אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, איפשהו שם – הוא פה?
טוב, בכל זאת, אי-אפשר פטור בלא כלום. למרות שמייד נדבר על ליל הסדר וארבעה בנים, אני חייב להתייחס במשהו לדבריו של חבר הכנסת פרוש. אין קשר, אין סתירה. אין שום קשר בין מה שדיברת לבין מה שקורה בשטח. מעולם בתולדות עם ישראל לא הייתה כמות כזו, ואם אפשר לומר גם איכות כזו, אבל את זה קשה יותר למדוד, של לומדי תורה כמו בארץ ישראל היום. מעולם לא היו, לא בפולין לפני השואה ולא בתקופת רבי עקיבא, שהוציא את 24,000 תלמידיו למרד בר כוכבא; לא בימי רבן יוחנן בן זכאי, לא לפני החורבן ולא אחרי – לא הייתה כמות גדולה של לומדי תורה בארץ ישראל ובעולם.
אנחנו לא מתאבלים על זה – אנחנו שמחים על זה, מברכים על זה. על כל דף גמרא על כל פרק תנ"ך שנלמד, על כל תורה שנלמדת. אין לזה שום קשר, שום סתירה, לשירות משמעותי בצה"ל. הינה, יושב פה וסרלאוף מהקואליציה; מאיר ואנוכי מהאופוזיציה – מה הקשר? כל אחד מאיתנו למד תורה בעיתו ובזמנו ושרת בעיתו ובזמנו. מי שטוען אחרת, הופך את התורה לקרדום לחפור בה, משתמט בכסות התורה; משתמש בתורה על מנת ללמוד, לא לשרת. זה באמת דבר שקשה להסביר אותו בכלל, והוא גם סותר את תולדות ישראל.
הזכרתי את רבי עקיבא, שמוציא את 24,000 תלמידיו להילחם בצבאו של בר-כוכבא, וכולם נופלים בקרב, כך מסופר. אחרי שאמרתי את זה, וזה היה רק מעט ממה שרציתי להגיד, בעוד כמה ימים, אדוני, אנחנו נשב בליל הסדר ונקרא "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה". אז תסלח לי, אבל גם בלשכת ראש הממשלה כנגד ארבעה יועצים דיברה הלשכה: אחד גנב – לכאורה; אחד אנס – לכאורה; אחד קיבל כסף מקטר – לכאורה; ואחד שלא יודע לסתום – זה לא לכאורה, זה בטוח, כי יש מישהו בלשכת נתניהו, כנראה לא אחד משלושת הראשונים, שלא סותם את הפה או את ההקלטה וכל הזמן מוציא הדלפות על האחרים. זו לא בדיחה, זו לא סאטירה, זה לא תסריט של ארץ נהדרת. זו הלשכה הכי חשובה במדינת ישראל. זו לשכה שאמורה לנהל מלחמה, זו לשכה שמנהלת לנו את החיים, וככה היא נראית. וכמובן, אני באמת חושב שיש פה רק אחד שנושא באחריות: ראש הממשלה נתניהו הוא זה שאחראי על איך נראית הלשכה שלו. ואם הלשכה היא בושה, זו בושה גם לראש הממשלה וגם למדינה. אז אלה ארבעת הבנים שכנגדם דיברה התורה.
דרך אגב, ראש הממשלה, יש לי עצה קטנה. לא יודע אם מרשים לך, אבל ראיתי הרבה לשכות שיש בהן גם נשים טובות, מוכשרות. אולי אחת הבעיות היא שיש יותר מדי גברים בלשכה, למרות שיש גם גברים מצוינים, כמובן. מה אני אגיד לך, יש לך מה לשפר לשנה הזו.
אז מה נשתנה התקציב הזה מכל התקציבים? שאנחנו מעבירים היום את תקציב המדינה, לצערנו הרב, בשנה שלישית של מלחמה, עם 850 מיליארד שקלים, וכמו שנשיר בליל הסדר: שבכל התקציבים התקציב הכי גדול הוא תקציב הביטחון; הלילה הזה לתקציב הביטחון יתווספו יותר מ-30 מיליארד שקלים והוא יעמוד על 142 מיליארד שקלים. תקציב ראוי – אבל מה עם כוח אדם? יש דברים שאי-אפשר לקנות בכסף. מה עם ריענון כוחות המילואים? מה עם החיילים בסדיר? מה עם פתרון לזה שהבטחתם, באמת הבטחתם, לא בפעם הראשונה מתחילת המלחמה, לאנשי המילואים, שהם יעשו המון. הם יעשו חודשיים בשנה – וגם בזה אתם משקרים, אתם לא עומדים. הינה, בדיוק דיברתי עם החברים שלי מהמילואים, האריכו להם עכשיו את החודש השלישי כבר. משהו מהדברים האלה. אז מה תיתנו להם, שובר לחופשה? נו, באמת. 142 מיליארד שקלים לא פותרים את בעיית כוח האדם של צה"ל.
ואם כבר מדברים, ויש כסף בקופה, דיברתי הבוקר עם אחד האנשים שמובילים את הגיוס החרדי לצה"ל, אדוני היושב-ראש. בן אדם שתרם לצה"ל מאות חרדים שהתגייסו בפועל. דיברתי איתו, והוא אומר לי: קינלי, אתה יודע מה אין ב-142 מיליארד השקלים? אין שם כמעט תקציב תוספתי ייעודי לגיוס חרדים. כלומר, 142 מיליארד שקלים – יש, 7 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים – יש, חיזוק ההשתמטות – יש, כסף לעידוד ישיבות ההסדר החרדיות, המכינות הקדם-צבאיות החרדיות, הארגונים המעטים שפועלים בנושא – זה כמעט ואין. אז זאת פשוט בושה, הרי משם בסוף יצמח השינוי. אז התקציב של ארגוני גיוס החרדים נשאר אותו דבר בזמן שגיוס החרדים הוא המוצא היחיד מהעומס המטורף על אנשי המילואים.
בדיוק נשאלתי ונזכרתי שלפני 31 שנה, אדוני היושב-ראש, עשיתי ליל סדר בצבא במרג' עיון. מרג' עיון, העיירה הגדולה של דרום לבנון, שם ישבה החטיבה המזרחית של צה"ל. עשיתי שם ליל הסדר, שנת 1995, רגע לפני נישואיי, אני והחיילים הבני"שים שלי הסבנו בחדר האוכל של מרג' עיון. זמן קצר אחרי זה יצאנו לפעילות מבצעית, ואת שאר פסח כבר בילינו במארבים וטווסים, אבל בליל הסדר הסבנו בכבוד ובהדר וקיימנו את מצוות הסדר כהלכתה. היה אפילו אוכל משובח. זה לא הפריע לנו, בני ישיבות, כמה חודשים אחרי זה לחזור לישיבה וללמוד תורה בחשק ובהדר, כי ככה צריך, גם וגם.
בפסח הזה יסבו חבריי, חברינו, מחטיבה 646 בלבנון, בסוריה וברמת הגולן, והם יעשו ליל סדר כהלכתו ויגנו על המדינה. יש שם חבר'ה מצוינים, מאיר, אתה יודע את זה. החבר'ה האלה יגנו על מדינת ישראל. חלק מהם בתוך לבנון, חלק מהם בתוך סוריה והם מגינים על מדינת ישראל עכשיו, חלקם בגילי, בני יותר מ-50, חלקם מבוגרים יותר, חלקם צעירים יותר, והם מגינים על מדינת ישראל. תקציב הביטחון של מדינת ישראל לא נותן מענה לבעיה העיקרית, וזה חוסר בכוח אדם.
שבכל התקציבים, יוראי, שבכל התקציבים התקציב השני הכי גדול הוא תקציב משרד החינוך, תקציב משרד החינוך; הלילה הזה, הלילה הזה, התקציב הזה יעמוד על יותר מ-100 מיליארד שקלים, 101, אם נדייק. אבל, איזה יופי שיש כסף, מה עם ההישגים? מה עם לימודי ליבה? מה עם צמצום פערים? מה עם תוכנית אפקטיבית למחסור במורים, אדוני היושב-ראש? אין שם. מה עם העובדה הפשוטה ששלושה מיליון ילדי ישראל מלידה ועד 18 הפסידו כבר חודש לימודים השנה? הם הפסידו חודש, חודש זה יותר מ-10% משנת הלימודים. התקציב הזה מתייחס לזה?
תחשב שנייה. התקציב המוקדש לכל ילד בישראל הוא למעלה מ-33,000 שקלים. אז למה התוצאות כל כך גרועות? למה אין אחד בישראל שלא יודע שאם הוא לא ישקיע מהכסף הפרטי שלו, הוא לא יקבל חינוך ראוי? למה תשלומי ההורים, הרשמיים ובעיקר הלא-רשמיים, כל הזמן עולים? קיש, איפה אתה? איפה אתה? 101 מיליארד שקלים מדינת היהודים נותנת לך כדי לעשות חינוך כמו שצריך, אז למה הילדים עדיין בזום? למה לא עשיתם מהיום הראשון פעילויות בקבוצות קטנות? למה לא עשיתם ביקורי בית לכולם? למה לא אמרת: נחזיר את זה בחופש הגדול? אם לא נחזיר בחופש הגדול, אז עכשיו נלמד. למה? 101 מיליארד שקלים, אבל אין חינוך.
אתה יודע, עוד דוגמה שעוד יותר מעצבנת אותי היא דווקא ברווחה, אדוני היושב-ראש, נושא שאני יודע שקרוב לליבך. אנחנו נלחמנו בוועדות החינוך והעבודה והרווחה על שכר מדריכי פנימיות הרווחה, והייתה הבטחה על התקציב הזה, שהשכר שלהם יעודכן, אבל נחש מה? הוא לא עודכן. אז שר הרווחה – מי זה בעצם היום?
אתה מבין? מרגי עזב, אין שר רווחה במדינת ישראל. גם זה תקציב של עשרות מיליארדים. מי אחראי עליו? מי נותן עליו דין וחשבון? איפה אתה, שר הרווחה של מדינת ישראל? אתה לא קיים. כסף כמו חול - - -
חיים כץ, ממלא מקום ברבע משרה. אז חברים יקרים - - -
הוא השאיר מנכ"ל טוב, אהרוני.
אבל אין מה לאכול, כי אין מנהיגות.
שבכל התקציבים שמים את עיקר הכסף בידיים של שר במשרה מלאה, שר במשרה מלאה; אבל בתקציב הזה, אדוני היושב-ראש, 63 מיליארד שקלים תקציב משרד הבריאות, הם בידיים של רבע שר. אותו חיים כץ, אם אני לא טועה, הוא גם רבע שר הבריאות. איפה נשמע כדבר הזה? דרך אגב, אני כבר לא מונה פה את כל השרים המיותרים של הממשלה. לא יכולתם לפחות לחלק? שר מיותר במורשת, מסורת ועוד, ולעומת זאת, רבע שר לבריאות, 63 מיליארד שקלים על רבע שר. אני לא מבין את המחסור החמור פה בבושה. הרי מדובר על תקציב מלחמה, נכון? או שזה תקציב שמעמיד פנים שאין מלחמה, כי יש שר מורשת ויש שר מסורת ויש שרה למעמד האישה ועוד שרה למשימות מומצאות, אבל מה אין? אין שר בריאות למשרה מלאה. גם אין בושה. אז 63 מיליארד שקלים עם רבע שר.
שבכל התקציבים שמים קצת כסף לאלה שצריכים הכי הרבה, לאלה שצריכים הכי הרבה – למשל, קריית שמונה; בתקציב הזה, בתקציב הזה, אין קריית שמונה. זרקתם את אלו שמשעממים אתכם, או שלא מביאים קולות לפריימריז, לפח. למה, כי אביחי הוא לא מהצד הנכון בליכוד? איזו בושה זו.
אתם יודעים מה? בהגדה של פסח אנחנו באמת נשאל מה נשתנה, כדי להבין את הסיפור. השאלה הנכונה פה, אדוני היושב-ראש, היא לא מה נשתנה – מה לא נשתנה? כי זו אותה הנהגה כמעט 20 שנה על ההגה, כולם אשמים חוץ ממנה, עם אפס אחריות, עם אותו הניתוק, עם קריית שמונה שעדיין חרבה, עם חיילים שעדיין מתחננים להחלפה, עם הבטחות שעוברות מבחירות לבחירות. אתה זוכר חינוך חינם לגיל הרך בבחירות הקודמות? איזה חינוך? איזה חינם? איזה גיל רך? אותו חוסר אחריות; רק לעשות דווקא ולהאשים את התקשורת, את היועמ"שית, את השמאלנים. מדיניות הדחיינות, הימנעות מהכרעות.
המדיניות לא השתנתה, רק המחיר עלה ואנחנו משלמים ביוקר. כי כשאנחנו מדברים עכשיו, אדוני היושב-ראש, חמאס עדיין מתעצם ומתחזק בעזה, חיילנו הגיבורים נלחמים בחיזבאללה בלבנון, ואם היה חסר מישהו למסיבה, גם החות'ים חזרו לירות. אז יש לנו מלחמה עם איראן, חות'ים, אנשים רצים למקלטים, ילדים לא לומדים, עסקים קטנים קורסים – מרץ 2026, כן, פסח תשפ"ו, לא השתנה. לאיפה הגענו? לאן שהלכנו.
אני רוצה עוד נקודה אחת, אדוני, לפני סיום.
מעולה. כשהשבוע נדבר על יציאת מצרים, על חג החירות, אנחנו נזכור פסח. פסח זה חג שמבוסס המון על זיכרון. עוד לפני המצוות, עוד לפני החוקים, עוד לפני הר סיני, תזכרו שיצאתם ממצרים כי עבדים הייתם בארץ מצרים. תזכרו שאם הקדוש ברוך הוא לא היה מוציא אותנו, הרי אנו, בנינו ובני בנינו, עבדים היינו לפרעה במצרים. לכן חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
אז בואו נדבר קצת על הזר שבתוכנו. אומרת התורה: "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים". מה זה גרים? זרים. אנחנו עוד לא קיבלנו עול מצוות – היינו זרים במצרים. כשמשה רבנו יוצא ממצרים, נועד לו הבן גרשום. הוא אומר: גר הייתי בארץ נוכרייה. מה זה גר? זר. הייתי משועבד.
צעדנו 40 שנה. משה הוציא את בני ישראל ממצרים ויהושע בן נון הכניס אותם. אני אומר שוב: דווקא בזמן הזה אנחנו צריכים לזכור את הזרים בתוכנו, אדוני היושב-ראש. גם אנחנו היינו זרים במצרים. גם הזרים בתוכנו. גם כשהם לא אוהבים אותנו, גם כשאנחנו לא אוהבים אותם, אנחנו צריכים להתנהג אליהם כראוי.
מי שלא מגנה ומי שלא יוצא בריש גלי, כמו שעשו, יש לומר, גם חגי סגל, גם עמית סגל, ואפילו הראל סגל – סוף-סוף יצאו ואמרו: מי שלא מגנה טרור יהודי משתף פעולה איתו. המעט, הקומץ הזה, שפוגע גם במוסר היהודי, גם בדרך הישראלית, גם בטוהר הנשק וגם ביחסינו בעולם; פוגע באנשים, רק כי הם מעם אחר, בזרים בתוכנו, לא ראוי לשם ישראל. זה טרור יהודי לכל דבר וצריך לגנות אותו ולהילחם בו – לא להכשיר אותו, כמו שחלק עושים פה, הכשרת שרצים.
זרים הייתם בארץ מצרים, "גר הייתי בארץ נוכרייה". משה רבנו גדל בארמון פרעה ועדיין זוכר שהוא היה זר ושונה. והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי והבאתי. הגאולה לא מתחילה ביום אחד. עם ישראל לא צריך את ארבעת היועצים בלשכת רוה"מ, הוא לא צריך את ההנהגה הזו – הוא צריך הנהגה חדשה.
אז אני מאחל לנו, אחרי כמעט ארבע שנים קשות, אדוני היושב-ראש, שנדע ביטחון, שנדע גאולה, שנדע הנהגה חדשה, שתוביל אותנו למנוחה ולנחלה. זו כנראה לא תהיה המנהיגות הזו, אבל שיהיה לנו חג תקציב שמח. גם חג חירות שמח.
1,830 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.