תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, בעוד מספר ימים הכנסת תצא לפגרת פסח, פגרה של מספר שבועות, חודש, אולי קצת יותר. אבל יש לי בשורה: אזרחי ישראל לא בחופשה; הם במלחמה, כמונו. אבל הם לא קובעים, והם ישלמו על התקציב הזה במשך כל השנה. התקציב הזה הוא בעצם סדר העדיפויות האמיתי של הממשלה, ובמשפט אחד אפשר לתמצת אותו: מכירת המדינה והאזרחים שלה בשביל הסתדרות קואליציונית.
עכשיו, גברתי, אני יודעת באילו דברים את מתעסקת, ואני בטוחה שגם את לא אוהבת את העובדה שלמרות ההבטחות החוזרות והנשנות לא מוסיפים תקציב למדריכים בכפרי הנוער והפנימיות. למה?
היה הסכם. גם לא כזה הרבה כסף, 60 מיליון.
60 לשכר ראוי. מה זה לעומת 6 מיליארד כספים קואליציוניים שהם באהלן-אהלן, כאילו לא קרה כלום? מה זה? ועל מה? כדי שלילדים האלה, שהוצאו מבית הוריהם בהחלטה של המדינה, יהיו תנאי מחיה ראויים, שיהיה מי שיתמוך בהם, בטח בעת הקשה הזאת. מה אתם רוצים שיקרה? שהפנימיות ייסגרו? שהם יחזרו לבית הפוגע? מה אתם רוצים שיקרה, מה?
הבטחתם. אבל יש קיצוץ רוחבי כדי לממן כל מיני הזיות. למה? למה לא נותנים לילדים האלה? זה העתיד שלהם, וזה גם העתיד של כולנו. בסוף הם יבואו אחרינו כבוגרים, מה נשאיר להם? בינתיים גם גברתי יושבת-הראש - - -
כסף שהיה ונעלם, למה? כי היה קיצוץ רוחבי, כי לרווחה יש הרבה דברים שצריך לטפל בהם, כמו למשל מיגון לאנשים עם מוגבלויות, לקשישים. את יודעת, גברתי, בצפון לא שומעים את האזעקה. שומעים קודם את הנפילה. עכשיו דמייני לך ילד עם צרכים מיוחדים שיש לו רק מקלט בירידה עם מלא מדרגות. מה הוא יעשה? מה המשפחה שלו תעשה? אומרים להם: נפנה את הילד. מה, הוא ילד לבד? אין לו משפחה? אין לו הורים? מה, תשימו אותו, במוסד? איפה הבושה להציע כזה דבר?
עכשיו, תראו, אני יודעת, חברי הקואליציה אומרים: מה את רוצה? גם בממשלה שלך היו כספים קואליציוניים. נכון. אבל כמה? לאן תגיעו? 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. וזה יגדל, זה לא הסוף, יש עוד העברות, הכינו רזרבות. למה? המלחמה עולה הרבה כסף. ידעתם להיערך במלחמה עם טייסים ועם צבא, אבל לא ידעתם להיערך לפן האזרחי? למשל למערכת חינוכית מתפקדת? למשל למיגון? ברוך השם, לא הפתיעו אותנו, אנחנו הפתענו אותם. ואיפה זה בא לידי ביטוי בתקציב? כלום, אפס.
אני אגיד יותר מזה, גם הורידו בשירות הפסיכולוגי החינוכי. מי יטפל בטראומה של הילדים האלה? מי? איך אתם מסוגלים להסתכל למשפחות בעיניים ולהגיד להם: אנחנו דואגים לכן? איך? אני באמת שואלת את עצמי. שנים של חוסר יציבות, אין מתווה חל"ת, מה אומרים לאזרחים? תחכו, אחרי חופשת הפסח נטפל. תחגגו, תעשו חיים, כי אנחנו מתכוונים, ואתם תסתדרו.
עכשיו, אני באמת אומרת לכם: האזרחים רואים את מה שאתם עושים. לאזרחי ישראל מגיעה ממשלה שרואה אותם; ממשלה אחראית, שמקדמת גם חוק גיוס הוגן, שמגייס בצורה שוויונית, לא מעבירה מיליארדים לציבור משתמט. למה? למה לציבור נושר צריך לתת מיליונים של שקלים ולתלמידי פנימיות לא? תסבירו לי את ההיגיון, אני מתה להבין אותו. למה? למה הממשלה, במקום לדאוג ליוקר המחיה – איפה אתם?
חברי כנסת יקרים, בליל הסדר הזה, כשהילדים שלכם ישאלו "מה נשתנה", יש לי תשובה שאתם יכולים לתת להם, תשובה ברורה וחד-משמעית: בפעם הראשונה מקום המדינה בזמן מלחמה הממשלה מוכרת את האזרחים שלה בשביל עוד כמה חודשים בשלטון. שיהיה לכם חג שמח.
515 מילים של קארין אלהרר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.