קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. גבירתי היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני דווקא כן אוהב לשתף את מי שמנהל את הישיבה, אז מדי פעם אני אשמח אם תגיבי, ובהחלט אני אוכל גם לנהל איתך – אם את רוצה להגיב לדבריה של טל גלבוע, אז אני אשמח. לכתוב הודעה: "רוסים מגעילים" – הכוונה שלה לא הייתה לנשיא פוטין או לתושבי רוסיה, הכוונה שלה הייתה ליוצאי ברית המועצות לשעבר, ואני חושב שהדבר הזה מגעיל. כפי שאנחנו הגבנו על ההתבטאויות הקשות ביותר של זיו אגמון, שהוא לא התמנה לתפקיד, אני חושב שכל שר וכל פוליטיקאי צריך גם להגיב לאמירות מסוג זה, כי אני חושב שבמדינת ישראל בשנת 2026 לא שבן אדם צריך להיות נקי; מי שרוצה להתמנות לתפקיד ציבורי, ובטח לתפקיד דובר או דוברת לשכת ראש הממשלה – לא מגיע שאנשים ידברו בצורה כזאת. אני חושב שאנחנו פה בלהט מתווכחים, ושומעים פה דברים קשים, אבל אני, גם כסגן יו"ר הכנסת, לא מרשה ולא ארשה, כשאני מנהל את הישיבה, התבטאויות באולם המליאה. וגם קראתי לסדר כמה פעמים גם את שרי הממשלה שעולים כאן על הדוכן ולפעמים מדברים בלי לחשוב פעמיים. אני חושב שכולנו צריכים לגנות את התופעות האלה, ובוודאי ובוודאי להתגייס ולהעביר מסר לאומה כולה, כי אם אנחנו לא נגנה, אז מה אנחנו מצפים אחר כך שאנשים ברחוב יתייחסו בכבוד אחד לשני?
גברתי היושבת בראש, ממש אתמול ראיתי סרטון מזעזע של סגן-אלוף במילואים מהעדה הדרוזית, שבמקרה הוא גם בכיר בכבאות, והוא נתקל במישהו באזור הצפון שקילל אותו שהוא ערבי וכו' וכו' – ברחו לי השמות, אני אעביר לך את השם של הבחור. בסוף הוא אומר: אתה מקלל אותי "ערבי"? אני בכלל דרוזי; אתה חוסם את הכניסה לתחנת הכיבוי ואתה מדבר אליי בצורה כזאת כשאני, דרוזי, סגן אלוף במילואים, שנלחמתי ב-7 באוקטובר, ואתה מדבר אליי ככה? הבנתי שאותו בחור, אני לא רוצה לעשות שיימינג, אבל עשו לו שיימינג ברשת, אחרי שהוא הבין שהגזים ומולו עמד הקצין הדרוזי, מהעדה הדרוזית, וגם בכיר במדים מהצלה וכבאות – איך אתה יכול לדבר דבר כזה? ובהנחה שהוא היה ערבי, אז מה, מותר לך לדבר ככה? יש לנו גם ערבים במדים, יש 1,500 ערבים שמשרתים בצה"ל. מה זה? אני חושב שהידרדרנו כחברה, הידרדרנו כמדינה, וההידרדרות הזאת מתחילה כאן, מהבית הזה, אמרתי את זה כמה פעמים. היא מתחילה כאשר שרים מרשים לעצמם לדבר ככה נגד בעלי תפקידים. ההידרדרות מתחילה כאן, כאשר שרים לא מגיבים ולא מגנים את ההתבטאויות הגזעניות האלה, וגם חברי כנסת משני הצדדים, הקואליציה, האופוזיציה, הרבה פעמים מרשים לעצמם לומר דברים שלא צריכים להיאמר כאן בבית הזה.
אני תמיד מספר את הסיפור שביום הראשון שנבחרתי לכנסת, באפריל 2019, לקחו אותנו – היו אז 50 ח"כים חדשים – לסיור באולם המליאה; לא כאן, איפה שאנחנו נמצאים, אלא באולם הרגיל. מזכירת הכנסת ירדנה, שהמזכיר דן החליף אותה, לקחה אותנו לסיור יום לפני ההשבעה. נכנסנו לאולם המליאה – ואני מכיר את אולם המליאה, הכרתי עוד לפני, ככתב פוליטי, אבל בטח לא מהכיסאות של הח"כים. ואז היא אמרה לנו משפט; היא אמרה לנו: אתם נכנסים למועדון – ככה היא אמרה, במילה "מועדון" – ובהיסטוריה של מדינת ישראל רק 950 אנשים זכו להיות חברי המועדון הזה. זה היה בשנת 2019. ואנשים התחילו ככה לצחוק קצת: ואללה, איזה קטע, מועדון, 950. ואז היא אמרה: אמרתי את זה בשביל שאתם תבינו את גודל האחריות. בכיסאות האלה ישבו האבות המייסדים של המדינה, ישבו ראשי ממשלות ושרים, ישבו אנשים שקיבלו החלטות גורליות בתולדותיה של מדינת ישראל. אנשים שישבו כאן בבית – לא זה, אבל בבית הרגיל, באולם המליאה - - -
כן, 1096. אז 66 אנשים נוספו בשבע שנים, כי רוב הח"כים חזרו. אני מספר את הסיפור הזה כל הזמן בשביל להדגיש את גודל האחריות. כל מילה שאנחנו מוציאים מהפה וכל התבטאות, אם זה בקמפיין, אם זה לא בקמפיין, בסופו של דבר מחלחלת לעם, וכל אחד מאיתנו שישאל את עצמו – אנחנו אוהבים לבקש סליחה ביום כיפור. אני חושב שפוליטיקאי צריך כל יום לחשוב שיום כיפור זה כל יום מבחינתו. האם הוא עשה משהו לא בסדר מהבוקר? האם הוא התבטא במשהו לא בסדר מהבוקר? ואם צריך, לבקש סליחה.
אני לא יודע אם אנחנו נוכל להתגבר על זה, באמת. אני מסתכל לפעמים על התקשורת, שגם אצלנו היא מחולקת. אני יושב בוועדה לחוק התקשורת, ואני רואה התבטאויות פשוט מטורפות. אז אני לא יודע אם יש דרך. אני מאמין שיש דרך, אבל אני לא בטוח אם הדרך הזאת תצליח. הדרך – שיש לנו ערכים, ציונות, משהו שמאחד אותנו, לפחות את רוב-רובנו כאן בבית הזה. לא השתמטות, לא ניסיון לגנוב עוד קולות ועוד מנדט ועוד מנדט, אלא דברים שיכריחו אותנו לחשוב על עתיד המדינה: מה אנחנו נשאיר? איזה מדינה אנחנו נשאיר? הרי יש פרוטוקולים של הקבינט ושל הדיונים החסויים שייחשפו בעוד, לא יודע, 40 שנה? אני מניח שיהיו אנשים שיגידו: מה הוא אמר אז לפני 40 שנה? איך הוא הגיב? איך הוא התייחס? איך הוא הצביע? מה הוא אמר על כל האתגרים שמונחים לפנינו? לא סתם אומרים שמדינאי חושב על הדורות הבאים, ופוליטיקאי חושב על הבחירות הבאות. אז אני חושב שמדי פעם צריך לחשוב באמת במונחים של מדינאי ולא במונחים של פוליטיקאי.
חשבתי איך אחלק את הזמן שיש לי ואתייחס לכמה דברים שבעיניי חשובים לא פחות מהגינוי של התבטאות גזענית של מישהי כזו או אחרת, ואני דווקא רוצה להתחיל מהסיפור של מיגון הצפון. אני שומע שאנשים בממשלה, בקואליציה, אומרים – שתי גישות; הגישה האחת, שהיא גם המובילה: למה אנחנו צריכים מיגון? אנחנו הולכים לחסל את חיזבאללה, לא צריך מיגון בכלל. אנחנו נחסל את חיזבאללה, חיזבאללה תחדל מלהתקיים, לא צריך מיגון. למה הם עושים את זה? משום שהם יודעים שהם אחראים לפשלה הכי גדולה שקרתה בעשר השנים האחרונות – כמעט, בתשע שנים של מיגון הצפון – והם מערבבים את העובדות. איך אנחנו אומרים בישראל ביתנו? אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. יש עובדות. אי-אפשר לקחת עובדות, למסמס אותן ולהגיד: עזבו מה שהיה, לא חשוב מה היה, אנחנו מחסלים את חיזבאללה, העם רוצה את המשך הלחימה.
אגב, זה עוד פרדוקס, שהעם ברובו נגד הממשלה אבל רוצה את המשך המלחמה על מנת לנצח. הוא לא רוצה את המשך המלחמה כי הוא תומך בממשלה, כי אין לממשלה הנוכחית שום רוב בשום סקר, הוא רוצה את המשך המלחמה כי הוא מקווה שאכן ניתן לנצח. אני פונה לשרי הממשלה – וגם השר שיקלי פה: אל תיקחו את זה כמחמאה לממשלה. זה שהעם רוצה בסקרים את המשך הלחימה לא אומר שהעם רוצה את המשך הכהונה של הממשלה שלכם, כי ברוב הסקרים שהיו מאז 7 באוקטובר העם דווקא לא נותן בכם אמון כממשלה. כי הממשלה הזאת, מה שלא תעשו – ובוודאי שאנחנו מייחלים לניצחון מול האיראנים וחיזבאללה, ואנחנו, לפחות בישראל ביתנו, אמרנו שלא נעסוק בפוליטיקה – אבל הממשלה שלכם לעולם תישאר אחראית למחדל הכי גדול בתולדות עם ישראל מאז השואה, וזה 7 באוקטובר. מה שלא יקרה – ושוב, אני מייחל להצלחה באיראן, אני רוצה שהמשטר ייפול ואני רוצה שהממשלה תחוסל – בסופו של דבר הכתם הזה יישאר על הממשלה הזאת, הממשלה שהתחילה לכהן בסוף דצמבר 2022, ואני לא יודע מתי היא תסיים את הקדנציה שלה, כנראה בשנת 2026. הכתם הכי גדול על הממשלה הזאת זה המחדל של 7 באוקטובר, והכתם הנוסף – שאתם לא הקמתם ועדת חקירה ממלכתית על מנת לחקור את הכתם הזה. זה יישאר על שמכם לעולם, ככה זה, לא תוכלו להתחמק מזה.
ועכשיו, בחזרה לתוכנית מיגון הצפון; כשאני אומר שתבדקו את העובדות, אני חושב שצריך להקים גם ועדת חקירה בנושא מיגון הצפון. למה ממשלת נתניהו, בשנת 2019, עוד לפני שהלכנו לבחירות לכנסת העשרים-ואחת, הקפיאה את תוכנית מיגון הצפון שהוקמה ואושרה בתקופת כהונתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן? למה? כי זו פוליטיקה קטנה, כי נתניהו לא רצה שהתוכנית הזאת תתקדם כי ליברמן התפטר מתפקיד שר הביטחון בגלל הכסף הקטרי. אחר כך הם מסבירים שהיו סבבים של הבחירות ולכן היה קשה לתקצב את זה, המדינה חיה שלוש שנים בלי תקציב. בוודאי שהיה צריך לתקצב את זה, למצוא כסף לתקצוב. לא מצאתם שלוש שנים – בסדר, שנתיים וחצי, עד יוני 2021.
ביוני 2021 הממשלה שאנחנו הקמנו כן מצאה 300 מיליון לתקצוב תוכנית מיגון הצפון. אבל הבעיה הייתה שהממשלה התפרקה, וב-2023 הממשלה שחוזרת, בראשותו של נתניהו, שוב מזניחה את תוכנית מיגון הצפון. תבדקו אותי, זאת עובדה, זה לא קשור מי אומר את זה, תבדקו אותי, כמה כסף הממשלה הזאת הקצתה בשנת 2023 לתוכנית מיגון הצפון, עוד לפני 7 באוקטובר. אתם תראו שזה 100 מיליון שקלים מתוך 500 מיליון שקלים, כשאנחנו מלכתחילה תכננו לעשות את זה למשך עשר שנים.
אני אומר לכם, וגם לשר שיקלי: לו התוכנית הזאת הייתה מיושמת במשך עשר שנים, היום המצב בצפון היה דומה מאוד למצב בשדרות ובעוטף עזה והאנשים לא היו צריכים לצאת בכל פעם ולרוץ למקלטים ציבוריים, במיוחד ביישובים מ-0 עד 2 קילומטר. אם התוכנית הזאת הייתה מיושמת בין המלחמות, אז בוודאי ובוודאי המצב של תושבי הצפון היה הרבה יותר טוב – אני לא אומר מצוין, כי בכל זאת 500 טילים רק ביום חמישי שעבר. אני לא כל כך מבין על איזה ניצחון מוחלט מדברים, גם בדיעבד אני לא מבין על מה דיברו בממשלה כאשר אתם חתמתם הסכם עם חיזבאללה. הממשלה הקודמת לא חתמה הסכם עם חיזבאללה, הממשלה הקודמת חתמה הסכם עם ממשלת לבנון, ולפי ההסכם הזה, היום אנחנו יודעים, לא נמצא בכלל גז שם. חיזבאללה לא קיבלו שום גז, לא קיבלו גז. הינה, יושבת פה שרת האנרגיה לשעבר, התשתיות. לא מצאו שם גז, אבל עדיין אתם ממשיכים את השקר הזה שאנחנו ויתרנו על הנכסים שלנו. פעם אחת תקבלו את האמת: אתם חתמתם על הסכם עם חיזבאללה, עם ארגון טרור שמאיים היום לא רק על תושבי הצפון – על תושבי מדינת ישראל. גם זה יירשם על שמכם לעולם. חתמתם הסכם עם ארגון טרור, לא עם ממשלת לבנון.
אני חושב שאין מנוס מלקדם את התוכנית הזאת. ודאי שאחרי הבחירות אנחנו נדאג לעשות את זה, אני לא יודע איך המערכה הזאת תסתיים בצפון. אבל מגיע לציבור לדעת את האמת. אני מבין שיש אנשים שאוהבים לראות ערוצים כאלה ואחרים, להאמין לשקר של הממשלה, אחר כך לחזור על השקר הזה, ואז פתאום לקבל טילים על הראש, אם זה בצפון, אם זה בדרום. התפקיד שלנו לבוא ולפתוח להם את העיניים, וזה מה שאנחנו נעשה אחרי שהמלחמה תסתיים. אנחנו נלך לבחירות. כנראה שכל הקיץ יהיה קמפיין בחירות. אנחנו נדאג לפתוח את העיניים לתושבי הצפון וגם לתושבי הדרום. הגיע הזמן שהם יפסיקו לתמוך בממשלה הזאת, שהיא רופסת, שלא מסוגלת להכריע, שלא מסוגלת להגיע לניצחון, היא מסוגלת רק ליחצן את הניצחון שלא קיים.
מישהו אמר פעם משפט יפה: נתניהו יודע לנצח את הבחירות, אבל לא יודע לנצח את המלחמות. הוא באמת לא יודע לנצח את המלחמות. שנתיים וחצי מאז 7 באוקטובר, כל החזיתות פתוחות. אני שוב חוזר ואומר: אני מייחל להצלחה במלחמה מול האיראנים. אני דורש מממשלת ישראל לדאוג להפלת המשטר ולא להניח ולא להפסיק, אבל יש לי תחושה כבדה בלב שאו-טו-טו אנחנו נשמע, בפומפוזיות הידועה מראש, את המשפט: הכינו מכה קשה את המשטר האיראני, ואם הם יעזו לעשות משהו אנחנו נכה שוב. אז מה, עברנו עכשיו לטפטופים מול האיראנים? זה מה שאנחנו נראה. ואין יותר גרוע מלהשאיר חיה פצועה בדמותו של המשטר האיראני, עם 90 מיליון אנשים, עם בסיג' ומשמרות המהפכה, ולחכות עוד שנתיים לעוד סבב, כאשר הם יתחזקו, כפי שחיזבאללה התחזקו בשנה וחצי מאז אותו הסכם שממשלת ישראל חתמה איתם אי-שם באוקטובר 2024.
נתניהו לא יודע להכריע במלחמות, לצערי. והממשלה בראשותו גם לא יודעת להכריע במלחמות. לתת מכות קשות זאת לא הכרעה במלחמה. שתי תוצאות, שרק אלו יהיו מקובלות על רוב העם: הפלת המשטר האיראני וחיסול חיזבאללה בצפון, בלבנון, איפה שזה לא יהיה. אחרת, אנחנו נראה שוב את מופע היח"צ. וגם אמרתי את זה כאן מהדוכן, שנתניהו יפסיד את הבחירות כמו שצ'רצ'יל הפסיד את הבחירות ביולי 1945, אחרי הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, משום שיש לנו במדינה בעיות רבות בתוך המדינה שלא קשורות לגבורה של חיילינו, של טייסינו, של חיילות וחיילים, של טייסות וטייסים, של אנשי המוסד, של אנשי השב"כ וכל מי שקשור לזה, הם באמת עושים את המלאכה בגבורה אין-סופית. נתניהו יפסיד את הבחירות, כי נתניהו בתור ראש ממשלה לא טיפל בבעיות הפנימיות של המדינה. אם זה בבעיות הפנים, אם זה בבעיות של ביטחון אישי, אם זה בנושא של החינוך. אנחנו מידרדרים בנושא של החינוך, אני לא יודע, בעוד 20 שנה, לפי הקצב הזה, לא יהיו אנשים שמבינים בפיזיקה ובמתמטיקה ויוכלו להיות טייסים או יוכלו להיות מהנדסים. כבר היום בהייטק יש לנו מחסור חמור במהנדסים, במתמטיקאים ובאנשי מדע. בעוד 20 שנה בקצב הזה, המדענים הגדולים יעזבו את המדינה, הם כבר היום מחפשים מקומות בעולם. אנשים עוזבים, 90,000 איש עזבו רק בשנת 2025, עומד ראש הממשלה על הדוכן, מנפנף, ואומר: זה לא משנה, זה לא נתונים שצריכים להדאיג אותי. אותי זה מאוד מדאיג. אם הממשלה לא מודאגת מהנתונים האלה, לא מגיע לה לקבל את אמון הציבור. לא מגיע לממשלה הזאת, שמעבירה תקציב השתמטות, לקבל את אמון הציבור. ולכן גם אנחנו נדאג להגיד את זה לציבור.
בזמן המלחמה יש הזדמנות לאחד את העם, הזדמנות לבוא ולכנס את ראשי הסיעות הציוניות, לשתף אותם בצורכי המלחמה, לשתף אותם בתקציב, שאין ספק שהוא הבסיס לשיקום הכלכלה, לא רק בזמן המלחמה, אלא בעיקר אחרי המלחמה. במקום זה אנחנו רואים שהממשלה מעבירה תקציב של השתמטות, תקציב שמיועד בעיקר לצרכים הקואליציוניים והפוליטיים. ושר האוצר גם מודה בקולו, הוא אומר: לא נורא, אם נצטרך נפתח את התקציב ונתקן. הוא כבר שכח שאת התקציב הקודם תיקנו ארבע פעמים בשנה. אז מה הטעם בתקציב אם אתם מראש אומרים שהתקציב הזה הוא לא תקציב לכלכלת ישראל, לעם ישראל, אלא תקציב של הקואליציה, תקציב של המשתמטים, תקציב שכנראה אין משמעות להעברתו כאן בבית הזה? אני רק מבקש שתגידו את האמת לציבור.
ולסיום, גברתי, אני אגיד לך. שמעתי היטב את הוויכוח. את אמרת: ההם עשו, ההם, בהתנתקות. יש פה חברי כנסת שאומרים שאת ההתנתקות ביצעה מפלגת קדימה, שקמה אחרי ההתנתקות. אני חושב שלא יהיה חסר אם יעשו קצת בגרות בהיסטוריה הפוליטית וילמדו בדיוק מי הצביע בעד ההתנתקות ומי הצביע נגד. ואפרופו, ראש המפלגה שלי, אביגדור ליברמן, פוטר בגלל שהוא התנגד לתוכנית ההתנתקות. אבל זה לא מפריע לחלק מחבריי פה בקואליציה לבוא ולהגיד: מה פתאום, מפלגת קדימה ביצעה את תוכנית ההתנתקות לפני.
לא, אני יודע למה התייחסת. אני יודע, אני הבנתי.
לא היו רשתות חברתיות, אז לא הזדעקו.
אבל אני חייב להגיד שהאחריות של הממשלה זה מה שקורה היום ולא מה שהיה, ומי שעשה ומי שלא עשה.
אני רק מדמיין, ובזה אני מסיים - - -
גם אני הייתי כתב צעיר בזמן התנתקות וראיתי את האנשים. אומנם לא הייתה לי אז דעה פוליטית בתור עיתונאי, אבל ראיתי את הבכי, ראיתי את הלבבות השבורים, ראיתי הכול שם, ראיתי. הייתי בעזה בזמן ההתנתקות וראיתי איך הדבר הזה מפלג. ואני חושב שהיום אחד הלקחים מההתנתקות זה שצריך לאחד ולא להמשיך לשסע ולפלג. ובטח ובטח, אני רק מדמיין – ובזה אני מסיים –
מה היו עושים חלק משרי הממשלה אילו היו היום באופוזיציה? היו רצים בכל מיני אתרים של נפילות וצועקים נגד הממשלה הקודמת. היו צועקים: איפה הניצחון שהבטחתם? אנחנו לא עושים את זה. אנחנו באופוזיציה לא עושים את זה היום. אנחנו לא נלך בשביל לצעוק. אנחנו נתמוך במדינה, נתמוך בחיילי צה"ל, נתמוך במוסד, נתמוך בשב"כ, נתמוך בטייסים. אבל אני חוזר ואומר: כנראה שהממשלה הזאת לא יודעת להכריע, וזה לא סתם. תודה רבה.
2,391 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.