תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי, ידידי יעקב מרגי.
מי השר? 38 שרים, No one is in the building.
הינה, אלי, מה, באמת. בכל זאת, ארבע שנים ביחד, בוא, לא הולך ברגל.
תודה. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני אדבר על תקציב 2026, כמעט 700 מיליארד, אבל בעיקר תוכנית – לא באמת החיים עצמם. כל מי שהעז להתנגד לתקציב, טופל. לכולם שימנו את הכיסים. אבל מי נשאר, אדוני שר הרווחה לשעבר? כל המשרדים האזרחיים קוצצו: תחבורה, חינוך, רווחה, בריאות. אגב, למי לא נגעו, אתה יודע? אל תענה לי, אני אגיד לך. לראש הממשלה בפועל, איתמר בן גביר. במשרד שלו לא נוגעים. שם הכול סבבה. ברווחה, כן; בבריאות, כן; בתחבורה הציבורית, כן; אצל בן גביר לא. אוי ואבוי אם ייגעו עוד בטעות, הוא יצא מהבריכה במלון שבו הוא נמצא ויכול לעשות בלגן. אז אני אמשיך. אז תקשיב, הוא לא רלוונטי.
בוודאי. תגיד לי, מה זה? למה אצלו לא מקציצים?
נכון. למה הוא לא מקצץ? אגב, זה שהוא גם הולך לבריכה בזמן מלחמה – ואללה, אני בקושי מצליחה לרוץ למקלט, הוא הולך לבריכה. אין לי זמן לדבר עליו.
בבריכה עם אשתו, משתכשכים להם בבריכה. אין לי זמן אליו. אני רוצה לדבר על התקציב הפתטי.
לא ראית? הוא משתכשך בבריכה, נשמה, בוא, בזמן שאנחנו - - -
בוודאי שאין לך זמן. אני אעדכן אותך מה עושה השר המשועמם הזה.
הלאה. נמשיך עם התקציב. כמה התקציב פתטי? אל תגיד, אני אענה לך. ניקח את משרד הביטחון. בינואר 2026 אושר תקציב של 112 מיליארד. בינואר. תוך חודשיים תקציב הביטחון, אתה יודע כמה הוא היום? 140 מיליארד. בחודשיים עלה ב-30 מיליארד. מה יהיה בחודשיים הקרובים? אף אחד לא יודע. האם אתה חושב שהתקציב הזה הוא התקציב שיהיה בפועל? ממש לא. אבל מה לעשות? איך אמר לי שר האוצר לשעבר? זה לא תקציב התקציב הזה; זו מסגרת תקציב.
אגב, אתה רוצה לדעת עוד כמה זה מטופש? יום אחד יש 150 מיליון למיגון בצפון. יום שני לוקחים, יום שלישי מחזירים. זה התקציב של בצלאל. העיקר ראיתי אותו עושה סרטון: הוא בדרכו לכנסת כדי להעביר תקציב שיקל את יוקר המחיה. מה יקל ביוקר המחיה בתקציב הזה? משהו שלא שמענו? שום דבר לא יקל את יוקר המחיה. הוא מדבר על זה שהוא מוריד מיסים. איזה מס יורד בתקציב הזה? איזה שקרן זה, הגרנד-מייזר הזה. הוא שקרן.
לאיפה כן הולך הכסף? קודם כול, הוא חילק ריינג'רים, נתן ריינג'רים לחברים שלו. מה עשו עם הריינג'רים? אל תגיד לי, שוסטר, אני אגיד לך. הרביצו לפלסטינים. אין מה לעשות, value for money – אתה נותן כסף, אתה יודע לאן הוא ילך. הלאה. אביחי שטרן אומר שיש לו 400 בורות בלי כיסוי. לזה אין כסף. אין כסף ל-400 בורות. לאיפה יש כסף? את לא מאמינה, את יודעת איפה נחתו היום מיגוניות, יעל? בקבר רחל. נחתו מיגוניות, עם מוביל. מובייל, מוביל, איך שזה נקרא. זה נראה כמו מובייל. נחתו מיגוניות היום בקבר רחל. בקריית שמונה לא, באביבים לא. אני מצטערת, זה קשה, נכון. אבל אין מה לעשות, צריך להגיד את האמת, גם אם היא כואבת. לזה יש כסף, יש כסף. איך כחלון פעם אמר לי? מירב, יש מלא כסף, השאלה לאן הוא הולך.
נמשיך. עברנו את יהודה ושומרון, דיברתי על זה, נכון? חבל על הזמן, הלאה. ל-4,700 דירות בקריית שמונה אין מיגון. הבנתי שהיום התחילו לשפץ, תודה לאל. אתה יודע שאחרי עם כלביא ביוני, ביבי קיבל דוח חמור של מבקר המדינה על כך שאין מיגון? הוא קיבל דוח. מה הוא עשה עם הדוח? קבר אותו, כמו הדוח של מירון שדיבר על הר מירון לפני האסון. אגב, אתה יודע איזה עוד דוח הוא קבר? לפני האסון במירון, אתה זוכר? אני לא מדברת על האסון האזרחי. לפני האסון בכרמל הוא קיבל דוח על מצב הכבאות, מה הוא עשה? קבר אותו. ראית מה קרה.
אין לנו זמן, נדבר על העתיד עכשיו. אני רוצה להגיד לך משהו, התקציב הזה, אף משרד ממשלתי – כל המשרדים המוזרים האלה, מורשת, מסורת, הם נשארים; אף שר נורבגי לא הלך הביתה; 5 מיליארד קואליציוני – בוודאי, אין שאלה. ראיתי שבערוץ הממשל של צפון קוריאה אומרים כן, אבל גם לכם יש קואליציוני. רק שהם שכחו להגיד שהקואליציוני שלנו היה בין 700,000 ל-1.2 מיליארד, והקואליציוני של הממשלה הזאת בזמן מלחמה, הוא כבר ב-5 מיליארד.
תודה רבה, מיקי, 5.8 מיליארד.
עכשיו, תראה כמה עצוב פה היום. קודם כול, לא סתם מעבירים את התקציב הזה פה באודיטוריום הזה. תראה, עצוב מאוד האודיטוריום הזה. אנשים רצים למרחב מוגן, אנשים רצים למקלט. ככה זה נראה התקציב, זה תקציב עצוב. אתה מסכים איתי? עצוב. אני יודעת, מרגי, אם היית שר רווחה היה לך עוד יותר כואב היום. אבל אתה יודע למי לא עצוב? לאיש עם המיגונית. אתה יודע מי זה האיש עם המיגונית? האדם שמגיע לזירות – ידעתי שאתה תדע – הוא מגיע לערד והוא מגיע לדימונה, עם מיגונית צמודה. מי זה? ביבי. הוא יורד מהרכב הממוגן, איתו יורדת מיגונית ממוגנת.
עכשיו סתם שתדעו, אריק שרון נגיד, זוכר את התמונה שלו עם האפוד? לא רצה לשים אפוד. אתה זוכר את זה בטח. רבין, זיכרונו לברכה, לפני שנרצח אמרו לו שים שכפ"ץ. מה הוא אמר? לא. אבל הוא הולך עם מיגונית. עכשיו, מילא הוא היה יוצא מערד ומשאיר שם את המיגונית – בכל זאת, לעשרות אנשים אין שם מקלט. לא, הוא לוקח את המיגונית איתו.
עכשיו יבואו ויגידו בטח שב"כ המליץ לו להסתובב עם מיגונית. אתה יודע מה? ראש הממשלה הוא המפקד של שב"כ, לא שב"כ הוא המפקד של ראש הממשלה. אז אם לראש הממשלה יש טיפה מנהיגות הוא אומר להם חבר'ה, יש לי פה אלפי אנשים בלי מיגון במדינת ישראל, איך זה נראה? אתה יודע, בני, שאני, לפני השנתיים האלה שעברתי לדירה, ברוך השם, עם ממ"ד, רצתי לחדר מדרגות? לא היה לי אפילו מקלט בבניין בתל אביב, מקלט. אנשים היום בתל אביב רצים למקלטים בחניונים, בשכונות. הם רצים. אין להם מקלט, הוא הולך עם מיגונית ניידת. חבל שאי-אפשר להכניס את זה לתיק, לפתוח מיגונית, להיכנס. מה זה? תגיד לי, מה זה אתה הולך עם מיגונית? מה? אתה צוחק עלינו? יש אנשים שאין להם לאן ללכת, אין להם לאן לברוח. אתה יודע, יש לי חברה – לא נעים, אבל זה עצוב – שאמרה לי מספיק, אין לי כוח כבר לרוץ עם התינוק, אין לי כוח. לרוץ למקלט השכונתי עם תינוק, אין לי כוח, מירב. אתה יודע, אני אומרת לה זה חשוב. אז היא אומרת לי די, נמאס לי. ואז היא רואה אותו מגיע לערד ולדימונה.
אגב, לתל אביב הוא לא בא. אתה יודע, הוא מפחד. אם ביבי איכשהו ישמע את הנאום שלי: אני מזמינה אותך לזירה, יש לי אחת כזאת מתחת לבית; שלושה בניינים מרוסקים. אני, הבית שלי בסדר, הבניין שלי בסדר, ברוך השם. דיברתי איתך על זה שנלך לקרוא הגומל, אתה ואני חברים. יש לי זירה מתחת לבית, כל היום יש לי שוטרים, חיילים. הוא לא מגיע לתל אביב, מה הוא מפחד? מה יצעקו לו? אז לא יצעקו לו רק ביבי, אז יצעקו לו לך. אז מה, אתה ראש ממשלה. איפה המנהיגות שלך? תעמוד, ותגיד להם: אני אדאג למיגון. למה אתה לא נוסע לקריית שמונה? ממה הוא מפחד? מה יעשה לו אביחי? מה הוא יגיד לו, את האמת?
למה הוא הולך רק לערד? למה הוא הולך רק לדימונה? למה הוא הולך רק לבית שמש? מה קרה? מה? אנחנו אזרחים סוג ב' בתל אביב? ממה הוא מפחד? שיבוא, אני מזמינה אותו לבוא לזירה שנמצאת מתחת לבית שלי. אני מזמינה אותו לבוא לזירה, כשהגעתי ב20:45 הייתי בהלם. יש אצלנו מפונים, יש אצלנו אנשים במלון בתל אביב, מה הוא מפחד? ברוך השם, יש לנו עירייה נהדרת. באמת, היא תקתקה יום למוחרת. הרי הטיל נפל על הכביש בין שני הבניינים. היא באמת אטמה את הכביש. אבל סליחה, מה לא מגיע ראש ממשלה לחבר'ה שגרים בתל אביב? למה? למה רק בערד, בדימונה ובבית שמש? שיבוא, שיסתכל בעיניים. לא אכפת לו, לא מעניין אותו.
אתה לא מאמין, הזירה, אפילו חסכתי לו זמן הליכה. כי הזירה של מוצאי שבת, שנהרג בה הבחור המקסים הזה – אתה יודע, זה שמר על הבניינים של יהודה הלוי, הוא שמר מבזיזה – אני חוסכת לו, כי זו אותה זירה. תבוא. לא בא, מפחד, פחדן, ראש ממשלה פחדן.
יש לי דקה. יא אללה, יש לי כל כך הרבה דברים לומר. אל תדאגו, מחר אני אמשיך, אני עוד לא סיימתי להגיד לו את מה - - -
מרגי, אתה מצמצם לי זמנים. אני רוצה להגיד לכם לסיכום - - -
השר והבריכה, כן, דיברתי עליו.
אמרתי. פספסת אותי, דיברתי. שנינו אמרנו שאין לנו זמן לנשום, הוא – יש לו זמן להשתכשך בבריכה עם אשתו. זה באמת נשגב מבינתי, אבל אין לי זמן אליו. מחר יש לי הרבה מה לומר לו, מחר יהיה לי הרבה מה לומר בחוק עונש מוות. אל תדאג, הכנתי נאום, אני עובדת עליו, באמת. חבל, אני לא רוצה לעשות ספוילרים לנאום שלי מחר.
אני כן רוצה להגיד משהו אחרון. הציבור, קשה לו. קשה לו, זה בסדר גמור. זה בסדר, זה בסדר להגיד שלציבור קשה, זה לא מפחית לרגע מהרצון שלנו או מהיכולות שלנו. אבל קשה. ומותר לראש הממשלה, לא מותר, צריך ראש הממשלה להתייצב, לפחות כל יומיים-שלושה, ולהסביר. איפה ראש הממשלה?
אני מסיימת.
למה הוא לא מסביר לציבור מה קורה עם המלחמה, לאן אנחנו הולכים? למה אני צריכה לשמוע את ג'יי די ואנס? למה אני צריכה לשמוע את הדוברת העייפה הזאת מהבית הלבן? למה? איפה ראש הממשלה? בתוך המיגונית. תודה רבה.
1,478 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.