהליכוד, שמעת את זה? להקדיש את רוב השעות למקצועות ליבה. כך אמר נתניהו.
אז איפה אנחנו בשנת 2026, כשמפלגת הליכוד מחזיקה בתיק החינוך, עם שר חינוך מהליברלים? האם כל ילדי ישראל לומדים מקצועות ליבה? נו, באמת. לא צריך אפילו לענות על זה, תשאלו את החברים שלכם בקואליציה. ההשקעה שלכם בחינוך לגיל הרך היא פחות מחצי מהממוצע ב-OECD. גם הצפיפות בכיתות – הבטחתם רפורמה מקיפה, אבל ישראל היא במקום השני מהסוף בצפיפות בכיתות היסודי.
הבטחתם "הטובים להוראה". כתבתם – ואני מצטט שוב: נתניהו והליכוד יביאו פתרון חדש. מיון קפדני והכשרה מתמדת של המורים בישראל במקביל להעלאת שכרם של המורים יניבו תוצאות בהתאם. אבל גברתי היושבת-ראש, המציאות היא ש-66% מהמורים בבתי הספר היסודיים מתפטרים כבר בחמש השנים הראשונות שלהם. זה כבר לא "הטובים להוראה" – זה כבר "כל אחד להוראה", מי שרק יסכים לבוא – שיבוא. כי המחסור במורים הוא בשיא של כל הזמנים. אתם מבינים? במקום להיות בטופ טן העולמי, כמו שהבטחתם, הילדים שלנו בתחתית ההשקעה ובשיא הצפיפות מכל מדינות ה-OECD. הבטחתם מצוינות – הבאתם קריסה טוטלית. שלא לדבר על מצב מערכת החינוך כעת, בתקופת המלחמה, כאילו שלא היה לכם זמן להיערך ולהתכונן לתקופות חירום. אם זה מבחן העשייה שלכם – הציון שלכם, הליכוד, הוא נכשל.
והחלק הנורא ביותר, שהוא באמת כמעט קשה לקריאה מרוב שהוא מגוחך – הטרור. הטיפול בטרור. במצע הליכוד כתוב – ואני מצטט: ממשלת הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו מביאה איתה יכולת מוכחת למלחמה בטרור. אה, השרה סילמן? יכולת מוכחת למלחמה בטרור. טוב, פה באמת כבר אין טעם להמשיך לקרוא את המצע הזה. מה עוד אפשר לומר שלא נאמר? ראינו איך התמודדתם, איזו יכולת הבאתם, איך הסתכלתם לאיום בעיניים, איך מנעתם אותו. 1,200 נרצחים ישראלים ביום אחד, באסון הנורא ביותר שהתרחש בהיסטוריה של מדינת ישראל.
בחוסר היכולת לראות את האיום, בחוסר היכולת לראות איך פירקתם ואיך החלשתם את החברה הישראלית מבפנים, שכחתם שיש לנו איומים ביטחוניים, ובכך הבאתם עלינו חורבן. גם כשכבר התאחדנו, שילבנו ידיים בעקבות האסון הגדול – אחרי שהתעשתם, חזרתם לפוליטיקה, חזרתם לשיקולים פוליטיים שחדרו לחדר ניהול המלחמה ולאופן שבו מתנהלת המדינה והכנסת.
גם כאן, אתם יודעים, אפשר לבוא ולהגיד "כשלנו", אפשר לבוא ולהגיד "טעינו". אפשר, זה ממש בסדר להגיד את זה, זה כמעט אנושי – עכשיו נלמד, עכשיו נעשה הכול כדי שאסון בסדר גודל כזה של 7 באוקטובר לא יחזור על עצמו – אבל כלום. כלום, השרה סילמן. כמעט שנתיים וחצי מהאירוע – לא התחלתם אפילו לחקור, לא הקמתם ועדת חקירה ממלכתית, למרות שרובכם התחייבתם מייד אחרי 7 באוקטובר.
כל היום יועמ"שית, עמית ובג"ץ ומה איתכם ומה איתם – אבל מה עם הממשלה? מה איתכם, מפלגת השלטון, מי שאוחז בהגה השלטון? אצלכם דממה. אם זה תלוי בכם, חברי הקואליציה הזאת, אנחנו בכלל בתקופה של נס. שום לקיחת אחריות, אפס הנהגה, שום אכפתיות למה שקורה בחברה הישראלית פנימה. כל מה שחשוב מבחינתכם הוא להמשיך ולאחוז בהגה השלטון, יהיה המחיר אשר יהיה.
חבריי חברי הכנסת, צריך לומר את האמת: הסיבה שאין למפלגת הליכוד מצע מאז שנת 2009 היא לא כי העשייה מדברת, היא כי העשייה שלכם צועקת. היא צועקת כישלון, היא צועקת הזנחה, היא צועקת אובדן דרך מוחלט, ירידה מהפסים, חוסר אכפתיות. מי שהבטיח במצע שלו הורים רגועים ורחובות שקטים, הביא לנו כאוס מוחלט ויוקר מחיה. הוא לא יכול לבקש מהציבור עוד הזדמנות. נכשלתם במבחן העשייה, נכשלתם במבחן התוצאה, והציבור יודע מה הבאתם אלינו וכמה נזק יכולה למנוע ממשלה אחרת, מאוזנת יותר, שפויה יותר ובעיקר ראויה יותר לציבור בוחריה.
כנסת נכבדה, בעוד חודשים ספורים נקרא להצביע ולבחור את נציגינו לכנסת ה-26, ואני מקווה שכל מה שחוותה המדינה בשלוש וחצי השנים הקשות שעברנו יבוא לידי ביטוי גם בקלפי. הגיע הזמן להנהגה אחרת, הנהגה מאחדת, אכפתית, כזו שבאה לעבוד עבור האוכלוסייה הישראלית כולה ולא רק עבור הבייס. ממשלה שתבין שאחרי השבעתה היא ממשלה של כלל אזרחי ישראל. שהיא צריכה לייצג גם את בוחריה, אבל גם לראות את הכאב והמחסור גם של אלו שלא הצביעו לה, של המיעוט. לדאוג להם, לייצג גם אותם. הרי הם לא יהיו מיוצגים פוליטית בממשלה, אז חובתה של אותה ממשלה לדאוג גם להם, ולא לדרוס ולא לרמוס את מי שלא חושב כמוה מכוח הרוב הפרלמנטרי שהיא קיבלה. זוהי חובתה כממשלה, לשרת את כולם.
מגיעה לאזרחי ישראל הנהגה ראויה, שאכפת לה מהמדינה כולה, שאכפת לה מאזרחיה כולם, ולא רק מהישרדותה הפוליטית. ועד אז, אני מקווה ומאחל שנחווה כולנו חג שמח, שקט, ובתקווה לשנה טובה יותר. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
1,537 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.