קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, היום כבכל שנה מגיע הפטריארך הלטיני לכנסיית הקבר בירושלים, והפעם, אחרי שהוא תיאם יחד עם עוד שלושה אנשי כמורה, הסגן שלו – נחסמה דרכם, ומנעו ממנו ומעוד שלושה אנשי דת להיכנס לכנסייה למרות האישור מראש. משטרת ירושלים מנעה ממנו, חסמה את דרכו. זה לא קרה מאה שנה לאחור – זו פעם ראשונה שזה קורה. בדרך כלל החלטות קשות, רגישות כאלה – מפקד המחוז מקבל אותן, ומפקד המחוז בירושלים תמיד מתייעץ עם בן גביר – תמיד. לאו דווקא עם המפכ"ל, אבל עם בן גביר, שר המשטרה. לא פלא שההחלטה הייתה לחסום אותו. זו החלטה מודעת, פוליטית, אבל גם אידיאולוגית. למה אני אומר אידיאולוגית? כי בלשכה של בן גביר מסתובב חופשי בנצי גופשטיין, החבר שלו. ובנצי גופשטיין כבר הצהיר בפומבי כמה פעמים שהוא בעד לשרוף ולהצית כנסיות. מדי פעם, פעם אחר פעם, יש יהודים קיצוניים שיורקים על אנשי כמורה בסמטאות ירושלים.
ההחלטה המטופשת, האידיאולוגית, המודעת הזאת – לא פלא שהשר שנתן את ההוראה לחסום את הפטריארך עדיין לא אמר כלום – סיבכה את ישראל בעולם עד כדי כך שאפילו החברים הכי קרובים שלה כמו השגריר של ארצות הברית כאן, הוציאו הודעות גינוי – גם נשיא צרפת, ובטח בערב, שעון וושינגטון, נשמע עוד כמה התנגדויות.
גזען הוא תמיד גזען – ונגד כולם. זו הגזענות. את הכנסיות סגרו כבר 27 ימים, ומסגד אל-אקצא נסגר מזה 27 ימים, אגב, למרות שאומרים שעד 50 מותר – יש מגבלה של 50 איש. אבל ראה זה פלא, הגיע הפטריארך ועוד שלושה – ארבעה, שזה, בכיתה שלנו, בכיתה ב', ארבעה פחות מ-50, ובכל זאת, בלמו אותם באופן לא מכבד, פוגעני. בנחלאות בפורים מאות חגגו – אף אחד לא פיזר אותם בכוח.
גם בבתי הכנסת לא מפזרים אנשים בכוח למרות שהם יותר מ-50, אפילו יותר מ-100. זה מוביל אותי להפגנות שהיו אתמול נגד המלחמה גם בתל אביב וגם בחיפה. מילא תקפו שני חברי כנסת שלנו, איימן ועופר, אבל איך אנשי משטרה, מג"בניקים, תוקפים קשישים וקשישות, אנשים מבוגרים, בצורה אכזרית, ברוטלית ובלתי מתחשבת? נגיד שוטר או שוטרת רואה אישה מבוגרת, שאומרת לה, אני זקנה, והיא מעקמת לה את היד, כמעט שוברת לה את היד, פעם אחר פעם, באכזריות ובשנאה. כל אדם סביר שרואה אדם קשיש מול עיניו לא נוהג בברוטליות, ופה הדיכוי של ההפגנה היה ברוטלי.
אגב, בישראל נתניהו קרא לאיראנים לצאת לרחובות – הם לא יצאו, אבל כשהישראלים יצאו לרחובות כדי להתנגד למלחמה, למרות שמי שמתנגד למלחמה זה מיעוט – בהתחלה 80% תמכו במלחמה, אחר כך 75%, אחר כך 70% – ועכשיו 60%. 60% זה הרוב, אבל יש מיעוט שמתנגד. מה היה קורה אם כמה מאות אנשים היו מפגינים והולכים הביתה? עכשיו מטיפים מוסר לאיראנים, אומרים להם, תצאו לרחובות, וכשכאן יוצאים ישראלים לרחובות – מדכאים אותם. אגב, בינתיים שבעה מיליון מפגינים יצאו בארצות הברית נגד טראמפ בכל מיני נושאים, אחד מהם – המלחמה –Karma is a bitch.
עכשיו, אנחנו נציין בעוד כמה ימים את יום האדמה, יום אל-ארצ' ה-50, 1976, אז החליטה ממשלת ישראל להפקיע כ-20,000 דונם, וסגרו את ארד אל-מל, שטח 9, הפכו אותו לשטח אש. ראשי הרשויות החליטו על שביתה ויצאו להפגין נגד ההחלטה להפקיע. הפעילו דיכוי באש נגד המפגינים, אז במיוחד (אומר בערבית:) בסח'נין, עראבה ודיר חנא. נהרגו ח'יר אחמד יאסין מעראבה; ח'דיגה קאסם שואהנה מסח'נין; רג'א חסין אבו ריא מסח'נין; ח'דר עיד ח'לאילה מסח'נין; מוחסן חסן טאהא מכפר כנא; וראפת עלי זוהירי ממחנה הפליטים נור א-שמס, מטייבה. הייתי בהפגנה הזאת, והייתי במרחק של כמה עשרות מטרים מהמקום שבו נורו ראפת וזוהירי. אנחנו נציין ביום שני באותו מקום, את יום האדמה.
אז היד הייתה קלה על ההדק והיא ממשיכה להיות קלה על ההדק, אבל עדיין הנושא של הקרקע והאדמה משמש כמכשול העיקרי בין המדינה לבין האזרחים, ראה את הריסות הבתים בנגב ואת היחס לאזרחים הערבים הבדואים. אפרופו מלחמה, מקלטים, היעדר מיגון בכל החברה הערבית בהשוואה לחברה היהודית, אבל בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית בנגב, לרבות בכפרים הלא- מוכרים.
אנחנו כאן כדי לדבר על התקציב, תקציב שאין בו תקווה, יש בו ייאוש. יש בו התמקדות סקטוריאלית בקהל הבסיס של הממשלה מהצד של המתנחלים, אפילו לא מהבייס של הליכוד, שגם סובלים מהתקציב הזה, שהוא נטול כל אמפתיה לצרכים של חברה, השכלה, בריאות וכדומה. מערכת הבריאות ממשיכה להישחק, יש בעיות במערכת החינוך, אבל השרה אורית סטרוק ממשיכה לקבל תקציבים במאות מיליונים. והרשויות שלנו, הרשויות הערביות, ממשיכות לסבול מהקיצוצים, כמעט לקרוס בגלל היעדר תקציבים מתאימים וקיצוץ במה שקיים.
מדברים הרבה לאחרונה על מה שקראו לו קומץ אלימות, וביומיים האחרונים קוראים לו טרור יהודי. אבל פתאום כולם קראו לו טרור באותו זמן, מישהו שלח דף מסרים. אומרים שכנראה ארצות הברית שלחה איזו הערה, או השגריר האקבי שלח הערה, ואז מזכיר המדינה רוביו אמר שהוא מודאג ממה שהוא קרא לו: האלימות של המתנחלים. הוא אמר שהוא בטוח שגם ממשלת ישראל מודאגת. א. ממשלת ישראל לא מודאגת, ממשלת ישראל נותנת גיבוי ותקציבים וריינג'רים וטרקטורונים. ההצתות והירי וההרג והרצח האלה, לרוב זה קורה יחד עם חיילים, בלי חיילים, הגנה מרחבית. ראש הממשלה אף פעם לא התייחס לזה – פעם אחת אמר שזה נוער שוליים. זה אומר שהוא תומך, שהוא נותן גיבוי. שלא לדבר על ההתנהגות של ישראל כץ בכל הנושא הזה, יש לו אחריות, כך לרמטכ"ל וכך לאבי פלוט, אלוף פיקוד המרכז.
אני גם בטוח שרוביו לא מודאג, הוא סתם אמר שהוא מודאג, כי הדאגה לא פותרת בעיות. הם כל הזמן מודאגים, יש להם מחלה כרונית של להיות מודאגים – מודאגים, מודאגים, מודאגים – והנושא מתדרדר. מחלה דיפלומטית של להיות מודאגים. זה היה באו"ם, כל הזמן (אומר בערבית:) עכשיו מזכיר המדינה מודאג – ארצות הברית – הוא אפילו לא מגנה את הרג ורצח הפלסטינים או הצתות או שרפות של פלסטינים יום-יום, יום-יום. הוא לא מודאג, הוא לא אומר דברי אמת כשהוא אומר שהוא מודאג.
אדוני היושב-ראש, דיברנו על תקציב ועל הקיצוץ שהיה בקדנציה הזאת בתקציב הרשויות והחברה הערבית, אבל בו בזמן המשרד לביטחון לאומי קיבל המון תקציבים, מיליארדים של שקלים, והרציחות בעלייה מטורפת. כנראה שזו לא בעיה של תקציבים, אלא בעיה של מדיניות. השר הזה לא מתייחס לזה כאל כישלון, בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית, הוא מחייך, ואולי הוא מתייחס לזה כאל הצלחה, כי ערבים רוצחים ערבים. השאלה מה עושה ראש הממשלה בנושא הזה? כלום, כלום, הוא רק מבטיח. הבטיח גם לנו אז, דפק על השולחן ואמר, הצלחנו למגר את הפשיעה בנתניה, נמגר אותה גם בחברה הערבית. מאז יש עלייה במעשי הרצח והתגברות כוחם של ארגוני הפשיעה.
אני חוזר למסגד אל-אקצא (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומים:)
אדוני היושב-ראש, אני אתייחס גם להיעדר פתרון לתאונות דרכים ותאונות עבודה. בחברה הערבית תאונות העבודה הן בשיעור גבוה, במיוחד תאונות חצר, ותאונות דרכים. התקציב לא עונה על הדברים האלה. אז גם רציחות – פלילי – גם תאונות דרכים וגם תאונות עבודה. על כל פנים, אנחנו חייבים להמשיך לומר – וראינו את הסקר האחרון, של 17 מנדטים לרשימה המשותפת – (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה.
1,085 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.