קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. חבריי, חברות הכנסת, אנחנו נמצאים יומיים לפני ליל הסדר – שלושה ימים – התחושה אמורה הייתה עכשיו להיות של חירות והתחדשות, אבל התקציב שהממשלה הזו מניחה היום לפנינו, רגע לפני שהחג נכנס, הוא לא פחות מאשר סטירת לחי לאזרחי המדינה. סליחה, לא לכל אזרחי המדינה, יש ציבורים ששווים יותר, ויש כאלה ששווים פחות.
יש את הציבור הלא-משרת, שמקבל הערב בתקציב עשרות מיליארדי שקלים, ויש את ציבור היהלומים, שמקורבים לממשלה, שקיבלו כסף לכבישים, תשתיות ובתי מדרש במיליארדי שקלים, ויש את הציבור שלא לומד בבתי הספר שלו אנגלית ומתמטיקה ולא יתרום לחוסן ולכלכלת ישראל, אבל כן מקבל תוספות של מאות מיליוני שקלים לתקציב שלו. יש אפילו מקורבים לשרים שבקומבינות הצליחו גם לעלות לטיסות לחו"ל כשהשמיים סגורים לכולם. ככה זה כשהכספים הקואליציוניים זינקו פי שבעה בארבע שנים.
מולם יש את אנשי סוג ב', אנשי הצפון, שחיים תחת מטח טילים, שהממשלה קיצצה מהתקציב למיגון והפקירה אותם לנפשם, ויש את מי ומה שעוד נשאר ממה שהיה פעם גאוות העם והמדינה – החינוך הממלכתי, שלא יקבלו תוספת תקציב, ולא יקבלו תקציב ראוי, וגם הדור הבא יסבול מההשלכות של לימודים מבודדים ועצובים בזום. ויש את תנועות הנוער, שהמדינה ערלת הלב חושבת שזה בזבוז להשקיע בילדים שלנו ומקצצת בתקציבים, וכך גם מקצצת בתקציבי המדע, ניצולי השואה והביטוח הלאומי.
בעוד שתקציבי המשרדים המגזריים זינקו ב-450% מאז 2009, הציבור הישראלי מתמודד עם כיתות צפופות, מחסור במיגון ושחיקה בשירותי הבריאות והרווחה. נתניהו מפקיר את מנועי הצמיחה לטובת האינטרסים הפוליטיים. פשוט חרפה. התקציב שהממשלה מעבירה הערב עומד על כ-660 מיליארדי שקלים, אבל 1.3 מיליון למשגב עם הם לא מצאו. משגב עם, כן? שניצב בחזית המלחמה, על הגבול של לבנון, שרק אצלו נשמעו 150 אזעקות לירי טילים וכתב"מים, שאיבד לאחרונה את הסמל והדובר הבהיר והאופטימי של המקום, מנהל מטע האבוקדו, עופר (פושקו) מושקוביץ, זיכרונו לברכה.
אז לדבר גבוהה-גבוהה על ציונות, ערכים, נחישות, ועמידות ועד התלם האחרון – כן, חברי קואליציית הפח הזאת יודעים לדבר יפה, אבל במעשים – כלום ושום דבר. רק היום בבוקר קיבלתי מכתב תחינה של הצרכים המידיים שמשגב עם זקוקים לו – משגב עם, שנמצא אפס קילומטר מהגבול, שלרוב התושבים אין ממ"ד, וזמן ההתרעות הוא אפס. מה הם צריכים שהממשלה הזאת לא מספקת? אבזור מקלטי לינה ציבוריים – בכמה כסף? 70,000 שקלים. 70,000 שקלים הממשלה לא נותנת לו; אבזור מקלטי מערכת החינוך של הקיבוץ – 135,000 שקלים – הממשלה לא נותנת; ציוד לכיתת הכוננות – 70,000, המדינה לא נותנת; סלי מזון לקשישים; אבזור מקלט לרפואת חירום; ציוד הצלה וכיבוי – כלום. ממני הם מבקשים, ואני מרימה טלפונים לכל מי שאני מכירה, כולל לפילנתרופים, כדי לעזור להם, לציונים האמיתיים שיושבים שם על הגבול.
השתגעתם? בזה אתם חוסכים? בכיתות כוננות? איזו חרפה זה להיות אדיש לאנשי הציונות שגרים על גבול לבנון. חקלאים, אנשי עשייה, אמיצים וראויים כל כך – איך יש לכם את עזות המצח להתגאות בתקציב הזה, שהוא כל-כולו ניתוק, יוהרה ואבדון? שרי ממשלה שאטומים לאימהות חד- הוריות, שרי ממשלה שאטומים לבעל העסק הקטן בצפון ובדרום, שרים שאטומים למשפחות של מילואימניקים, שהאבא שוב, בפעם המאה, יצא לצו 8. חבורה שלמה, שהיא לא של ישראל, שפוטרת כמעט 100,000 – כמעט 100,000 – צעירים וצעירות משירות לצה"ל, ודורשת מהשאר לשאת אותם על כתפיהם – להיפצע אם צריך, למות אם צריך.
בזמן שהציבור הישראלי מתגלה שוב ושוב בעוצמתו, מסייע, נושך שפתיים, מהדק חגורה, הממשלה הזו מנצלת את המצב ואת רוח האזרחים בשעת מלחמה ופועלת נגד העם והמדינה. זה לא באג, זה פיצ'ר של הממשלה הזו, להעדיף את המגזרי על פני הלאומי, את הפוליטי על פני הכלכלי, כאילו אין מלחמה, כאילו אין גירעון, כאילו אין מחר.
566 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.