קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כשאומרים לך שיש לך 15 דקות לדבר, אתה אומר: וואו, המון זמן, אבל מצד שני כשאתה רואה את כמות הנושאים שאתה רוצה לדבר עליהם, אתה אומר: ואללה, אולי זה לא כל כך הרבה זמן, כי הרי מצבנו – איך אני אגדיר את זה? – לא מזהיר. מצבנו לא מזהיר. למרות שאם אתה שואל את ראש הממשלה או את האנשים שסובבים אותו, יגידו לך: מעולם המצב שלנו לא היה יותר טוב.
תסתכל על עזה, אדוני היושב-ראש, ניצחון מוחלט יש לנו בעזה. שלוש שנים אנחנו נלחמים בעזה, עוד מעט שלוש שנים, מ-7 באוקטובר 2023. ומה המצב שלנו בעזה? ביטחונית יותר טוב, אבל האם חיסלנו את חמאס? מיגרנו אותו? אין חמאס בעזה, או שהמצב הוא קצת יותר מורכב? האם זה נכון והאם זה ראוי שקבינט וממשלה לא יעשו דיון אחד על איך הם רוצים שעזה תיראה אחרי המלחמה? אחד, לא עשרה דיונים. דיון אחד שבו הם יגידו: אנחנו רוצים בעזה X, בואו נפעיל את כל הכוחות שלנו כדי שיקרה ה-X הזה. לא היה דיון אחד על מה שהולך להיות בעזה.
מה כן היה? היה חוסר קבלת החלטות. חטופים – אפילו טראמפ הבין שחייבים להחזיר אותם. כפייה של הסכם. ומה שיש לנו היום בעזה, יש לנו חמאס חמוש ששולט בחצי מהרצועה שליטה מוחלטת. יש איזה ועידה שאמורה להגיע להסדר, שאני מקווה שיסתדר, אבל מי שמוביל את הוועידה זה קטר שעומדת בראש, טורקיה שעומדת בראש, ואנחנו נקבל הסכם כזה שהבעלבתים בעזה יהיו קטר וטורקיה. האם זה מה שרצינו? האם זה מה שראש הממשלה רצה? זה ההישג האסטרטגי שהוא רצה להביא בעזה? לא. אני מסופק. כנראה שלא. האם הוא לא היה יכול להביא הסכם אחר? הוא לא היה יכול להביא מציאות אחרת? הוא היה יכול, לא רצה, פחד. פחד ממי? שיפרקו לו את הקואליציה, שהחבר'ה של בן גביר, החבר'ה של סמוטריץ', יפרקו לו את הקואליציה. ישב ראש הממשלה ואמר: טוב, אני אעשה חשבון מה יותר חשוב, האם הסכם אמיתי בעזה, כזה שמביא ביטחון לדורות, או הקואליציה שלי לכמה חודשים הקרובים? הוא בחר בקואליציה. אז בעזה לא כל כך הצלחנו. ואז הלכו ללבנון. אגב, בשני המקומות, שלושת המקומות, תכף אני אגיד גם על השלישי, הצלחות צבאיות מרשימות ביותר – צה"ל, שב"כ, מוסד. באמת הצלחות כבירות, אם אני אשתמש בלשון של ראש הממשלה. כבירות. נלחמו, שילמו מחיר כבד מאוד.
עכשיו דרך אגב אני חוזר מביקור בשני בתים של חללי צה"ל האחרונים: האחד בירושלים והאחד בפתח תקווה. הישגים עצומים, מחיר גדול, צה"ל במיטבו אחרי 7 באוקטובר. התאוששות. המפקדים מובילים בראש את החיילים שלהם, מאבדים המון חיילים, ממשיכים קדימה, מביאים הישגים מדהימים.
אז על עזה דיברנו. ואז הגענו ללבנון – אותו דבר, מכת פתיחה מרשימה; צה"ל נכנס, חיזבאללה נסוג, ואז עוצרים את זה באיזשהו הסכם, כשמסתבר שמה שסיפרו לנו – אני אומר לך, כולל מה שסיפרו לנו בוועדת החוץ והביטחון, ההישגים לא משהו. חיזבאללה על הרגליים. לא גמרו את העבודה. ודרך אגב, אני לא חושב שהדרך הייתה לא נכונה. הדרך הייתה נכונה, אבל ההישג היה צריך להיות הרבה יותר מוחשי.
אנחנו עכשיו נמצאים בלבנון ונלחמים בלבנון, ואני מקווה שהפעם לא יהססו. ואני לא מבין למה, אדוני היושב-ראש, לפני שלושה שבועות או שבועיים כאשר נשיא לבנון עאון בא ואמר: אני רוצה לדבר עם ישראל, למה לא הלכו לדבר איתו? זה עולה כסף לדבר? מה יכול להיות לא טוב בלדבר איתו? בא לך נשיא לבנוני, שהוציא את חיזבאללה מחוץ לחוק, שמגרש את השגריר האיראני, שעוצר את אנשי משמרות המהפכה בלבנון, מה שלא קרה בכל 40 השנה האחרונות, והוא אומר: אני רוצה לעשות הסכם עם ישראל, אני רוצה לדבר. לא, לא, אתה אל תלמד אותנו איך מנהלים מלחמה – אנחנו יודעים. ממשלת נתניהו, היא יודעת לנהל את זה.
אנחנו קודם נעשה את מה שאנחנו צריכים, ואחרי זה נראה. נדבר איתך, לא נדבר איתך. מי אתה בכלל? אנחנו חושבים גם על התיישבות. אתה יודע שיש עכשיו רעיון שמובילים, שסמוטריץ' מוביל אותו, להתיישב בין הגבול הבין-לאומי ובין הליטני, כי התיישבות מוסיפה ביטחון.
אז לא מדברים איתו. ואני אומר לך שאם לא נדבר איתו, ואם לא ניקח בשתי הידיים שלנו את ההזדמנות להגיע לפתרון מדיני אמיתי – ופתרון מדיני אמיתי זה שצה"ל מפעיל את הכוח שלו לתת מכות לחיזבאללה, יושב על הליטני, מרחיק את חיזבאללה מהגבול. והנשיא עאון, ממשלת לבנון וצבא לבנון, על ידי זה שהם הוציאו אותם מחוץ לחוק, ביחד עם כוחות, אולי אמריקאים וצרפתים, עושה את הפירוק של חיזבאללה מבפנים. תנועת המלקחיים הזאת, ובסופו של דבר הסכם נורמליזציה עם לבנון, או הסכם ביטחוני עם לבנון, זה מה שיביא את הביטחון, ולא עוד כוח ועוד כוח, ועוד כוח; בלי לעשות דיון אחד בקבינט על מה אנחנו רוצים בלבנון, דיון אחד. בוא, תעשה דיון, תגיד מה יהיה הדיל, למה אני רוצה להגיע.
אז מה נשמע עוד פעם? אנחנו נפרק את חיזבאללה עד החיזבאלונר האחרון? הרי אתם יודעים שזה לא יקרה. זה לא קרה בעזה אחרי שלוש שנים, זה לא יקרה בלבנון. אז מה אתם מקשקשים בשכל?
ואז הגענו לאיראן. אין אחד בבית הזה, למעט אולי מעטים מאוד, שלא תומך במלחמה באיראן, ביציאה למלחמה. היציאה למלחמה הייתה מוצדקת, וחיל האוויר וכוחות הקרקע, מי שהיה איפה שהיה, לא משנה, עשו עבודה פנומנלית, פנומנלית. אבל מה הלאה? איך מסיימים את זה? אם אנחנו נסיים את המלחמה באיראן ללא הכרעה או שינוי משטר או הוצאת החומר המאושר והסכם שהוא כמעט כניעה, אז נכשלנו. לא משנה מה הסיבה. שהאמריקאים יחליטו – כן, כשאתה בונה את כל האסטרטגיה שלך על שותפות עם טראמפ, אז בסוף אתה לא יכול לעשות שום דבר בלי שטראמפ מאשר.
אז אני אומר לכם כאן ועכשיו: אם לא יהיה ניצחון מובהק באיראן, ומובהק זה אומר או שהמשטר מתחלף, או שיש הסכם טוב מאוד עם האיראנים, כזה שמחזיק אותם בצורה מיטבית, מתחת ליכולת שלהם להתעסק בגרעין ובטילאות – אם אין אחד משני הדברים האלה, הפסדנו, אבל לפחות נגיד את זה. אבל מישהו עושה את הדיון על זה? הקבינט דן בזה? יש לנו מטרות מלחמה?
אז אומר לנו ראש הממשלה: עכשיו, בעקבות הסגירה של מצרי הורמוז, יכול להיות שיהיה צינור של נפט שיגיע לישראל, וזה יהיה שינוי אדיר. כן, זה יהיה שינוי אדיר. הלוואי שזה יקרה. אנחנו בעד. אנחנו בעד שיהיה צינור נפט שיעבור, ולא נצטרך את מצרי הורמוז, אבל במקרה הטוב אנחנו מדברים על חמש שנים, במקרה הסביר, כנראה שזה יהיה שמונה-עשר שנים. אז זו המטרה של המלחמה? צינור נפט שיעבור לחופי אשקלון? נו באמת.
אתם יודעים, מדברים על הצפון, אני רואה את החבר'ה בקריית שמונה, אני רואה את החבר'ה במרגליות, בזרעית, וליבי-ליבי איתם. חילקו 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. שמעתי שזה משהו כמו 120,000 מיגוניות. תאר לך, אדוני היושב-ראש, שהיו לא 120,000 – 60,000 מיגוניות היו עכשיו מפזרים בקריית שמונה ובכל גבול הצפון; לא היה בן אדם שלא היה לו מרחק של חצי דקה למיגונית, גם אם אין לו בבית ממ"ד - - -
את המבוגרים תוציא לבית מלון. את המבוגרים תוציא לבית מלון, אבל כל מי שאין לו היום ממ"ד - - -
כן, את אלה תוציא לבית מלון. אני אגיד לך יותר מזה, השר וסרלאוף, אתה אחראי לגליל, ושמעתי שאתה עושה עבודה מצוינת.
ואני שומע הרבה מאוד אנשים שנותנים לך ציונים טובים – אני גם מכיר בזה בעצמי, אני לא צריך שיגידו לי.
אנחנו עומדים ערב פסח. בקריית שמונה יש כרגע 10,000 איש בערך, שזה בסביבות 2,000 משפחות. לקחת את 2,000 המשפחות האלה, ולתת להן ואוצ'ר, שיעשו את החג, את ליל הסדר בבית מלון – זה יעלה 8 מיליון שקל; נגיד, 4,000 שקל למשפחה, פלוס-מינוס.
תן להם ואוצ'ר. תן להם ואוצ'ר. תן להם ואוצ'ר. אל תיתן להם לעשות את החג ואת ליל הסדר במקלטים בקריית שמונה.
צריך לפתור אותו. ברור שצריך לפתור.
אדוני היושב-ראש, הכול נכון, השר וסרלאוף, הכול נכון, אבל למה זה לא קורה? למה זה לא קורה? הרי כסף לא חסר. אם היה לכם מספיק לתת 6 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, אם יש לכם מספיק בשביל להחזיק כאן 33 משרדי ממשלה – שמעתי שיש גם משרדי ממשלה שכבר לא קיימים, אבל מממנים אותם, כמו המשרד של דרמר, שעדיין יש לו 6 מיליון שקל בתקציב. תקרא את התקציב ואז תראה. ולכן אני לא מצליח להבין, אם יש לכם את הכסף ואתם יודעים מה לעשות, למה זה לא קורה?
הוא גם חבר שלי, הכול טוב. הוא בחור סופר מוכשר, אבל הוא כבר לא שר, אז למה לתקצב? הוא כבר לא קיים. הוא קיים, תודה לאל, אבל למה להמשיך לתקצב את המשרד שלו? מה עושים עם ה-6 מיליון שקל האלה? תשאל את עצמך לאן הם הולכים. מי מרוויח מזה?
ודבר אחרון, אתם יודעים, סוף-סוף הממשלה התכנסה לדון באותם טרוריסטים יהודים שמכתימים בכתם איום ונורא את ההתיישבות ביהודה ושומרון. איום ונורא. אותם פורעים שעושים פשעים איומים ונוראים, לאומנים, מרביצים, שורפים, הורגים; לא מעט פלסטינים נהרגו בשבוע האחרון על לא עוול בכפם. סוף-סוף הייתה ישיבה. ומה הוחלט בישיבה, השר וסרלאוף? נקים יחידה לטיפול בפשיעה הלאומנית. נקדיש לזה 136 מיליון שקלים. כאילו, אדוני היושב-ראש, שהבעיה עד היום הייתה שלא הייתה יחידה שטיפלה בזה. אולי הבעיה עד היום, שעדיין קיימת, היא שאין רצון לטפל בדבר הזה? אין לנו משטרה שקיבלה מיליארדים בשנתיים האחרונות? התקציב שלה עלה בעשרות מונים. חסרים שוטרים? ראיתי אותם אתמול בהבימה, מתנהגים – תסלח לי, אני לא רוצה לתת כאן דוגמאות – באלימות נוראה מול אנשים שבאו להפגין, בין שאני מסכים עם ההפגנה ובין שלא, ואני מסכים. אז מה הבעיה? בגלל שזה לא מוצא חן בעיני המשטרה? בגלל שיש תקנה של התקהלות של פיקוד העורף זה מצדיק אלימות מול מפגינים? קח את האלימות הזאת אל מול אותם פורעים שעושים לנו נזק לא נורמלי, מקלקלים את היחסים שלנו עם ארצות הברית ועם כל העולם היהודי. מה הבעיה? אומרים לי: זה מיעוט. על אחת כמה וכמה. אם זה מיעוט, תטפל במיעוט. אז לא, לא עושים מעצרים מינהליים, כי עכשיו הפריימריז וצריכים להתחנף. כולם.
תקשיבו, אתם לא מתפקדים. אין לכם סדר עדיפויות. במלחמה צריך שיהיה סדר עדיפויות. בסדר עדיפויות נכון לא מחלקים 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. בסדר עדיפויות נכון, אומרים לכולם להתגייס מחר בבוקר. אל תתעסק איתם. מי שלא מתגייס, שלא יקבל פרוטה אחת. תתגייסו, יש חוק גיוס. לא צריך חוק גיוס. יש חוק גיוס במדינת ישראל. אתם רוצים לדבר על פטור ללומדים, בואו נדבר על פטור ללומדים.
אני יודע מה אתה חושב על הגיוס של החרדים, ואני יודע גם מה אתה חושב על חוק הגיוס של החרדים, אבל זה שאנחנו שותקים ונותנים לבושה הזאת לעבור, ולסחטנות הזאת לעבור, כשכולנו יודעים שהחוק הזה לא יגייס אפילו אחד – ההפך, הוא מעודד השתמטות; הוא מעודד השתמטות. ורק בתקציב האחרון שמתם 158 מיליון שקל לתמוך בישיבות של משתמטים.
מה זה ישיבה של משתמטים? ישיבה של משתמטים זה מישהו שאומר: די, אני לא רוצה ללמוד, אז אומרים לו: לא, לא. יש לנו ישיבה שאתה רשום אליה, אבל אתה לא לומד, והמדינה מתקצבת את זה ב-158 מיליון שקל. תודה.
1,718 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.