קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד השר, אני לא אתייחס למה שנאמר פה קודם, יש הרבה אמונות, יש הרבה דעות. אני מכיר את חברת הכנסת שהייתה לפניי, אין ספק שהיא יהודייה נאמנה, טובה, מסורה. צריך להפריד בין האומר את הדעות לבין הדעות עצמן. לעולם, לעולם, לא להגיד על מישהו שהוא חשוך. אתה יכול להגיד שדעותיה חשוכות - - -
אני יודע שזו הייתה כוונתך. אני חושב שהיא לא הובנה כראוי. לכן אני חושב שמן הראוי – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אני חושב שהיושב-ראש הקודם של הישיבה התכוון לומר על הדעות - -
- - ולא אלייך באופן אישי, ועדיף לקראת הפסח - - -
עדיף לקראת הפסח להיות באחדות לפחות בעניין הזה, ואני בטוח שדברייך יצאו מן הלב, והם גם נכנסו אל הלב.
אנחנו עומדים בדיון על התקציב, ואני הולך להתנגד לתקציב. ושואלים אותי, איך אתה יכול להתנגד לתקציב, הרי אנחנו באמצע מלחמה. נכון, ההתנגדות שלי היא לא לתקציב מערכת הביטחון, היא לא לתקציב המלחמה. אם התקציב היה עוסק אך ורק בצורכי מערכת הביטחון, הייתי מצביע בעדו. אני בעד כל מה שנותנים למערכת הביטחון, כל התוספות, וגם כל מה שנותנים למילואימניקים. אני בעד.
אבל אני חושב שבתקציב הזה אין מענה לחידוש העצמאות של הייצור הביטחוני שלנו. התקציב כלל איומים על פגיעה בעצמאות של ייצור המזון והחלב שלנו. אומנם דחו את זה לאחרי התקציב, אבל עצם הכוונה לפגוע בזה זה דבר חמור.
אדוני היושב-ראש, יש שני עקרונות שקשורים למשרד החינוך, ואני חושב שצריך להיעשות רה-ארגון במשרד החינוך, ואין לכך מענה בתקציב.
העיקרון הראשון שאני חושב, ובעזרת השם כשאני אזכה להיות שר החינוך אני אעשה את זה – להחזיר את החינוך להורים; להשתחרר מהקומיסריות שיש במערכת החינוך שתקבע להורים איפה לחנך את ילדיהם ואיך לחנך את ילדיהם. זה העיקרון הראשון. כל הורה יכול לשלוח את ילדיו לאיזה בית ספר שהוא רוצה, ושם יוכלו ההורים לחנך את ילדיהם בהתאם להשקפת עולמם.
העיקרון השני, שבמערכת החינוך לא יכולה להיות אפליה בין ילד לילד או בין ילדה לילדה. כל ילדי ישראל זכאים לתקצוב שווה במערכת החינוך, אבל ישנם לצערי הרב לא מעט ילדים שלא מקבלים את התנאים המלאים שמקבל ילד אחר במערכת החינוך. ישנם הורים שמשלמים מאות שקלים כל חודש עבור כל ילד שלומד במערכת החינוך, בבית הספר שאליו הם רוצים לשלוח את ילדיהם ועל פי השקפת עולמם. כל ילד צריך לקבל את אותו תקצוב כמו כל ילד אחר. יש מקום ששני העקרונות הללו מתכנסים אליו.
לא, לא, אני לא מדבר על התקצוב הדיפרנציאלי שהולך לפי הסוציו-אקונומי של הרשות, אני לא מדבר על זה בכלל. אני מדבר על ילד – תקציב של ילד במערכת החינוך זה 100%. תכף תביני על מה אני מדבר. בתלמודי התורה הלאומיים ובבתי הספר הלאומיים לבנות, שני העקרונות הללו – מתכנסים אליהם.
יש ציבור יקר וקדוש – משרתי מילואים מאות ימים מאז פרוץ המלחמה בשמחת תורה תשפ"ד רוצים לחנך את ילדיהם על פי השקפת עולמם, וזה החטא שלהם. הם שולחים לבתי ספר שהם במערכת החינוך, אבל הם משלמים – השכן שלי משלם 900 שקל כל חודש עבור כל ילד שלומד במערכת החינוך. למה? כי על פי מדיניות משרד החינוך לאורך השנים, מנסים להכפיף אותם, כמו את שאר הורי התלמידים, תחת הקומיסר, ממש כמו במדינות הקומוניסטיות.
הורי הילדים בתלמודי התורה ובבתי הספר לא מוכנים להכפיף את עצמם לכפייה של המערכת בנושא תוכני הלימוד ובנושאים נוספים, ולכן הם ימשיכו לשלוח לבתי הספר הללו שמלמדים את ילדיהם על פי השקפת עולמם. בד בבד, הם משרתים במילואים מאות ימים. התקציב לא נותן להם מענה, ועל זה אני נלחמתי.
בהסכם הקואליציוני שנחתם איתי היה מענה לזה, אבל לא שר האוצר, לא ראש הממשלה ולא שר החינוך רוצים לתקן את העיוות הזה. שלושתם יודעים איך לתקן את זה. הבאתי להם את כל הדרכים החוקיות, והם לא מתקנים את זה, וכל הבקשות שלי לתקן את העיוות הזה בתקציב – זה לא מקבל מענה.
ועל מה מדובר? על כמה עשרות מיליוני שקלים? אפילו מאות מיליוני שקלים. מה? יש אפליה בין ילד לילד? ואני מדבר עוד פעם על המילואימניקים. ההורים עושים מאות ימי מילואים ומשלמים כל חודש 900 שקל עבור כל ילד או ילדה.
עוד דבר שלא מקבל מענה בתקציב: אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר קצת על חוק שבעזרת השם מחר אנחנו נחוקק אותו בקריאה שנייה ושלישית; זה חוק שמשותף לכל הבית הזה – חוק הכיסאות הממונעים לילדים עם מוגבלויות, שהם הילדים עם המוגבלויות הכי קשות שיש.
הילדים הללו לא מסוגלים להניע בכוחות עצמם את כיסא הגלגלים הממונע. ילדים שיכולים להניע את הכיסא הממונע באופן חשמלי בעצמם, שהם מספיק מפותחים מבחינה קוגניטיבית, זכאים לכיסא ממונע – זה מקל. הוא יכול לצאת עם הכיסא מהבית, הוא יכול לחזור הביתה. אבל הילדים הללו שלא יכולים לצאת בלי מלווה – ההורים מלווים אותם – אין להם כיסא ממונע; הם לא זכאים לזה.
ואנחנו פורצים פה את הדרך. זכיתי להוביל את החוק הזה. בעזרת השם, מחר החוק הזה יאושר בקריאה שנייה ושלישית על פי הסכם שעשיתי יחד עם יושב-ראש הקואליציה, שתמך בזה עד הסוף, יחד עם יושבת-ראש ועדת הבריאות הקודמת חברת הכנסת לימור סון הר מלך, יחד עם היושב-ראש הנוכחי של ועדת הבריאות יונתן מישרקי. אנחנו הגענו להסכמה עם האוצר, שהאוצר מוכן לתקצב 12 מיליון שקל, והגדלנו את זה קצת ל-16 מיליון שקל או ל-18 מיליון שקל, חד-פעמי, כדי לתת לקבוצת ילדים מסוימת את הכיסא הממונע, שההורה המלווה יוכל להניע את הכיסא הממונע. ועוד 6.5 מיליון שקל תוספת לתקציב סל הבריאות בבסיס התקציב כל שנה, כדי להכניס עוד שנתון מסוים.
הכוונה המקורית של החוק הזה הייתה להכניס לתוך הקבוצה הזאת את הגילים 12–18. בגילים 12–18 הילדים יוכלו להיות זכאים לקבל כיסא ממונע חשמלי, שההורה המלווה יוכל להניע אותו – יקל על ההורים, יקל על המשפחות, יקל על הילדים הללו.
ברוך השם, מחר אנחנו הולכים לאשר את זה. זה הישג אדיר, אבל מכיוון שחסרים לנו 18 מיליון שקל להוצאה חד-פעמית, אנחנו נאלצים לצמצם את תחום הגילים מ-12–18 ל-15–18 בלבד. כלומר, מחר אנחנו נאשר פריצת דרך היסטורית, אנחנו נאשר כולנו, זה בהסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה. זכיתי להיות המוביל של החוק הזה, אבל באמת, אני מתרגש בשביל כל הבית הזה.
אנחנו נאשר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית, אבל זה ייעצר מ-15–18, ובכל שנה השנתון הבא של 15 ייכנס לזה ויזכה לכיסא ממונע. ואני שואל - - -
כל כיסא כזה – בסביבות 40,000 שקל.
ואני שואל את משרד האוצר: אדוני שר האוצר, אתה מתעקש להביא פטור ממע"מ על 150 דולר, שעשית בשביל לחזק את היבוא מסין. ברוך השם, הכנסת אמרה את דברה ודחינו את זה, ועכשיו אתה מנסה שוב פעם.
בתוך ההטבה הזאת של המע"מ על יבוא אישי מסין, ברוך השם, מצויה הטבה של למעלה ממיליארד שקל. אתה לא יכול למצוא שם, בתוך התקציב הזה, 18 מיליון שקל – אתה יודע מה, 30 מיליון שקל, הוצאה חד-פעמית – בשביל להקל על כל טווח הגילים הללו? בעזרת השם, בכנסת הבאה אנחנו נמצא גם איך להרחיב את החוק הזה של הכיסאות הממונעים, וגם, בשביל לעשות שוויון במערכת החינוך, כל ילד יקבל תקצוב שווה של 100%, והחינוך יעבור להורים במקום לקומיסר.
1,117 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.